מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חייה של רינה – מאיראן לקרית שמונה

סבתא ורותם בחדר מחשבים במסגרת התכנית
בציר ענבים בתקופת נעוריה של רינה
עליה לישראל והחיים בקרית שמונה

שמי רינה, נולדתי בפרס (איראן) ועליתי לארץ בשנת 1952, בהיותי בת שנתיים. עלינו לארץ בעקבות עלייתה של אחותי הבכורה שעלתה לאחר נישואיה, היא עלתה כשנה לפני עליית כל המשפחה. כשעלינו לארץ משפחתנו מנתה שש נפשות, אני הייתי הילדה הקטנה ביותר במשפחה בזמן העליה לארץ. הגענו באנייה לשער העליה בחיפה. לאחר מספר חודשים הועברנו למעברה בקרית שמונה. בתקופתנו לא נהגו הורינו לצלם והקשיים הרבים מנעו מהם להיות פנויים לתיעוד התקופה.

במסגרת לימודיי בתיכון היו לנו שיעורי גדנ"ע בהם התאמנו וטיילנו. בתמונה זאת נסענו ל-10 ימים מרוכזים במסגרת הגדנ"ע והתכוננו לשירות צבאי (שימו לב לכובע הטמבל והנשק שנמסר לנו)

אני בגדנ״ע

זוהי תמונה של רותם, נכדי, מגיל 5. הלכנו לתחנת כבאות למבקרים וראינו שם שלט כמו בתמונה, שמסופר בו על רכב כבאות שנקרא "רותם". זה בעצם רכב של המפקדים, זה גם רכב כיבוי וחילוץ תגובה מהירה. בשלט סיפרו על הרכב הזה והיו שם מדי כבאי שאפשרו לרותם ללבוש. החוויה היתה ממש כיפית.

רותם נכדי בתחנת הכבאות

שיר ילדות שזכור לי כרגע: ״אן דן דינו, סופה לה קטינו, סופה לה קטיקטו, אליק בליק בום״. תמיד אהבתי לשיר ואף השתתפתי במקהלת בית הספר בו למדתי. בילדותי אמי הכינה מאכלים פרסיים טעימים כגון: גונדי, חורשט ועוד רבים אחרים. אני למדתי להכין היטב אורז פרסי שגם נכדיי אוהבים. גדלתי בעיירה קרית שמונה. גרנו תחילה בפחונים במעברה בתנאים קשים מאד. כשהייתי בת חמש עברנו לשיכון וזוכרת אני את יום המעבר כאילו עברנו לעיר או ארץ אחרת. הדרך לשם ברגל נראתה לי ארוכה מאד, אך השמחה היתה גדולה.

בחופשים עבדתי בחקלאות. פעם בקטיף תפוחים, פעם במטלה אחרת. בתמונה המופיעה מלמדים אותי לבצור ענבים.

אני בוצרת ענבים

הזוית האישית

סבתא רינה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדה רותם. התכנית נערכה בבית הספר וילקומיץ ראש פינה, התשע״ט.

מילון

בציר
בציר הוא השם המיוחד לקטיף ענבים - הסרת הענבים מן הגפנים.

ציטוטים

”אני זוכרת את יום המעבר בהתרגשות, כאילו עברנו לעיר או ארץ אחרת “