מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חיי משה שניאור

באמצע העבודה שלנו על סיפור חיי
פה אני ואשתי רחל מצטלמים בחתונה שלנו
הסיפור חיי בקצרה עם דברים מרגשים לפי דעתי, דברים מעניינים בקיצור תקראו

אני נולדתי בפולין בעיר לודג' ב-28 למאי 1946.

הגענו לחיפה והביאו אותנו לכפר ערבי בשם טירה (כיום זאת טירת הכרמל) למרגלות הרי הכרמל.

גרנו בבית נטוש של הערבים, הבית היה חלל גדול שאבא שלי חצה אותו, בנה קיר שיצר שני חדרים, אחד של הורי ואחד שלי ושל אחותי. עם ההורים דיברנו ביידיש ובבית ספר או ברחוב דיברתי עברית. השכנים שדיברו בשפות שונות וההבנה בין השכנים הייתה בשפת הסימנים ותנועות ידיים כי לא ידעו את אותה שפה שדיברו השכנים שבאו מארצות שונות.

המנהגים המיוחדים היו: אבא היה אדם דתי ששמר מסורת והתפלל כל בוקר וערב וביום שבת היה לוקח אותי לבית הכנסת, הייתי פוגש הרבה ילדים שבאו עם האבא לבית הכנסת. ביום שישי בערב לפני כניסת השבת אמא הייתה מדליקה נרות. בסעודת ערב שבת אבא היה עושה קידוש על שתי חלות שמכוסות בכיסוי לחלה.

כאשר הייתי בגיל שנתיים עלינו ארצה מפולין. גרנו במחנה עולים באוהלים, המחנה היה ממוקם על יד פרדס חנה.

הרקע ההיסטורי שבו גדלתי היה השואה. סיפורי השואה היה הנושא המרכזי בבית, היו נפגשים חברים ששרדו את המלחמה. אמי הייתה מספרת שבזמן המלחמה הייתה ביערות והסתתרה מהנאצים. במהלך המנוסה פגשה תושבי עיירות שעזרו להם להסתתר ודאגו להם למזון.

אמא – אמי ז"ל נולדה להורים סבא בן ציון ז"ל ולסבתא נחמה ז"ל למשפחת ליפשין בשנת 1915. היא הייתה עקרת בית, ניקתה את הבית, כיבסה, בישולים ועזרה לאבא שלי במכולת.

אבא – אבי ז"ל נולד להורים סבא משה ז"ל ולסבתא שושנה ז"ל בשנת למשפחת שניאור 1915. לאבא היה מכולת שעבד בה.

למדתי בבית ספר יסודי בבית יחזקאל באפרידר באשקלון (על שם ראש העיר הראשון באשקלון) 1952-60 אחר כך למדתי בבית ספר מקצועי אורט אשקלון (1960-63) ושנה רביעית למדתי בבית הספר התכני של חיל האוויר בחיפה.

חברי הטוב היה אשר שחר שאנחנו חברים עד עצם היום הזה שמתגורר בנהריה. בילדותי היינו משחקים מחבואים, כדורגל, מחנאיים ומשוטטים בהרי הכרמל

סיפור ילדות מיוחד – כיצד חציתי את הוואדי?

וואדי אכזב חצה את הכפר מהר הכרמל לים, באחד הימים אחרי הלימודים, בדרך הביתה היינו צריכים לחצות את הוואדי זה היה יום חורפי וגשום ובוואדי הייתה זרימת מים אני ניסיתי לחצות את הוואדי הזורם במים, כאשר הגעתי לאמצע הוואדי זרימת המים הפילה אותי לתוך הוואדי. נסחפתי עם זרימת המים ולמזלי הגעתי לגדה השנייה של הוואדי, נאחזתי בצמחייה ואנשים באו לעזרתי ומשו אותי מהמים.

בשנת 1956 עברנו לגור באשקלון שם הכרתי חברים חדשים, הייתי בצופים והייתי בגדנ"ע.

בבגרותי

גרתי כרווק בגבעתיים ועבדתי בתעשייה הצבאית בתל אביב שמה הכרתי את אשתי – רחל למשפחת פליישר. בבוקר כשהייתי נוסע לעבודה ברכב הפרטי שלי היא עמדה סמוך לביתה ברחוב הרואה ברמת גן היא הייתה ממתינה לאחד העובדים שיאסוף לעבודה, באחד הבקרים הגעתי לפני חבר לעבודה ואז אספתי אותה לעבודה ותוך כדי שיחה שאלתי אותה אם אני יכול להזמין אותה לסרט והיא נענתה בחיוב.

הכרתי את רחל פליישר. אחר הכרות של מספר שבועות הצעתי לה נישואים. אחרי שנפגשנו מספר פעמים החלטנו להתחתן, התחתנו בשנת 1970. התחתנו באולמי דליה בתל אביב ברחוב המסגר. שנה לאחר מכן נולדה בתנו אורית שכיום היא עובדת באנפיטק בלוד ואמא לשלושה ילדים: כפיר (ח') נגה (ה') נועם (ג'). ולאחר חמש שנים נולד בננו אופיר שלמד בתואר ראשון בביולוגיה וכיום הוא גנן בגן ילדים (תומר) בכפר סבא ואב לילד בשם גיא שבכיתה ד'.

לפני חמישים שנה לאחר לימודים התחלתי לעבוד בתעשייה הצבאית בתל אביב. לאחר תשע שני עברתי לעבוד בתעשייה אלקטרופטית בנס ציונה שכיום זה חלק מקבוצת אלביט ולאחר שלושים ושבע שנים הגעתי לגיל פרישה ויצאתי לגמלאות.

כיום אני משתתף בחוגים במועדון גימלאים בסירקין וגם במועדון גימלאים החשמונאים בכפר סבא. ואני גר בהוד השרון בשכונה חדשה. חוץ מזה אני רוכב על אופניים באופן מקצועי בקבוצה בכפר סבא, מבקר את נכדיי ונהנה מהחיים! ואני בקשר הדוק עם ארבעת נכדיי. שלושה נכדים בשוהם ושמם כפיר, נגה ונועם. אחד בכפר סבא ושמו גיא.

 הסרט שלנו

הזוית האישית

נגה: השתתפנו, סבא משה ואני נגה בתכנית הקשר הרב דורי.

סבא משה: במפגשי תכנית הקשר הרב דורי, נזכרתי בהרבה חוויות שחוויתי במהלך חיי. מיום הולדתי ועד היום הזה. בתכנית נפגשתי עם  המורות ויוי וטללית שקיבלו אותנו בסבר פנים יפות. נהנתי מאוד מהנחייתם של המורות.

הי לי כיף להיזכר בסיפור חיי עם נכדתי נגה והיא למדה להכיר אותי מאז ילדותי שהייתה בטירת הכרמל למרגלות הרי הכרמל ולאחר מכן באשקלון ליד חוף הים.

מילון

בורשט
מרק סלק

ציטוטים

”"אם לא תאכל לא תגדל"“