מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי-מאת נורית קובי לבית שיטרית.

נורית קובי ודוד.
נורית קובי
תולדות חיי...

קוראים לי נורית, כשנולדתי קראו לי לונה זה שם ספרדי במקור שפירושו ירח.

קיבלתי את השם מאמא מכוון שכשנולדתי אמי אמרה שהייתי כמו הירח והחליטה לקרוא לי לונה.

כשעלינו ארצה בגיל 4 לקריית שמונה בגן הגננת שינתה לרוב הילדים את שמם לשם עברי והחליטה לקרוא לי נורית (פרח) ומאז זה שמי.

נולדתי בעיר פס שבמרוקו בשנת 1949. פס היא העיר השנייה בגודלה במרוקו, אחרי קזבלנקה. בפס חיים כ-2 מיליון תושבים, רבים מהם משכילים. מיקומה הגאוגרפי של פס הוא במרכז מרוקו, מה שהולם את שליטתה בעמדות הכוח במדינה.

העליה לארץ

בתאריך 30 לדצמבר 1956 עלינו ארצה עם 4 ילדים ובארץ נוספו למשפחתי עוד 6 ילדים. כשהגענו לארץ לקריית שמונה, גרנו במעברה. הכבישים לא היו סלולים וזכור לי שהייתה האפלה בבתים היינו שמים שמיכות על החלונות כי היו מסתננים וחששנו שיראו אותנו.

הורי היו בהלם מהמעבר מבית גדול ומטופח במרוקו לצריף דולף בגשם. אבי עבד בצבא של הצרפתים כחייט הוא תפר גם לנו בבית בגדים. אימי הייתה עקרת בית. היא באה מבית של רבנים..

 העליה ממרוקועיקר העלייה ממרוקו, הייתה בלתי חוקית, באמצעות המחתרת היהודית במרוקו

 דרך המדינות , צרפת וספרד. עד שנת 1967 עזבו את מרוקו 250,000 יהודים, חלקם לאירופה ולמדינות צפון אמריקה, ורובם עלו למדינת ישראל

תשע"ה

מילון

נגבה.
שם אניית מעפילים שהביאה מעפילים ממרוקו.

ציטוטים

”הורי היו בהלם מהמעבר מבית גדול ומטופח במרוקו לצריף דולף בגשם.“