מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייו של אבנר ברניב

סבא ואני בחצר בית הספר
בילדותי
שורשים

שמי אבנר ברניב, נולדתי בבית החולים "עפולה" בשנת 1939, נר רביעי של חנוכה בתאריך 10.12.39. סיפור שמי: נולדתי בחנוכה והוריי חיפשו שם הולם שמתאים לחג. שלמה אבן שושן הציע את השם אבנר. אב- על שם סבא שלי, נר- כי נולדתי בחנוכה.

כשהייתי ילד אהבתי מאוד את חג הפורים, בגלל שאהבתי להתחפש. התחפשתי עם עוד חבר לזוג תימנים כשהייתי בן 10, באותה שנה של עליית יהודי תימן. הייתי ילד נחמד, אהבתי לברוח מבית ספר וללכת לטפל ולעבוד בדיר עם הכבשים. כשעליתי לתיכון כבר לא למדתי. בנוסף לזה אימא שלי הייתה מנהלת בית ספר, והיא קיבלה מכתב מבית ספר מקצועי בעמק הירדן, שנפתחת מגמה לילדים שנפלטו מהכיתות. הייתי שם שנתיים שזכורות לי לטובה. למדתי שם מסגרות מכנית שזה ללמוד להיות רתך, לעבוד עם ברזל, לחרוט ועוד… אהבתי ללמוד התעמלות ומסגרות. בבית הספר הכרתי הרבה ילדים מקיבוצים שונים שהפכו לחברים טובים שלי במשך השנים.

בגיל 13 חגגתי בר מצווה עם כל ילדי הכיתה וכל בן קיבל חולצה רוסית שאת הרקמה עליה רקמו החברות במחסן הבגדים. להורים שהיה להם יותר כסף קיבלו גם שעון. טקס הבר מצווה התקיים בכיתה. אהבתי לשחק שוטרים וגנבים, הקפות ובעיקר כדורגל. בגיל 13 השתייכתי לתנועת נוער "העובד והלומד". בזמני הפנוי אהבתי לשחק כדורגל עם ילדים בכל הגילאים.

עוד אירוע שאני זוכר מגיל ההתבגרות: אני וחבר טוב שלי הסתובבנו בגינה של בית הספר, ושם שכב צינור מברזל. החלטתי להרים את הצינור למעלה והצינור לא נפל, תפסתי אותו בידיים והצינור לא זז. מסתבר שמוט הברזל פגע במתח גבוה של חשמל. באותם רגעים ראיתי חושך בעיניים עם נקודות לבנות ובפרק זמן קצר הרגשתי שאני שכוב על הרצפה. חבר שלי ראה אותי ולקח מוט עץ מהרצפה וחבט בעמוד הברזל ושחרר אותי מההתחשמלות. כשהתעוררתי הבנתי שהתחשמלתי והחבר שלי הציל אותי ממוות בטוח. תושייה של ילד בן 12.

אבנר בצעירותו

 

בגיל 18 התגייסתי לצבא ושירתי בגולני. עברו כמה שנים ובתור מילואימניק השתתפתי במלחמת "שלום הגליל" בשנת 1982. את בת זוגתי, לילי, הכרתי בשנת 1965 כשהייתה בצבא, בטירונות הגיעה לעבוד שבועיים כחיילת בקיבוץ שדה נחום (במסיק זיתים) התחתנתי בתאריך 20.12.66  כשהייתי בן 27 . הייתה לנו חתונה גדולה בחדר האוכל של אפיקים עם עוד זוג. אני שרתי בלהקה שנקראה "רביעיית שדה נחום" והופענו בחתונה. בחרנו לגור באפיקים מכיוון שהוא קיבוץ גדול טוב עם בריכה. נולדו לנו שלוש בנות. הראשונה נולדה בתאריך 25.5.68  ושמה עמית, השנייה נולדה בתאריך 11.10.74 ושמה ליאור והשלישית אייל שנולדה בתאריך 18.6.79. מקום העבודה הראשון שלי בקיבוץ היה במטעי הבננות ולאחר שנה עברתי לעבודה במדגה, שם עבדתי עד יציאתי לפנסיה.

בגיל 54 נהייתי סבא לראשונה. בשבילי פעם ראשונה להיות סבא זה בכלל לתת לסבתא את כל העבודה, ואני התקשרתי לנכד הראשון בערך כשהוא היה בן 3, רק אז נוצר איתו קשר. להיות סבא זה כיף אחד גדול. החוויה שונה מלהיות אבא לסבא, כי להיות אבא זה אחריות משותפת גם של האימא וגם של האבא, ולהיות סבא זה פחות מעמיס עלייך.

באישיות שלי נשמר אלמנט שרציתי יותר לא להיות בכיתה ולהסתובב יותר בקיבוץ (להיות חופשי). שום דבר לא השתנה באישיות שלי, אבל היום אני יודע שצריך ללמוד בשביל העתיד והפרנסה. לדעתי הנקודות החזקות שלי הן אני בן אדם טוב (בשיא הצניעות), מתחשב ודואג לסביבתי כולל חבריי הטובים, מאמן כדורגל בהתנדבות ומתוך אהבה (רק 17 שנים), אוהב לעבוד בהתנדבות. אני הייתי שמח להעביר לנכדי אהבה לטבע ולא לת"א, שיעזרו לזולת, יותר לעבוד בהתנדבות מאשר בתשלום, אבל גם לפרנס את עצמנו. חשוב לי לשמר ולחזק את הערכים של צניעות, טוב לב וכמובן גם עזרה לזולת.

הזוית האישית

הנכדה גוני: היה לנו מאוד כיף ומעניין. נהניתי לעבוד עם סבא.

 

מילון

מילואימניק
מישהו שאחרי צבא משרת במילואים.

מִדְגֶּה
עיסוק בדיג ובגידול דגים בבריכות. (מילוג)

רתך
רתך הוא איש מקצוע שמתמחה בריתוך חומרים זה לזה. החומרים אותם הוא מרתך יכולים להיות מתכות (כגון פלדה, אלומיניום, ברזל וכדומה), וכן חומרים פלסטיים או פולימרים אחרים. רתכים צריכים להיות בעלי מיומנות, יכולת מוטורית עדינה ותשומת לב לפרטים, וכן בעלי ידע טכני מסוים על החומרים המרותכים ועל נוהלי העבודה המקובלים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשהתעוררתי הבנתי שהתחשמלתי והחבר שלי הציל אותי ממוות בטוח “

”חשוב לי לשמר ולחזק את הערכים של צניעות, טוב לב וכמובן גם עזרה לזולת“