מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייו של חיים גולדמן השורד

חיים ניצול שואה בבית משען עם התלמידים
רחובות יאשי בתקופת השואה
סיפור חייו של חיים ניצול שואה שנלחם ושרד - "אנחנו ניצחנו!"

חיים גולדמן עלה מיאשי שברומניה

אני נולדתי ב-6 למרץ 1929 במידנת רומניה בעיר יאשי עליתי לארץ ב-2 לפבואר 1949. עליתי מקפריסין ליד מחנות הסגר של הבריטים. הספקתי ללמוד בבית ספר רומני מגיל 6 עד 12 בגלל שברומניה עלתה לשלטון מפלגה פרוהיטלריסטית, קראו להם ליגונרים ירוקים הם שלטו משנת 1938 עד 1,941 כשהגרמנים נכנסו לרומניה בעת מלחמת העולם ה-2.

כעבור שבוע או שבועיים ב-21 ביוני 1941 הודיעו לכל היהודים שבעיר שלי (יאשי), להתייצב למשטרת המחוז כדי להתנדב לעבודת כפייה ויחד עם המון יהודים (אלפי יהודים), החליטו ללכת ולהתייצב להוראות שניתנו על ידי הרב העיר, שאמר שהרומנים עורכים למלחמה ואין מי שימלא את מקומם בעבודות.

אבי החליט ללכת למשטרת המחוז בעיר יאשי, אני רדפתי אחריו, הלכתי איתו  כי פחדתי, רצינו לדעת לאן הוא ישלח בעבודות כפייה. הגענו עד למטה המשטרה וכשרק נכנסו למגרש, עמדו מסביב מכונות, משאיות גרמניות ועליהם מקלעים עם חיילים גרמנים. איך שכל היהודים נכנסו, הם פתחו עלינו באש ואבא שלי הפיל אותי על הארץ ושכב עליי וכך ניצלנו מהרג. הגרמנים הפסיקו עם היריות וקצינים הרומנים אמרו לנו לקום, קמנו הסתדרנו. אבי הגן עליי ולקחו אותנו לתחנת הרכבת של העיר. הגענו לשם ראינו רכבת בהמות ועם קרונות סגורים. לכל קרון כזה הכניסו כ – 100 איש לכל קרון, בינהם גם אותי ואת אבי וסגרו את הדלתות.

נשארנו ללא אוויר בקרון כי היה דוחק ולא היה מקום לשבת, רק עמידה. הרכבת יצאה בנסיעה ועשתה הלוך וחזור והגיע עד לעיירה ששמה יאלומיץ. בתחנת הרכבת כמובן ובחזרה. אני אישית נסעתי כשלושה ימים ובמו עיינים ראיתי אנשים נופלים ומתים מחוסר אוויר, כנראה שגם גז הכניסו לקרונות.

כעבור שלושה ימים פתחו דלתות של הקרונות וצעקו עם יש מתים לזרוק וזה היה בשעות ערב בחושך, אבי ראה אותי, שאני כמעט חי וזרק אותי מהקרון כאדם מת. הוא אמר לי לפני הזריקה, אתה תלך לחיות, תגיע הביתה, כי אני הולך למות!

כעבור שלושה ימים פתחו דלתות של הקרונות

הגרמנים והרומנים שלטו משנת 1941 עד שנת 1944. בשנים אלה בתור ילד עבדתי גם אני בעבודת כפייה אנישי המשטרה הרומנית, תפסו אותי ברחוב ושלחו אותי לעבוד בעבודת כפייה, באזור ששמו מודילן, על אדמות של הברון ששמו פונדר. הייתי שם בלי מקלחת, בלי מים ואוכל, בעבודה לאיסוף אפונים (אפונה שאוכלים). הייתי שם כ 3 חודשים, בלי להתרחץ, לישון בחוץ על אדמה. כשהסתיימה העבודה החזירו אותי הביתה שכל גופי מלא פצעים וגירוד חזק. הביאו אותי עד מרכז העיר יאשי, זרקו אותי מהמכונית, אמרו לי ללכת להתייצב ולהמשיך בעבודת כפייה.

הדבר הראשון שעשיתי זה להתרחץ טוב. השתמשתי במה שנשאר, בגדים החלפתי, כי אמי נשארה עם 3 ילדים בלבד, את אבי שלחו לכריית מלח, במקום ששמו גידיץ'. הוא נשאר בחיים ברכבת ולכן נשלח לעבודת כפייה, רחוק מאוד מאוד מביתנו. לא שמענו ממנו כלום, רק בסוף המלחמה בשנת 1944, בסוף ספטמבר, ראינו מרחוק בחוץ, ברחוב וראינו מרחוק אדם מסכן, כזה מקרטע. כשהוא התקרב, הוא צעק לנו: "ילדים זה אני, אבא חזר הביתה". הוא חזר חולה, מזוקן ומלוכלך.

כך התחילו להשתנות לנו החיים אחרי המלחמה, הכל השתנה, שלטון הקומוניסטי, הרוסים שלטו ברומניה. כבר בשנת 1945, באו שני שליחים מהארץ וגייסו נערים בגילי. עברנו קורס הגנה עצמית וכך התחלתי להדריך נוער כך הדרכתי בין השנים 1945 עד 1946. הייתי ברומניה, בכל רחבי רומניה, לגייס נוער לעלייה לארץ וכך הייתי מדריך נוער עד שעליתי ארצה לקפריסין בשני לפברואר 1949.

אחרי המלחמה עליתי ארצה שהייתי כבר נשוי ואישתי הייתה גם ניצולת שואה. היא הייתה בהריון הראשון שלה. באפריל נולד לי בן ששמו שמואל. בשנת 1950 גויסתי כחייל בגולני, שנתיים עד 1952. בשנה אחת עבדתי בעבודות שונות כדי לפרנס את המשפחה. בשנת 1953, הוקם משמר הגבול והייתי בין המגוייסים ושירתי במשמר הגבול. עברתי קורס מ"כ בג'וארה, שזה מקום היסטורי-צבאי וכשסיימתי את הקורס מ"כ חזרתי למג"ב ונשלחתי לקורס סמלים קרבי. המשכתי במג"ב עד ספטמבר 1956. עם פרוץ מלמחת סיני התגייסתי למשטרה הכחולה, נשלחתי לקורס חוקרים, עבדתי בהרבה עבודות במשטרה, בין היתר רוב השנים שלי כחוקר. אני רוצה להדגיש, כשהתחלתי את השירות הצבאי שלי בגולני, הייתה לי חופשה ראשונה אחרי חודש, חזרתי הביתה לאישתי ולילד שלי. דבר הראשון, אישתי בכתה לראות אותי במדים ואמרה לי משפט שאינני יכול לשכוח "חיים ניצחנו!!!"

הכוונה שלה הייתה שניצלנו בחיים הקשים שעברנו בשואה.

לקובץ תיעוד סיפורו של חיים

ori.co.il/wp-content/uploads/2018/03/סיפור-חייו-של-חיים-גולדמן-3.doc" width="100%" download="all" viewer="microsoft"]

הזוית האישית

רביד מזרחי אושר ברויינשטיין איתי זהר רום מזרחי: סיפורו של  חיים גולדמן, הועלה יחד עם סיפורם האישי של דיירי דיור המוגן "משען" – מתועד על ידי תלמידי כיתות ט'5 ו-ט'6, מבית הספר התיכון "קציר" בחולון, במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי". את התכנית מובילים המורים: אילנה יוחנן וניר מלכה.

מילון

עבודת כפייה
עבודת כפייה היא עבודה, לעיתים קשה ומאומצת, אשר מבוצעת בתנאים קשים על ידי עובדים שאולצו לכך כצורה של מס (בעיקר בעת העתיקה) או באיומי אלימות, מאסר או אף מוות. עבודת כפייה מתבצעת לרוב בין כתלי כלא, או במחנה המיועד לכך ונקרא "מחנה עבודה".

יאשי
העיר הרביעית בגודלה ברומניה, והמטרופולין השני בגודלו ברומניה, בירת מחוז יאשי הנמצא באזור ההיסטורי של מולדובה. העיר הייתה בירת נסיכות מולדובה בשנים 1564–1859, אחת משתי הבירות של הנסיכויות הרומניות המאוחדות בשנים 1859 - 1862 ובירתה החלופית של רומניה בעת הכיבוש הגרמני של בוקרשט במלחמת העולם הראשונה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אחלה חיים“

”אתה תלך לחיות, תגיע הביתה, כי אני הולך למות!“