מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי דרך האנטישמיות ועד העלייה לארץ ישראל

רון, נכדי האהוב ואני בפרויקט המדהים
המשפחה בצילום בקישינייב
חלום שהגשמתי

נולדתי בשנת 1952 בברית המועצות ברפובליקה מולדובה בעיירה קטנה בשם אוקניצה.

הוריי – שלום וגניה פוקס ז"ל, התחתנו בזמן מלחה"ע 2 במחנות עבודה בטרנסמיסטריה. התברר שבמחנה הזה היה רב והוא חיתן אותם ואף כתב כתובה בעברית. הכתובה הגיעה עם הוריי כשעלו ארצה והם שמרו עליה כל ימי חייהם.

הכתובה בעברית

הכתובה בעברית של הוריי, כפי שנערכה במחנה העבודה

 

נולדתי אחרי אח שלי – בן ציון פוקס, שנולד בשנת 1945 בתקופה של הגלדת הפצעים אחרי המלחמה. גדלתי במשפחה יהודית מאוד. בבית דיברו אידיש. המוזיקה שנשמעה בביתי הייתה באידיש, שירים של אחיות ברי המפורסמות ידעתי לשיר בע"פ. בכל יום שבת דודיי, האחים של אימי, היו מגיעים אלינו, מכיוון שסבתי התגוררה איתנו והם היו באים לבקרה.

סבתי עם כל בניה ונשותיהם וכל הנכדים – אני בידיים של סבתי 

סבתי עם כל בניה ונשותיהם וכל הנכדים – אני בידיים של סבתי

תמיד הם דיברו על המלחמה, סיפרו על השיירה – בגשם ובשלג, סיפרו על המכות שהיו "חוטפים" מהרומנים. אני, כילדה קטנה ששמעה את כל הסיפורים האלה, התמלאתי בזעם וכל רצוני היה לנקום. אבי, שלום פוקס ז"ל, אמר לי: " אנחנו פה, וגם אתם, ילדיינו פה – זאת הנקמה שלנו!".

הוריי פחדו שהסביבה הקרובה וגם חבריי מהרחוב, ידעו שאנחנו יהודים. בגלל האנטישמיות הגדולה שהייתה – לא חגגנו את החגים היהודים כלל. הייתי שומעת בביתי מילים כמו :" סיכיס", "רששנה", פיסח", "חנוכגלט" ו"פירם", אך לא ידעתי מה פירושם האמיתי. כשהייתי שואלת נתקלתי בתשובה :" אינך צריכה לדעת!".

לימים, כשעליתי ארצה, המילים האלו קיבלו משמעות בהקשר של חגי ישראל והבנתי למעשה מה הסתירו ממני כל הזמן הזה. ואז הבנתי ששפת האידיש הינה סוג שלעברית משובשת. בבית הבנתי אידיש אך לא ידעתי לדבר.

פעם אחת, בזמן החופש הגדול, נסעתי לקרובי משפחה, שגרו בעיר סורוקי. הם גרו ברח' לנינגרדסקיה, שבו גרו רק יהודים ועל כן השפה המדוברת שם היתה אידיש. וכך קרה שתוך חודש ימים, למדתי לדבר אידיש בצורה שוטפת, וכשחזרתי הביתה בסיום החופשה, הוריי וסבתי היו בהלם מיכולת הדיבור שלי באידיש.

עברנו לקישינייב, ושם למדתי בביה"ס, סיימתי אוניברסיטה והתחתנתי בגיל 20. לאחר שנה נולד בני הראשון, ובשנת 1974 עלינו ארצה, כמעט בגל הראשון של העליה בתקופה הזו. הוריי ואחי נשארו בברית המועצות מכייון שהיו מסורבי עלייה.

כשהגעתי לארץ ישראל הרגשתי שקרה לי נס!!

אני הייתי כולי בת 22 והבנתי שהגעתי לבית האמיתי ! זה הבית שלי !! אמרתי לעצמי שאעשה את מיטבי ואשקיע את כל כוחותיי כדי לתרום למדינה שלי. הייתי גאה בכל מה שראיתי פה. החיוך לא נמחק מפני שנים רבות. סוף סוף לא צריך להסתתר ולהסתיר את עובדת היותי יהודיה. זה העם שלי וזו המדינה שלי – וזאת הנקמה האמיתית בכל האנטישמיים באשר הם!!

אז הגשמתי חלום. למדתי עברית ולאחר מכן למדתי בסמינר הקיבוצים הוראה והגעתי ללמד בביה"ס יסודי בראשון לציון. חינכתי דורות של ילדים והשקעתי את נשמתי בהגשמת חלום הציונות. אחרי שנים בהם לימדתי בביה"ס יסודי הגעתי ללמד באולפני עולים בבת ים – ושם שוב הרגשתי שאני מגשימה חלום נוסף, על ידי הקניית אהבת מולדת לאותם עולים – זה היה אתגר לא פחות חשוב.

רה"מ יצחק רבין המנוח בביקור בכיתתי באולפן שרת בבת ים. 

רה"מ יצחק רבין המנוח בביקור בכיתתי באולפן שרת בבת ים.

הזוית האישית

לידיה אוצ'יטל: כיום הנני אשה מאושרת, רווה נחת מילדיי המקסימים ומחמשת נכדיי המתוקים ומהמשך עבודתי.

נהניתי מאוד לעבוד עם נכדי ולהיזכר בילדות שלי ולהעביר לו את הזיכרונות שלי ועל ידי זה רון יקבל עוד זווית של השקפה על העבר שלנו והמשפחה.

מילון

אניטשמיות
נגד הגזע השמי-שנאת יהודים

ציטוטים

”אין לנו ארץ אחרת“