מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של רמזיה עירוק

יוסף אבא של אורלי בבית הכנסת
סבתא רמזיה בחצר ביתה
סיפור מרתק על אהבה ודו קיום

שמי נועה כהן עירוק ואני בחרתי לספר את סיפורה של סבתי רמזייה עירוק במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. אני בתה של אורלי, שהא הכלה של רמזייה. בחרתי לספר סיפור יוצא דופן שמעיד על דו קיום מאז ועד היום. אני תלמידת חט״ב שרת בנתניה. תלמידת כיתה ט ואני מתגוררת בעיר נתניה.

הסיפור של סבתא

רמזייה נולדה למשפחה ערבייה בעיר נצרת בשנת 1953. רמזייה היא אחת מבין תשעה אחים ואחיות. היא נולדה בשכונה ששמה ג׳באל (ההר). כילדה היא למדה בבית ספר מוסלמי מכיתה א׳ עד לכיתה ט'. היא פרשה מהלימודים משום שמשפחתה הייתה ענייה מאוד וביה"ס היה רחוק מהבית, לכן ההורים לא יכלו להרשות לעצמם לאפשר לה להמשיך ללמוד. במקום לימודים היא החלה לעבוד בתפירה, מקצוע שלמדה מאמה. חלום חייה של רמזיה היה להיות מורה ולפעמים היא עזרה לאחיה הצעירים בלימודים.

בגיל 17 בערך עברה רמזייה לגור במגדל העמק לאור נישואיה עם סבי ששמו מואפק. את סבי היא לא הכירה לפני החתונה כמו שמקובל כיום, אלא הדבר הוחלט עבורה ע״י אחיה הגדול ששימש תחליף לאביה שנפטר לפני שנים. אחיה החליט לחתן אותה עם מואפק כדרך לסייע לה לצאת מהמשפחה שמצבה היה קשה, וגם מתוך רצונו להקל על נטל המשפחה הענייה. רמזייה לא הכירה את מואפק. היא למעשה גילתה שהיא נשואה למואפק בן ה-27 כאשר יצאה לערוך קניות בשוק, וכשחזרה נודע לה מאחיה הגדול שהיא הושאה לבחור והיא עוברת לגור אתו במגדל העמק עוד באותו היום. לרמזיה ומואפק שישה ילדים שנולדו במהלך השנים. את הבן הראשון היא חיתנה בגיל 27. שלוש הבנות שלה הן אלו שבחרו את החתנים שלהן ונישאו מרצונן.

הסיפור שלי מתמקד בבנה השני של רמזייה ששמו וואסים, שלימים יהפוך לניסים. וואסים התגורר במגדל העמק עם משפחתו ובגיל 17 בערך הוא עבר לגור בעיר נצרת. לוואסים למעשה היו בתים רבים במקומות שונים. במסגרת העבודה שלו כשיפוצניק הוא הגיע להתגורר בעיר בני ברק שהייתה קרובה למרכז הארץ, וממנה יכול היה למצוא מקום עבודה בכל מקום. במסגרת עבודתו הוא הכיר את מי שתהפוך להיות אישתו בעתיד, את אורלי. אורלי היתה בחורה יהודייה חרדית שגרה בבני ברק עם משפחתה. הם גרו קרוב אחד לשני וביומיום הם נתקלו זה בזה עד שזה הפך להכרות ומשם לסיפור אהבה.

באחד הימים וואסים התקשר לאמו רמזייה וסיפר לה שהוא התאהב בבחורה יהודייה חרדית .כמובן שהתגובה הראשנה של אימא שלו הייתה התנגדות מוחלטת. אבל מאוחר יותר וואסים הביא את אורלי להכיר את משפחתו בנצרת. לאחר המפגש הראשון עם אורלי, רמזייה למדה לחבב אותה ומהר מאוד קיבלה אותה ככלה וכבת רצויה בביתה. הסיפור היה מסובך יותר כאשר אורלי החליטה לבשר לאביה החרדי שהיא מאוהבת בבחור ערבי. (פה אספר שאימא של אורלי ברחה בעבר עם בחור ונטשה את המשפחה, והשאירה את ששת הילדים לגידול של אביה). כאשר אביה של אורלי שמע את הבשורה על הרומן האסור מבחינתו, הוא הגיב קשה מאוד והכניס אותה באותו הרגע לחדר ונעל אותה תוך שהוא מכה אותה קשות עם חבל כביסה. אחיה הגדול מנע ממנה לצאת מהחדר ומהבית בתקווה למנוע את האיחוד בין אורלי לוואסים, שכבר בימים אלו קרא לעצמו בשם ניסים. אורלי הצליחה לברוח מהבית של אביה דרך החלון והתקשרה לניסים שהגיע ולקח אותה אליו לנצרת, ומאז לא חזרה לגור בבית אביה. סבתא רמזיה סיפרה שכשראתה את אורלי החבולה היא החליטה לקחת אותה ולעזור לה כי עכשיו היא נשארה המשפחה היחידה שיש לה בעולם. היחסים בין אורלי לחמותה רמזייה היו יחסים קרובים, כמו אם ובת. אבל היחסים הקרובים ביותר היו עם אשתו של אחד האחים של ניסים ששמה מונה, שתהפוך בהמשך לאפוטרופוסית שלי – נועה הבת של אורלי, ובהמשך כאם לכל דבר.

לאורלי וניסים נולדה ילדה אחת וזו אני: נועה כהן עירוק. אני גדלתי בנצרת כילדה יהודיה לאמא יהודיה אבל במקביל כילדה ערביה לאבא ערבי. במהלך ילדותי סבתא רמזיה הייתה האדם החשוב והקרוב לי בעולם. גם היום למרות  שאני מתגוררת כיום בנתניה, היא עדיין האדם הקרוב לי בעולם. לנתניה הגעתי עם אמא אורלי ואבא וואסים. באנו לנתניה בעקבות עבודה של אבא. החלק הראשון שלי כילדה היה בנתניה ואח"כ,בעקבות תאונה של אמא שריתקה אותה לכיסא גלגלים חזרנו לנצרת, אבא ואני, כדי שהמשפחה שלו תעזור בגידול שלי, כי הוריי היו תחת מגבלות רבות.

לצערי הרב כילדה בנצרת עברתי התעללות מצד ילדים בביה"ס המוסלמי שלמדתי בו, ולכן לא יכולתי להמשיך ולחיות שם והוחזרתי לנתניה. החזרה התאפשרה בעקבות התערבות של עמותה שנקראת "יד לבנים". זוהי עמותה שראתה לעצמה למטרה להחזיר נשים יהודיות חזרה לחברה ולמשפחה היהודית לאחר שנישאו לבני מיעוטים. חשוב לציין שבינתיים אבי וואסים הכיר אישה אחרת, ערביה בדואית, ונישא לה ועזב אותנו.

כיום  מצבה של אמי, אורלי, טוב יותר. היא עברה תהליך ארוך שכלל שיקום פיזי ושיקום הזיכרון. כיום היא מודעת להיותי בתה ולאנשים סביבה. היא כבר לא נכה והיא עובדת למחייתה כקוסמטיקאית. הקשר בין אמי אורלי לבין סבתי רמזיה רופף ביותר. לעומת זאת הקשר עם גיסתה מונה (אשת אחיו של וואסים) הוא הדוק, ומבחינתי היא לא רק דודה אלא אימא לכל דבר. מונה עזרה לסבתא לגדל אותי ולמעשה הפכה לדומיננטית בחיי.

הקשר שלי עם אבי וואסים/ניסים הוא רופף מאוד. אני יודעת שיש לו שני ילדים נוספים כשאחד מהם קרוי על שם חמו (אביה של אורלי) שלא קיבל אותו כחתן.

הזוית האישית

נועה: הסיפור האיר את עיני מבחינת מה זה אומר אהבה ומה עושים בשבילה.

רמזיה: ההסתכלות לאחור לראות כיצד הנכדה המתוקה שלי נוצרה מאהבה אסורה הייתה מרגשת.

מילון

בדואים
קבוצה אתנית שבעיקרה כוללת ערבית נוודים או נוודים למחצה. הם מאמינים בדת האיסלאם ומתגוררים במדבריות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ואהבת לרעך כמוך: מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך“