מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי – מרים ורדי

נטע ונועה נכדותיי האהובות ואני
משפחתי
"...תאסוף את משפחתך ואני אוציא אתכם מהכפר כי אנשי הכפר מתכננים לרצוח את כולכם", כך ניצלו חיינו.

שמי מרים ורדי (שם נעורי היה מינה קלפר) נולדתי בשנת 1932 בפולין בעיר סנוק. עד גיל 7 הייתה לי ילדות נפלאה.

 

בשנת 1939 פרצה בפולין מלחמת העולם השנייה, וכמובן החלה גם השואה. הגרמנים פלשו לפולין, אני אז ילדה בת 7. משפחתי החליטה לברוח מהגרמנים. לסבי היו כרכרות סוסים ובעזרתן ברחנו. חודשים ארוכים הסתתרנו ביערות ובכפרים נדדנו ממקום למקום. בזמן הבריחה מטוסים גרמנים הפציצו אותנו. אני זוכרת שאני ואחותי, ג'וניה, ברחנו יד ביד והסתתרנו בשדות תפוחי אדמה בזמן שהגרמנים הפציצו אותו בעזרת מכונות ירייה. לילה אחד, בזמן ששהינו בכפר אוקראיני בא איש אחד העיר את סבי ואמר לו בשקט "תאסוף את משפחתך ואני אוציא אתכם מהכפר כי אנשי הכפר מתכננים לרצוח את כולכם". כך ניצלו חיינו.

אחרי תקופה ארוכה מאוד הגענו לעיר במזרח פולין ששמה סטרי, שם נשארנו אצל אישה פולניה שהצילה את חיינו בכך שהאכילה אותנו וטיפלה בנו, ובסוף הגענו לרוסיה. ברוסיה היינו במחנות פליטים בהרי אורל ובהרי סיביר בהם התנאים היו קשים מאוד. יום אחד אני, אמי ואחותי יצאנו ליער לקטוף מעט פירות יער, כאשר רצינו לחזור למחנה טעינו בדרך ולא הצלחנו לצאת ממנו. כשהגיע הלילה אנשי המחנה התארגנו והחלו לחפש אותנו ואנחנו המשכנו ללכת, לפתע שמענו רעש של חוטבי עצים ורעש של מים, הלכנו לכיוון הרעש וראינו אנשים שחטבו עצים והעבירו את העצים לצד השני של הנהר.

אנשים אלו אספו אותנו והעבירונו לצד השני של הנהר, והודיעו למחנה שלנו שמצאו אישה ושתי ילדות וככה ניצלנו מסכנות היער. לבסוף הגענו לאוזבקיסטן לעיר בשם בוכרה. תנאי החיים היו מאוד קשים אבל נשארנו שם עד סוף המלחמה. עם גמר המלחמה בשנת 1945 החזירו את כל אזרחי פולין לפולין, כשאני אז בת 13.

בפולין הגענו לעיר נמל גדולה בשם שצ'צ'ין (שטטין) אשר הוחזרה לפולנים אחרי ניצחון הרוסים והאמריקאים על הגרמנים. שם למדתי תחילה בבית ספר יהודי של הסוכנות היהודית, לאחר מכן למדתי בתיכון פולני ושם סיימתי בגרות. במקביל הייתי חברה בתנועת נוער ציונית "השומר הצעיר".

בשנת 1950 בגיל 18 עליתי ארצה באונייה בשם "גלילה".

הקליטה הראשונית הייתה קשה מאוד, גרנו במעברה (מחנות עולים) כל המשפחה, אמא וארבעה ילדים גרנו באוהל שהיו בו רק כמה מיטות וזה הכל. בתור נערה שסיימה בגרות בעיר גדולה זה היה משבר מאוד גדול.

לאחר זמן מה נשלחתי לקיבוץ בשם "כפר רופין" שבעמק בית שאן, שם עבדתי ולמדתי עברית.

 

לאחר זמן מה התחלתי ללמוד את המקצוע אחות, ובסיומו עבדתי בבית חולים בתור אחות במחלקת ילדים.

 

בבית החולים הכרתי את בעלי לעתיד, כעבור שנה התחתנו, הקמנו בית בישראל ובנינו יחד משפחה. שנתיים לאחר החתונה ילדתי את בני הבכור ברוך ורדי, שאותו לצערי הגדול איבדתי בתאונת דרכים, ממנו יש לי נכד ונכדה ושני נינים.

 

10 שנים לאחר לידתו של ברוך ילדתי את בתי אסנת ורדי (תיבדל לחיים ארוכים) וממנה יש לי את נכדותיי האהובות נטע ונועה שמשתתפות איתי בתוכנית "הקשר הרב דורי".

שלושתנו שמחות מאוד שהשתתפנו בתוכנית, היא תרמה לנו המון, קירבה בנינו עוד יותר ממה שהיינו קרובות וגרמה לנו לשמחה ואושר!

קישור לסיפור בפורמט PDF:   סיפור חיי – מרים ורדי

סיפור אהבה מרים ורדי:   

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

מחנה פליטים
מחנה פליטים הוא מחנה זמני שנבנה על ידי ממשלות, האו"ם, ארגונים בינלאומיים כמו הצלב האדום או ארגונים לא ממשלתיים ומטרתו לשכן פליטים. מחנה פליטים יכול להכיל מאות אלפים ואף מיליוני אנשים. כיוון שמחנות פליטים מוקמים, בדרך כלל, באופן מאולתר במצבים בהם נמנע מן הפליטים לחזור לבתיהם ומתוכננים לספק רק את הצרכים הפיזיולוגים הבסיסיים, הם חשופים יותר להיווצרות משברים הומניטרים.

מעברה
מַעְבָּרָה, או בשם הרשמי "יישוב קליטה", היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

הסוכנות היהודית
הסוכנות היהודית לארץ ישראל, הידועה בשמה המקוצר הסוכנות היהודית, היא ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל. לסוכנות היהודית ישנה שותפות אסטרטגית עם ממשלת ישראל ומעמדה החוקי והציבורי ייחודי ומעוגן ב"חוק המעמד" שהתקבל ב-1950. הסוכנות פועלת מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל.

ציטוטים

”שמי מרים ורדי נולדתי בשנת 1932 בסנוק שבפולין. עד גיל 7 הייתה לי ילדות נפלאה.“