מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי

אראל ואריה בתמונה משותפת של סבא ונכד
משפחתו של אריה בטיול שורשים
קורותי בפולין ובארץ

שמי אריה ואני סבא של אראל.

עד גיל שבע לא ידעתי מה זה פסח. רק אחרי שהוציאו אותי מהמשפחה הפולנית שחייתי אצלה, חברתי למשפחה מאמצת שהייתה קרובת משפחה של הוריי, ואז נחשפתי לחגים היהודים ביניהם פסח. כשראיתי פעם ראשונה מצה חשבתי שזה עשוי מעץ והתפלאתי שאוכלים את זה!

אחר כך בהמשך חיי השתתפתי בכל מיני סוגים של סדרים,ביניהם בחוג המשפחה ובקיבוצים ששהיתי בהם.

את שלושת הכיתות הראשונות שלי בבית-הספר עשיתי בפולין בעיר לודג'. למדנו שם בשתי שפות – יידיש ופולנית. השולחנות בכיתה היו עשויים מפח ולכל תלמיד היה קלמר מעץ ובו היו עפרונות, מחק, ועט עם ציפורן לטבול בדיו. כשהמורה הייתה נכנסת, היינו קמים ובמקהלה אומרים בוקר טוב המורה.

המקצועות שלמדנו הם כתיבה ביידיש ובפולנית, חשבון, גיאוגרפיה ותורה. בדרך כלל נהגתי ללכת לבית הספר עם חבר בשם ישראל. בדרך, הילדים הפולנים היו זורקים עלינו אבנים וקיללו אותנו, ובגלל שהיינו שניים היה יותר קל להתמודד.

כשעלינו ארצה ערכנו את סדר פסח בחוג המשפחה (במסגרת המשפחה), ולאחר שנתיים עברתי לקיבוץ מזרע שם חגגנו את פסח קצת שונה. הפסח בקיבוץ זה כלל מאות אנשים והתנהל בהרבה שירה ואוכל טעים. שלוש שנים אחרי הייתי כבר בחוג המשפחה. ובארבע השנים הבאות הייתי בקיבוץ קבוצת כנרת וסדר הפסח התנהל בסדר הקיבוצי כמו מזרע.

מאז שהקמתי משפחה, שלושת ילדיי, בני זוגם, וחמשת נכדיי עושים את הסדר אצלנו בבית, כשכל אחד עם ההגדה ובסבב כל אחד מקריא מההגדה.

אהבה ומשפחה

הייתי ילד מאומץ ולא הביאו לידיעתי שאני מאומץ. הרגשתי וחשדתי בזה אבל לא הייתי בטוח. לפני שמשפחתי המאמצת ואני עלינו ארצה, "הוריי" אימצו אותי באופן רשמי בבית משפט, ויש לי עד היום את המסמך שמציין שאני ילדם המאומץ. כשהגענו ארצה היו לנו קשיים בהתאקלמות. אבי חיפש עבודה בשביל לקיים אותנו.

לקחתי מאוד ללב את המאמצים שלו להביא פרנסה הביתה, וכיוון שידעתי שאני מאומץ, תיארתי לעצמי שאם היה להם ילד אחד פחות (חוץ מאחותי) – היה להם יותר קל להתאקלם בארץ. מצד שני הרגשתי שהם מאוד אוהבים אותי ודואגים לי.

לא התאקלמתי בשנה הראשונה לבואי ארצה. אחרי התייעצות עם גורמים מקצועיים, החליטו לשלוח אותי לקיבוץ. הגעתי לקיבוץ מזרע לשנה אחת ולמדתי שם בכיתה ה'. היה לי מאוד קשה בגלל ילדי הקיבוץ שהתייחסו אליי בזלזול כיוון שנחשבתי לעולה חדש. בתום השנה חברתי למשפחה המאמצת שלי בלוד וגרתי אתם במשך 3 שנים. כיוון שחלק גדול מהילדים היו עולים חדשים כמוני היה לי יותר קל.

אחרי שגמרתי את כיתה ח' העבירו אותי לקבוצת כינרת בעמק הירדן, למדתי שם בבית ספר "מקצועי תיכון" ליד אפיקים. החיים בקיבוץ היו מעניינים, אבל אני הרגשתי מאוד בודד. הייתי בלי משפחה ולא היה מי שידריך אותי וייתן לי חום משפחתי כמו לכל הילדים בקיבוץ. בסוף ארבע שנות לימודים, התגייסתי לצבא יחד עם כל ילדי הכיתה. ומאותה תקופה הרגשתי סוף סוף כמו כל ילד צבר שנולד בארץ.

מוסיקה

המוסיקה וסוג השירים שאני אהבתי ואני אוהב גם היום הוא: בראש וראשונה ההמנון שלנו התקווה. השירים שאני מעדיף הם שירים ישראלים. האהבה לשירים ישראלים התחילה אצלי בעת שהייתי בגיל עשר. בתקופה זו התחנכתי בקיבוץ מזרע ונחשפתי למוסיקה הישראלית ולשירים בפרט.

זיכרונות מביה"ס

הזיכרון הראשון שלי מבית הספר הוא מהעיר לודג', אליה הגעתי מבית היתומים שבו שהיתי אחרי שהוציאו אותי מבית הפולני שחייתי אצלו במשך חמש שנים ועל ידי כך הציל אותי.

את כיתה א' התחלתי בבית-ספר יהודי שם למדנו בשפה הפולנית ויידיש. בית הספר שבו למדתי היה במרחק גדול מבית המגורים שלי. בדרך לבית הספר נתקלתי מדי פעם בילדים פולנים שנהגו לקלל אותי ולזרוק עליי אבנים.

בבית הספר למדנו בו זמנית כתיבה וקריאה בשתי השפות יידיש ופולנית המורה סיפרה לנו הרבה סיפורים על ארץ ישראל. למדנו על העלייה לישראל ועל החלוצים שהקימו את המדינה. אני הייתי מאוד סקרן להגיע לישראל ולראות את כל הדברים שלמדנו עליהם. בשנת-1950 עלינו ארצה והתחלתי ללמוד בכיתה ד' בנחלת יצחק.

בבית הספר התקשיתי להשתלב בהתחלה מכיוון שלא הכרתי את השפה. אחרי שנת לימודים אחת העבירו אותי לקיבוץ מזרע. היה לי קשיים בגלל שהיו לי קשיים עם השפה וגם הילדים הצברים. מצד שני היה לי מעניין לעבוד בסופי שבוע ברפת ובלול. את התיכון העברתי בעמק הירדן בבית ספר על יד קיבוץ אפיקים, כשהמגורים שלי היו בקיבוץ קבוצת כנרת.

שם למדנו לתקן מכונות חקלאיות, לרתך, מכונאות ולימודיים עיוניים. תודות ללימודים בבית הספר עבדתי בקיבוץ בחופשות בכל מיני עבודות שנהנתי לקחת בהן חלק. כל בוקר כשהיינו בדרך מהקיבוץ לבית הספר עברנו דרך גן ירק, שם הוצאנו כל אחד לעצמו עגבנייה, קולרבי, מלפפון וצנונית. את כל זה אכלנו בהפסקות בנוסף לכריכים שהבאנו מהקיבוץ.

הקיבוץ והבית ספר הכינו אותי לחיים. הלימודים הבאים שעברתי היו בצבא. שם למדתי מכונאות טנקים. במשך כל שנות שרותי במילואים עברתי הרבה קורסים ביניהם קורס קצינים. כיוון שלא הספקתי ללמוד לימודים גבוהים דאגתי ששלושת ילדי ילמדו באוניברסיטאות או בטכניון כדי שיוכלו להתקדם בחיים עם כל התארים שרכשו.

הזוית האישית

אראל: היה לי מאוד מהנה לעבוד, להיפגש עם סבי ולדעת יותר על קורות חייו.

מילון

עלייה וקליטה
פירוט תהליך העלייה לארץ והתאקלמות הקשה בתחילתה

ציטוטים

”סיפור חיי אריה אורלינסקי בפולין- ואריה אפל בישראל“