מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

המורשת של אביבה אשרי

אני וסבתא שלי במפגש בקשר הרב דורי
אני עם סבתא שלי
על החיים של סבתא שלי בתור ילדה

שמי אביבה אשרי. לפני הנישואין שם משפחתי היה שייבר. נולדתי בשנת 1940 בישראל, בירושלים בבית חולים הדסה הר הצופים. הוריי אהבו את השם אביבה ולכן קראו לי בשמי. השם השני שלי הוא שרה, על שם סבתי שנפטרה בהונגריה. סבתי השנייה ושני הסבים נספו בשואה יחד עם שתי אחיות של אבי ואחיות של אמי – כל שאר המשפחה. אחות אחת של אבי ושתי אחיות של אמי הצליחו לעלות ארצה בשנות ה-30 המאוחרות. הוריי עלו מהונגריה בשנת 1966. שם אמי מרים ושמה בהונגרית מנצי. שם אבי אשר ושמו בהונגרית ליוש, וכינויו ללי.

אמי עסקה בעבודות בית אצל רופא אף אוזן גרון. באחד מימי העבודה שלה ליוותה אותה אחות של אבי ולצערי הרב קרתה תאונה מצערת. הדליקו את הפרימוס (מתקן נפט לבישול וחימום) כדי לחמם ופתאום היה פיצוץ והתחילה דליפת גז (בזמנו לא היה ריח לגז). אימא שלי ואחות אבי נכוו קשות ולאחר מספר ימים נפטרו. לאחר שנתיים אבי הכיר אישה אחרת והתחתן איתה כשהייתי בת שש, היא הייתה כמו אימא בשבילי. אבי היה נגר. בשנים הראשונות לעלייתו ארצה עבד בעבודות מזדמנות כגון סלילת כבישים, עבודה בבית חרושת פרידמן.

בתקופת ילדותי (עד גיל 6) גרנו בחדר אחד אני והוריי. דירתנו הייתה ממוקמת על גג הבית בשכונת כרם אברהם בירושלים. בגיל 6 עברנו לשכונת נחלת אחים לדירת קרקע בת חדר אחד, כשהשירותים והמטבח היו מחוץ לחדר. היינו מתרחצים בפיילה (גיגית גדולה) בחדר. בבית הזה גרנו עד שנת 1953. בתקופה הזאת היו הבריטים בארץ (קראו להם כלניות כי היו להם כומתות אדומות), אז גם התרחשה מלחמת השחרור. זאת הייתה תקופה קשה: מצור על ירושלים, אוכל בהקצבה לפי מספר הנפשות במשפחה והקנייה נעשתה בצרכנייה השכונתית. בשנת 1953 כשהייתי בת 13 עברנו לקריית יובל שם היו לנו שני חדרים וחצי, מטבח, שירותים ואמבטיה. אני נהניתי מחדר לבד מאחר שהייתי בת יחידה.

ביסודי למדתי בבית ספר עממי שנקרא בית חינוך ע"ש ארלוזורוב (בזמנו דורג בית ספר זה כבית הספר של הפועלים). ביה"ס היה במרחק כשני ק"מ מהבית, כמובן שהגעתי לשם ברגל. בביה"ס הייתה לי מחנכת מכיתה א' עד ד' שמאד אהבתי ושמרתי איתה על קשר גם בבגרותי. המקצועות שאהבתי הם ביולוגיה וקצרנות. המקצועות שפחות אהבתי הם תנ"ך וספרות. בחטיבה עברתי לבית ספר מקצועי על שם סליגסברג, המקצוע (בנות) שלמדתי הוא פקידות (הנהלת חשבונות, וקצרנות במכונת כתיבה). בבית הספר הזה הייתה לנו תלבושת אחידה. בקיץ התלבושת כחולה ובחורף תלבושת חומה. למדנו שמונה שעות, גם מקצועות עיוניים כמו ספרות, מתמטיקה, ביולוגיה וכו'. אכלנו שם ארוחות צהריים במסעדה המקומית (בבית הספר). בשכונה, הייתה לי חברה טובה בגילי וכמו כן חברות מבית ספר. בשעות הפנאי הייתי מציירת כל מיני חפצים שהיו אצלי בחדר, האהבה לציור נשארה עד היום ואני מיישמת אותה. כמו כן שחקנו במשחקים שלא הצריכו הוצאות כספיות מיותרות כגון חמש אבנים, ארבע מקלות, קלאס, כדורים וכדומה. ניגנתי בחלילית ואחר כך באקורדיון. בבית הספר היו טיולים ומסיבות. מגיל 10 הייתי בתנועת נוער "התנועה המאוחדת" עד גיל 15. בתנועת הנוער יצאנו גם כן לטיולים וכן שנה אחת יצאתי למחנה עבודה באחד הקיבוצים בדרום.

את בן זוגי לחיים הכרתי במסגרת מחנה נופש שנערך בקיץ לבית ספר מקצועי לבנות בו למדתי והוא למד בבית ספר מקצועי לבנים בשם ברנדייס. ההורים דאגו שנלמד כמו שצריך והקפידו שלא נסתובב ברחובות.

הזוית האישית

מעיין: אני רוצה לאחל לסבתא שלי שנהיה ביחד.

מילון

פרימוס
מתקן גז לבישול ולחימום

ציטוטים

”היו להם שני חדרים וחצי.“