מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייו של סבי יצחק שבילי

אני וסבי ביום הבת מצווה שלי
סבי ביום חתונתו עם סבתי
סבי מספר על החוויות שלו כילד

סבי איציק – השנים הראשונות

סבי יצחק נולד בישראל, בפתח תקווה, והמשפחה גרה ליד השוק של פתח תקווה. קראו לסבי בשם זה מכיוון שבעבר נהגו לתת שמות לפי שמות מהתנ"ך. כל האחים של סבי – שמותם הם על פי שמות מהתנ"ך. לאחר מספר שנים עבר סבי ביחד עם שבעת אחיו והוריו לכפר סירקין שליד פתח תקווה. בבית היו ארבעה חדרים וסבי ישן עם שני אחיו בחדר אחד, הם היו מאוד מאושרים. את רוב זמנם החופשי היו מעבירים במשחקים בשכונה, הם שיחקו בעיקר דודס (משחק כמו מחניים רק עם מקלות) וכדורגל .

להורים של סבי קראו שמחה ומאיר ושמות האחים של סבי הם: אברהם, יוסי, יעקב, יהושע, פנינה, חנה ורותי. אבא של סבא שלי, מאיר, עבד כנהג משאית ורוב שעות היום לא היה בבית. אמו, שמחה, הייתה עקרת בית וגידלה את סבי ואת שבעת אחיו. מאיר היה איש עבודה ועבד מאוד קשה מהבוקר עד הלילה. לפני קום המדינה היה מאיר מעביר סחורות של הבריטים מעיראק, מצרים ולבנון לארץ ישראל. בתקופה ההיא לנהג יהודי היה אסור לנסוע ללא מלווה אנגלי ולכן בכל 2-3 משאיות היה מלווה אנגלי, כך סיפר לי סבי על אביו.

בכל בוקר שמחה, אמא של סבי, הייתה מכינה לו דייסה ובצהריים הייתה מכינה עוף, שניצל ואורז. בערבים היא הייתה מכינה סלט ירקות, ביצים, ודברי חלב (חלב של עיזים, פרות, כבשים). ההורים של סבי לא היו צריכים ללכת לשוק כדי לקנות מוצרי מזון מכיוון שבבית הייתה להם חצר גדולה עם משק והם גידלו הכל בעצמם. במשק היו להם תרנגולים (לשם עוף וביצים)  ופרות (שנתנו חלב ובשר). הם גידלו פירות וירקות והיו אוכלים אותם.

החברים של סבי היו השכנים בכפר סירקין והילדים מבית הספר. סבי מספר שבתור ילדים לא היה להם מחשבים או טלפונים כמו היום, הם היו מבלים את רוב הזמן בחוץ ומשחקים משחקי כדור, כאמור. סבי למד בבית הספר היסודי ברל כצנלסון שהיה במרכז כפר סירקין, וכשסבי עבר לתיכון הוא למד במגמת מסגרות. כשהיה סבי בבית ספר, כך הוא מספר לי, הם היו יוצאים בסוף כל שנה לטיול שנתי שנמשך יומיים-שלושה וזאת חוויה שהוא זוכר עד היום. המורה שסבי זוכר מתקופת בית הספר הוא אליעזר זולר. הוא זוכר אותו מכיוון שהיה שוער בקבוצת הכדורגל של הפועל רמת גן. בבית הספר שבו סבי למד לא היה חדר אוכל, כל תלמיד היה צריך להביא אוכל מהבית. המאכל שסבי הכי אהב לאכול כילד הוא לחם עם חמאה וסוכר. אוכל פשוט וטעים שהיה אהוב עליו כי הוא היה מתוק.

אהבה ומשפחה

סבי מספר על הפגישה וההכרות עם סבתא שלי: "נסעתי עם חברי על קטנוע (אופנוע) ברחוב חובבי ציון בפתח תקווה, לחברי הייתה חברה בשם ורה (סבתא ורה). באמצע הרחוב חברי צעק לי "איציק תעצור! תעצור! אני רואה את חברה שלי!". סבי עצר את האופנוע והחבר דיבר עם החברה שלו. ככה סבי פגש את סבתי בפעם הראשונה כי היא הייתה חברה של החבר שלו. לאחר שהחבר של סבי נפרד מהחברה שלו סבי וסבתי החלו להיפגש ולצאת ביחד. בעבר לא היו מחשבים או טלפונים חכמים כמו היום ואנשים היו נפגשים בעיקר ברחוב, בבתי קולנוע, בבתי קפה או אצל חברים. הם היו מזמינים את החברה לצאת לבלות בקולנוע או במועדון, רק שבעבר היה צריך להיפגש עם החברה כדי להזמין אותה לצאת (ולא לטלפן או לשלוח הודעה). לאחר כמה שנים הם התחתנו ונולדו להם 3 ילדים: יובל, ליאת (אמי) ואורית. יובל התחתן עם תמי ונולדו להם 3 ילדים: שרון,נועם ועופרי, הם גרים בצור יגאל. ליאת (אמי) התחתנה עם אייל (אבי) ונולדו להם גם 3 ילדים: שחר, ליאור וזהר (שזאת אני). אנחנו גרים בפתח תקווה. אורית התחתנה עם משה ונולדו להם 4 ילדים: שגיב , ירין, איתמר ואלמוג, הם גרים בקריית אונו.

סבי מספר כי כשהיה קטן בעבר היו יחסים של ריחוק ומשמעת בין ההורים לילדים. מכיוון שאבא של סבי היה עובד עד מאוחר, כשהיה מגיע הביתה היו נותנים לו הרבה כבוד. כשהוא היה אומר מילה כולם היו מכבדים אותה. היחסים בין ההורים לילדים היו יחסים טובים מאוד. היה אפשר לדבר איתם על הכל. בכל ערב היו אוכלים ארוחות משפחתיות ביחד. מכיוון שלא הייתה טלוויזיה היו משחקים ביחד, וימי שישי-שבת היו ימי משפחה.

הזוית האישית

הנכדה זהר: היה לנו נורא כיף לעבוד ביחד. סבא שלי אמר לי שהוא נורא גאה בי על כך שעשיתי עבודה זו.

מילון

בטיח
אבטיח

ציטוטים

”שבוע מבורך“