מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ילדותה של סבתא אולגה באודסה

יובל טל וסבתא אולגה וסשה וליאן לא נמצאות
תמונות שלי של אמא ואבא שלי ושל בעלי.
בסיפור מסופר על הולדתי עלייתי ועל משפחתי.

שמי אולגה שנגר, אני אמא לשתי בנות וסבתא לחמישה נכדים. אני אוהבת מאוד את משפחתי.

אני יובל אני לומדת בכיתה ה' אני הנכדה היחידה של סבתא שלי, כל השאר בנים. אני יכולה להגיד על סבתא שלי שהיא סבתא מפנקת ואני מאוד אוהבת אותה!

סבתא אולגה מספרת:

"אמי ואבי גדלו באותה שכונה, מסביב היו בניינים ובאמצע חצר. כשאבי גדל הוא למד קורס טייס צבאי, אחרי שהוא סיים ללמוד אמי הייתה בת 18, אבי הציע נישואים לאמי בגלל שהוא קיבל הצעה לעבוד בסין ולא הרשו לו לנסוע לבד, בשנת 1946 הם הגיעו לסין לכפר קטן ששם היה בסיס צבאי, אבי עבד ואמי הייתה כל היום מנקה ומבשלת, אמי נכנסה להריון ובשנת 1947 נולדתי.  כשהייתי בת 10 חודשים אבי הלך לעולמו. בזמן מבצע צבאי כאשר היה במטוס היה ערפל הם התנגשו בהרים ומתו, עד היום איני יודעת איפה קברו אותו.

אחרי התאונה אמי לקחה אותי ונסענו הביתה לאודסה שם גרו סבא וסבתא שלי. אחרי שגדלתי הלכתי לבית ספר היו לי המון חוגים כמו מקהלה וריקודים, הייתה לי ילדות מאושרת.

אחרי תקופת לימודי בבית ספר החלטתי שאני הולכת לקורס תפירה. בגיל 18 התחתנתי עם שנגר יעקב שהיה נגר. העבודות והדברים שהוא הכין עד עכשיו נשארו לי. בגיל 19 ילדתי את בתי הגדולה ויקי, אחרי שש וחצי שנים ילדתי את ביתי הקטנה אילנה, באודסה לא היו חיים כל כך טובים, לא יכולנו לקנות כמעט כלום משום שהדברים היו יקרים והיו רק קצת דברים.

באותה תקופה היה הרבה מאוד אנטישמיות. כולם היו אומרים לי בפנים שאני יהודייה ושאני ייסע לישראל. הייתי נעלבת מהם מאוד. החלטנו לעלות לארץ בשנת 1986 מכרנו את הבית שלנו וקנינו כרטיסי טיסה לישראל. עליתי לארץ עם אמי, בעלי, ושתי בנותיי.

ביום של הטיסה התרגשתי נורא מצד אחד הייתי שמחה שאנחנו עוזבים את אוקראינה ואני יחיה עם העם שלי, מצד שני היה בי קצת פחד בגלל שכל הזמן היו בישראל מלחמות או בעיות עם עמים אחרים ופחדתי שבנותיי ילכו לצבא.

בתי הגדולה נסעה לקיבוץ כחצי שנה כדי שתוכל ללמוד עברית טוב יותר. בתי הקטנה הלכה לבית ספר היא הכירה שם מלא חברים וחברות, בעלי ואני הלכנו כחצי שנה ללמוד באולפן כדי שנוכל לעבוד. כעבור חצי שנה כשסיימנו את האולפן מצאתי עבודה בתור טבחית, כל בוקר היה לי כיף לבוא לעבודה. לאט לאט התרגלנו לישראל, קנינו דירה. בשנת 1991 בעלי נפטר מדום לב. שתי בנותיי התחתנו ונולדו להם ילדים ועכשיו כולנו חיים ביחד.

הזוית האישית

התלמידים: יובל באוברג, ליאן אלנברג, טל אוזנה וסשה גורביץ

בפעילויות ובמפגשי הקשר הרב דורי עם סבתא אולגה למדנו הרבה סיפורים על חייה של סבתא אולגה סבתא והיה ממש כיף איתה.

מילון

אטה מוי סיקריט.
זה סוד שלי.

ציטוטים

”למדנו: שצריך להתנהג בכבוד אחד לשני.“