מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור ילדותי

אני עם עילי ורוי
אני בעת שרותי הצבאי
החיים בקיבוץ

סיפור ילדותי

שמי פנינה מגן, בת לחנה וזאב לנדסברג ונולדתי בארץ בעיר רחובות אני דור שני לשואה.

גמלאית משרד החינוך ומתנדבת ב"ידיד לחינוך".

כילדה לא הרגשתי שונה מילדים אחרים ובבית לא דיברנו על השואה הדבר היחיד שהציק לי מדוע אין לי סבים ודודים? ואז נודע לי מעט מאוד על העבר של הורי שנולדו בפולין.

כשבגרתי והתעניינתי בעבר של הורי דליתי פרטים מאבי ומעט מאוד מאמי שממעטת לדבר עד היום.

בדרך לארץ נתפסו הורי ונשלחו לקפריסין שהיה מחנה מעצר של מעפילים.

לאחר קום המדינה עלו הורי לארץ והועברו ללוד ומשם עברנו לרמלה.

ברמלה למדתי בגן דתי בגלל שהיה קרוב לביתי.

הכרתי את כל התפילות וגרבתי גרביים ארוכים.

היה לי קשה כי הורי לא הקפידו על כל המצוות ובשבתות רציתי שאבי ילך לבית הכנסת אך זה נגד את השקפתו ואז בשינוי חד כשהייתי בת שש עברנו לקיבוץ עינת ושם קיבלתי את החינוך היסודי.

החיים בקיבוץ

שש שנים גרתי בקיבוץ.

מעט על החיים בקיבוץ: הדגש היה על שיתוף בין חברי הקיבוץ.

חיי קהילה פעילים עוזרים אחד לשני הדגש לא היה על רכוש הפרט.

היו ועדות שונות לדוגמא: ועדת תרבות שהייתה אחראית לאירועים וחגים וועדת קליטה קלטה חברים חדשים למשק.

הכיתות היו מחולקות לבתים בהם שהו ולנו לינה משותפת ילדי אותה כיתה.

הייתה מטפלת קבועה שהייתה אחראית על הילדים באותו בית.

אמי למשל הייתה המטפלת של אחי ושם הוא כינה אותה בשמה חנה ולא אמא.

בית הילדים נקרא  "בית"  והבית של ההורים "חדר".

הלינה המשותפת הייתה כיפית אך היו גם רגעים קשים כמו שכשהייתי חולה אמי לא יכלה לשבת לידי בלילה.

הקיבוץ היה בשנותיו הראשונות ומיקומו היה ליד ראש העין שהייתה עיירה לא מפותחת במיוחד.

התנים יללו בלילות ופחדנו מאוד.

אני בילדותי בקיבוץ עינת

 

נקודות זיכרון

אני זוכרת שלילה אחד חברתי ואני החלטנו ללכת לחדר של אמה ושומר הלילה היחיד שעבר מבית לבית לא מצא אותנו. הוא הזעיק את חברי הקיבוץ שהיו אותו זמן באספה כללית בחדר האוכל.

כמובן שנערכו חיפושים נרחבים והחזירו אותנו לבית. למחרת כעסה עלינו המטפלת ואסרה עלינו לצאת בלילה מהבית.

בגיל עשר בחופש הגדול יצאנו לפנות בוקר לפני שהשמש החמה זרחה בעוצמה לשדות לקטוף כותנה ולאסוף אותה בשקים מיוחדים. כל שק היה אמור להגיע למשקל מסוים וכדי שהטרקטור שאסף אותנו יחזיר אותנו בזמן לבית עזרנו אחד לשני.

דרבנו אותנו לעזרה הדדית ולשיתוף וכן לחיי עצמאות.

לבשנו את אותם הבגדים, נעלנו את אותם הסנדלים והכל ב אותו גוון.

השתתפנו בחוגים רבים כמו: ריתמיקה (ריקוד לצלילי מוזיקה), מקהלה.

חגגנו את החגים ביחד לדוגמא: את חג הפסח חגגו כל החברים והילדים בחדר האוכל והדגש היה על חג האביב והפסח. ההגדה של פסח הייתה קצרה ומותאמת לחברים.

החדירו בנו את אהבת המולדת והאדמה והצלחתי להפנים את כל הטוב שבקיבוץ. ריח השדות, המטעים והרפתות עדין חקוק בי.

הגדה של פסח נוסח הקיבוץ

רמת גן

עברתי לעיר רמת גן באמצע כיתה ו.

נאלצתי לשנות אווירה והצלחתי בכך.

בתיכון למדתי בשעות הערב ברמת גן ועבדתי ביום בהנהלת חשבונות בתל אביב.

עבדתי בחברה שנקראת "בינוי ופיתוח בנגב"

ולא העליתי בדעתי שאגיע לדרום לבאר שבע.

חיי הבוגרים

לפני הצבא למדתי בסמינר למורים "שיין – גבעת השלושה" לאחר מכן התגייסתי לצבא ושירתי בדימונה כמורה חיילת באולפן.

נשארתי בדרום. נישאתי לאבי ונולדו לנו שלושה ילדים. כולם עזבו את באר שבע והתפזרו בארץ ובחו"ל.

היום אנחנו סבים לתשעה נכדים מתוקים וממשיכים את חיינו בבאר שבע.

עבדתי כמורה ומחנכת בבית ספר יסודי ובתיכון.

התמחיתי בחינוך מיוחד בשפת הסימנים ( שפת החירשים ) אהבתי את עבודתי ונקשרתי לתלמידים ולהורים.

כיום אני פנסיונרית של משרד החינוך ומתנדבת בבית הספר יום בשבוע (עורכת אבחונים דידקטיים לא פורמליים).

מתעמלת, מטיילת, לומדת, מתרועעת עם הנכדים ונהנית מהחיים.

המוטו שלי: " היה אדם וכבד את הסובבים אותך קטן כגדול ושמח בחלקך".

 כנאמר: "מיהו העשיר השמח בחלקו".

עם אבי בעלי ביום הנישואין                                                                                 אבי ואני

 

הזוית האישית

אילי: היה לי ממש כיף לעבוד איתך למדתי הרבה על החיים בקיבוץ ועל מה שהיה בעבר ועל המסורת לדוגמא: שהייתם חוגגים ביחד כל החברים את חג הפסח ושגרתם בנפרד מההורים אשמח לדעת עוד ולהמשיך לעבוד איתך. רוי: ממש כיף היה לעבוד עם איתך ועם אילי למדתי על תרבות, מסורת וחיים בקיבוץ, על החיים שכל הכיתה גדלה ביחד ונמצאת ביחד ביום יום, על החיים בהם המשפחה מפורקת כביכול תודה ששיתפת אותנו בחיים האישיים שלנו והרגיש לי כאילו אימצת אותי ואת אילי להיות הנכדים החדשים שלך. פנינה – נהניתי מאוד ל"אמץ" את רוי ואילי. הילדים התעניינו בספור חיי ושאלו שאלות ענייניות. היה כייף להעביר את המורשת של חיי הקבוץ חיי הקהילה ובעיקר חוויות של הילדים מאותה תקופה. מקווה מאוד שהפיקו תועלת מהמפגשים. מאחלת לרוי ואילי חופשה נעימה והצלחה בהמשך הדרך. וכל שיבקשו לו יהי… באהבה, פנינה.

מילון

מתרועע
מִתְרוֹעֵעַ - הִתְרוֹעֵעַ, הווה היה בחברה של, שהה עם

ציטוטים

” "מיהו העשיר השמח בחלקו". “