מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חיי אסתר דנינו

אסתר דנינו מספרת על סיפור חייה, על העלייה שלה, על החיים במרוקו ועל ילדיה ובעלה

שלום קוראים לי אסתר דנינו…
אני נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בשנת 1933 בתאריך 1/1

לאבא שלי היתה חנות ואימא שלי הייתה עקרת בית, מטפלת בילדים. אני הבת הבכורה ואחרי נולדו 6 בנים ואז 2 בנות. למדתי בבית ספר יסודי בקזבלנקה.
כשבגרתי, עבדתי עם אבא שלי בחנות שלו. לאחר מספר שנים שעבדתי עם אבא בחנות, התחתנתי. זה היה בגיל 20. התחתנתי עם חנניה, בעלי, במרוקו נולד בננו הראשון, הבכור, ואז עליתי לארץ בשנת 1954.
לארץ לא עליתי עם ההורים שלי או האחים. רק אני ובעלי והילד שלי יצחק, יחד איתנו עלו גם גיסתי עם 2 ילדיה וחמותי. כשהגענו לארץ, ישר עברנו לגור בספסופה. בעלי עבד בהנהלת חשבונות ביישוב מירון והתקדם לתפקיד הגיזבר במושב.
במהלך השנים נולדו לנו עוד 8 ילדים שמעון, עליזה, שלום, מאיר, יעקב, אברהם, אלי, דליה. שיחיו..
בעלי נפטר, התאלמנתי בגיל צעיר יחסית. כאלמנה, נאלצתי לעבוד, התחלתי לעבוד באולפנא בניקיון ובמטבח.
הייתי קמה כל בוקר מוקדם מסדרת את הבית שולחת את הילדים לבית ספר, ואחר כך בשעה 7:00
הייתי ממהרת לעבודה.
אחרי שהילדים שלי גדלו, חלקם למדו בפנימייה. הילדה שלי למדה בחיפה, שמעון למד בכפר גנים, בפתח תקווה ויעקב למד בעפולה. יום אחד הייתה לי אספת הורים של שלושתם, כל אחד במקום אחר, הייתי צריכה לנסוע ממקום למקום. הגעתי והיה כבר מאוחר ולא היה לא איפה לישון בגלל שהפנמיות היו של בנים. לא יכולתי לישון שם אז לקחתי את בן שלי שמעון ונסענו לאשדוד, שם ישנו אצל ההורים שלי.
אני זוכרת, ימים בהם הייתי חוזרת מהעבודה, היו לי 3 ילדים חיילים, ולא הייתה לנו מכונת כביסה ולא הייתה לי בררה אלה לכבס ביום שישי  לכולם את המדים, כדי שיהיו להם נקיים ומוכנים למוצאי שבת, כשהם צריכים לחזור לבסיס, לצבא.
בזמן שהייתה המלחמה היו לי 6 ילדים בצבא, בגבול ואף אחד לא ידע מה קורה עם השני!
הייתי מבשלת תבשילים, והולכת לגבול של לבנון ומחלקת אוכל לחיילים. היינו הולכים קבוצה
של אנשים מהמושב ומחלקים לחיילים אוכל כמעט כל יום. היינו מכינים להם קוסקוס, לחם חם דגים וכו'.
 
בשנת 1999 התנדבתי לעבוד בביטוח לאומי בצפת. עבדתי במחלקה הסגורה בבית אבות. לא כל אחד יכול להיכנס למחלקה הזאת.
היום אני גרה בספסופה עדיין והבן שלי גר מעל הבית שלי וככה אני לא לבד.
אני הולכת למועדן בצפת שלוש פעמים בשבוע. יש הרצאות רבנים, פעילויות יצירה, משחקים וכו'.
באולפנת בני עקיבא, במירון אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, שם מלמדים אותי לעבוד על המחשב.
עושים אתי פעילויות, משחקים ויצירות אני מאוד מתחברת לבנות ואוהבת אותם, אני חווה שם חוויה כיפית מאוד.
והן עזרו לי להעלות את הסיפור שלי…
אסתר דנינו ממושב ספסופה בצפון.

 

מילון

מופלטה
מאכל מרוקי זה בצק דק מטוגן אחד על השני ושמים על זה דבש

ציטוטים

”"הללו בגבורותיו הללו כרוב גדלו"“