מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייו של סבא ד"ר יצחק מיכאלי

מפגש סיום הקשר הרב דורי.
טקס זיכרון לשואה בהשתתפות הקבוצה.
עלייתו של סבא רבא לארץ ישראל

הסיפור שלי הוא על סבא של אבי, אביה של סבתי. הסיפור מתחיל בארץ זרה אוסטריה שמה. השנה היא 1907. שנת הלידה של סבא יצחק. שמו הלועזי היה אמיל זהו סבא של אבא שלי, אני הדר הנינה שלו הימים היו קשים מאוד לא הייתה פרנסה בשפע אך למרות העוני סבא גדל והחכים, הוא למד בבית ספר אהב מאוד ללמוד והשקיע הרבה מאוד בלימודים. כשבגר החליט ללמוד רפואה באוניברסיטה של וינה. ואכן גם שם עשה חיל וסיים את לימודיו בהצטיינות. ממון היה תמיד חסר וכדי לשלם את לימודיו היה מלמד שיעורים פרטיים תלמידים. בחורף היה קר מאוד ולא היה לסבא חימום לכן היה הולך ללמוד בבתי קפה ששם היה חימום.

כשסיים את לימודיו  וקיבל את התואר התחיל לעבוד כרופא בכפר גרמני קטן שהיה מאוכלס כולו איכרים גרמנים. ובאמצעו של  כנסיה שהכומר הפך לחברו הטוב ביותר. בכל פעם שנקרא לחולה על ערש דווי היה סבא הולך יחד עם הכומר כמנהגם של הנוצרים לומר וידוי לפני הפטירה כך הפכו לחברים.

בשנת 1933 כשהצורר הנאצי תפס את השלטון הרגיש סבא יצחק כי סכנה צפויה ליהודים, וגמר אומר לעלות לארץ הקודש. ערב צאתו את הכפר ניגש, סבא יצחק לכומר חברו הטוב. הכומר קיבל את פניו בשאלה."שוב יש חולה הנוטה למות" ויצחק ענה לו: "לא ולא! באתי להיפרד מעליך אני עוזב את הכפר וחוזר לארצי ארץ ישראל". הכומר נדהם לרגע, אך מיד התעשת ובירך אותו במילים אלה: "ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך לארץ אבותיך, בטוחני כי עוד בחייך תזכה לתקומת ישראל".

בערב ראש השנה תרצ"ד הגיע ד"ר יצחק מיכאלי לארץ הקודש. בזמן שחיכה סבא לרישיון לעסוק ברפואה, התפרנס סבא מעבודת כפיים, בבניית נמל תל אביב והפך לפועל בניין.

למשפחתו שנשארה בחו"ל שלח תמונה שלו במקום עבודתו. בתמונה נראה סבא ליד חמור נושא משא על גבו. למראה התמונה פרצו כולם בצחוק ושאלו "מי הוא החמור בתמונה"?כיצד עזב תפקיד נכבד בכפר והלך לארץ שתפקידו היה להוביל חמור. לאחר שקיבל את הרישיון פתח סבא מרפאה ברחוב שבזי בתל אביב והמשיך לעבוד בה למעלה מחמישים שנה. אגב הבניין עומד וקיים עד היום הזה  ומאושר לשימור.

מיד כשפתח סבא את המרפאה והתחיל להתפרנס דאג לכל משפחתו שנשארה בגולה והעלה את כולם לארץ ישראל, עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה. כולם התיישבו בעיר בני ברק. אביו הקשיש הקים בית כנסת שקיים גם היום ונקרא על שמו.

הבריטים שלטו בארץ וסבא הצטרף לשורות המחתרת היהודית שנקראה האצ"ל. במרפאתו היו חבריו למחתרת מתכנסים ומקיימים ישיבות ולעיתים מתאמנים אף בנשק.            גם גאולה כהן הייתה ביניהם הם היו באים במסווה של חולים הזקוקים לטיפול. מישהו הלשין לשלטון הבריטי ואחד הערבים באו שוטרים למרפאה ואסרו את סבא יצחק והוא  נלקח לבית סוהר שהיה בלטרון. חבר רופא אנגלי שהכיר את סבא הצליח לשחרר אותו והוא חזר למרפאתו.

עם קום המדינה הצטרף לחטיבת אלכסנדרוני והיה הרופא של החטיבה. יחד נלחם על תקומת הארץ ולא היה מאושר ממנו למרות שנפצע באחת מן הפעולות. כשהשתחרר חזר למרפאתו והמשיך לטפל בחוליו במסירות אין קץ. לא פעם כשראה שלמטופל קשה לשלם היה נותן לו חינם תרופה שהיה מקבל כדוגמה מחברת התרופות. וכן לא היה לוקח תשלום עבור הביקור.

 

 

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר מעלות משולם רחובות.

מילון

שנת תרצ"ד
1933-1934

ציטוטים

”ברוך אתה בצאתך וברוך אתה בבואך לארץ אבותיך, בטוחני כי עוד בחייך תזכה לתקומת ישראל“