מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורה של סבתא פירחה

פירחה, מעיין, מיכל ומיה ב"קשר הרב דורי"
פירחה בצעירותה
החיים במושב בית שערים

אבי ישראל עלה לארץ בשנת 1925 אחרי הכשרה שהוא עבר באוסטריה ובדרך עבר עוד גלגולים שונים ומשונים.

הוא הגיע לעבודה בפרדסים בפתח תקווה ובנימינה והחליט לנסות לעבור לקיבוץ. הוא עבר לכפר ג לעדי ששם התגוררה אחותו. אחרי שנתיים בכפר גלעדי נרטבו נעליו וייבוש על יד תנור קלקל אותן.

הקיבוץ לא אפשר לו לקבל נעליים חדשות ולכן החליט לעזוב את הקיבוץ.

הוא עבד בנהלל ובחיפה והגיע לגמרי במקרה לחוות שטוק, שנמצאת היום בתחנת הניסיונות של משרד החקלאות מול מושב בית שערים.

מנהל החווה קיבל אותו לעבודה והעביר לו את סמכויות הניהול שלה.

באותה תקופה אבא שמע שהגיעה לנהלל חלוצה מהעיר שלו בפולין. הוא נסע לפגוש אותה, הזמין אותה אליו לחווה ומאז נשארו יחד.

לימים עברו למושב בית שערים שהוקם בקרבת מקום ואז נולדתי אני. זה היה ב22 לספטמבר 1939 החודש בו פרצה מלחמת העולם השנייה. כל בני משפחות הורי שלא עלו לארץ קודם לכן, נספו בשואה. איני יודעת איזה מידע היה להורי באשר לגורל משפחותיהם בזמן אמת. את הילדות שלי לא "קילקלו" עם המידע הזה.

בשנות המלחמה נולדו גם אחותי ואחי.

בבית שערים היו גן ילדים ובית ספר יסודי וחיי התרבות בכפר היו בשיתוף עם בית הספר. חטיבת הביניים טרם הומצאה אז, ובית הספר היסודי היה עד כיתה ח'.

כשהייתי בכיתה ט' למדנו בכפר יהושע,היו לנו הרבה קשרים טובים עם בני הכיתה מכפר יהושע (גם הכיתה שלנו בבית שערים הייתה גדולה).

בבית הספר הזה לא ניתן היה לעמוד בבחינות בגרות משום שהייתה אידאולוגיה שלומדים כדי לדעת ולא כדי לעבור בחינות. בדיעבד התברר שהתלמידים שהתכוונו להמשיך ללימודים גבוהים למדו בקריית עמל (טבעון) וקיבלו תעודת בגרות. בתקופת שרותי הצבאי ניסיתי להיבחן בבחינות חיצוניות אבל לא השלמתי אותן.

בשירות הצבאי שלי הייתי סמלת תרבות ביחידה שהייתה בסיס ההדרכה של חיל האספקה. למדו שם נהיגה וטבחות. שם נפגשתי לראשונה עם אוכלוסיה של עולים חדשים ושל אנשים שבאו משכונות מצוקה מערים שונות. תפקידי בחלקו,היה משותף עם סמלת הסעד של הבסיס,ויחד איתה נחשפתי למקרים אנושיים שלא הייתה לי שום הזדמנות לפגוש קודם. האוכלוסיה של בית שערים הייתה מאוד הומוגנית והמפגש בצבא היה מעין הלם תרבות וחשיפה למושגים שטרם הכרתי..

במהלך השירות הצבאי שלי, חזר לכפר, שכני יצחק פרלדיק משנות הדרכה בנס הרים ובקיבוץ יטבתה. יצחק היה  בוגר ממני בשש שנים ורק בשובו גילינו אחד את השנייה והפכנו לזוג. שנה אחרי השחרור נישאנו וקנינו משק נוסף בבית שערים.

פיתחנו את המשק בעבודה קשה והגענו להישגים יפים.

נולדו לנו ארבעה ילדים: שני בנות ושני בנים. כל ילדינו נישאו והקימו משפחות. כולם חיים היום בבית שערים.

יצחק נפטר לפני עשר שנים לאחר מספר שנות מחלה. ביום הולדתו ה-77.

ביתנו הבכורה עירית היא מוזיקאית – פסנתרנית ופסיכותרפיסטית, נישאה לבן בית שערים, זיו שומן ז"ל נולדו להם שני בנים.

יפתח בנינו השני, נישא  לעירית מכפר ורבורג ולהם ארבעה ילדים.

גל בנינו השלישי נישא לשרית מצפת ולהם שלושה ילדים.

ואחרונה חביבה בתנו לילך נשואה ליובל פרץ ולהם ארבעה ילדים.

כיום אני עדיין מתגוררת בבית שערים.

הזוית האישית

מעיין מיכל ומיה: במפגשנו עם פירחה שמענו סיפורים מרתקים על ילדותה במושב בית שערים,ועל המשפחה שבנתה במהלך השנים. נהננו והתעניינו.

מילון

סמלת תרבות
חיילת שתפקידה היה לדאוג לרווחת החיילים ולעיסוק בשעות הפנאי ובהפוגות מהלחימה.

ציטוטים

”כל בני משפחות הורי שלא עלו לארץ קודם לכן ,נספו בשואה. איני יודעת איזה מידע היה להורי באשר לגורל משפחותיהם בזמן אמת. את הילדות שלי לא "קילקלו" עם המידע הזה.“