מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של מסעודי עמר

מסעודי ואיילה בסיום הראיונות לסיפור
תמונה מחגיגות המימונה המסורתיות
מקזבלנקה ועד לארץ הקודש

כך זה התחיל

סבתא שלי, מסעודי עמר (בנג'יו בנערותה) בת מרים ושמואל נולדה בשנת 1936 בעיר הבירה של מרוקו: קזבלנקה. וגרה בשכונה שקוראים לה "מלח", שם גרו בעיקר יהודים- גם סבתי ומשפחתה ומעט ערבים. למדה בבית הספר סן סול קזבלנקה אשר היה בית ספר לבנות יהודיות, ומוריהן היו צרפתים נוצרים. בשעות הפנאי הייתה הולכת לפארק האזורי או משחקת בבובות.

בבית סבתי, דיברו בשפת אב הבית- ספרדית, ומעט ערבית-מרוקאית בשילוב עם עברית. לא היה מחסור בכסף או במזון בבית, למרות שלסבתי 6 אחיות. בשבתות, המשפחה הייתה הולכת לסבתא סעדה, ששם ישבו באחווה כל הילדים וההורים. כל האירועים למיניהם כגון: חתונות, בר מצוות (בבית הכנסת בנוסף),בריתות היו עושים בבתים יחד עם השכנים והמשפחה מפני שהיו להם במרוקו בתים גדולים במיוחד. במרוקו, ברחובות היה ניתן להבחין בבתים יהודיים כאשר התרחשו בהם חתונות, שהיו מקושטים בעלי תמר ופרחים, לפני החופה היו מדרגות, והיא הייתה מכוסה עם בדים וקישוטים מפוארים.

בקהילה היהודית כל היהודים חיו באחווה ותמיד עזרו וסייעו אחד לשני. בשבתות כל היהודים ללא יוצא מן הכלל היו הולכים לבית הכנסת היהודי שבאזור. את החגים הם היו עושים במשותף, סבתי זוכרת  במיוחד את יום כיפור שהיה יום חגיגי במיוחד. כולם היו לבושים בבגדי חג לבנים והיו באים לבית הכנסת יחד עם ילדים קטנים, תינוקות, מבוגרים. הייתה הרגשה מאוד משפחתית, היא שמחה להיות בקרבת היהודים והיא הרגישה רצויה במרוקו.

השואה  יום אחד סבתי, ומשפחתה שמעו ברדיו שהורגים יהודים במדינות שונות, כל היהודים פחדו מכך, הפסיקו לעבוד והסתגרו בבתיהם, בכו ופחדו מאוד. יום אחד נודע ליהודים שגרמנים חדרו לקזבלנקה. הגרמנים עברו ברחובות קזבלנקה והודיעו ברמקולים שכל היהודים צריכים להתייצב במתנ"ס האזורי לספירת היהודים, מי שלא יתייצב יכנס לכלא. בשנת 42, כשסבתי שהייתה בת 5 בלבד, היא, אחיותיה ואמה שהייתה הרה הגיעו למתנ"ס בפחד גדול. בהגיעם למתנ"ס הגרמנים ספרו את כל היהודים שהתייצבו בשורה, רשמו את שמותיהם. לאחר מכן הגרמנים הזריקו להם זריקה, כאשר כל היהודים בוכים מפחד מהגרמנים. לאחר מספר ימים היהודים שמעו פצצות שנפלו על גג הבניין בו גרו, לאחר שהסתיימו קולות ההפצצה, השכנים עלו לגג הבניין וראו פצצות שהתפוצצו על הגג. בסופו של דבר עזבו הגרמנים את מרוקו, לאחר עזיבת הגרמנים נכנסו האנגלים למרוקו והורו לגרמנים לא להיכנס לצפון אפריקה דרך נמל קזבלנקה. הגרמנים התעלמו מבקשת האנגלים ולכן הם שאלו את מלך מרוקו בנוגע ליהודים והוא אמר להם לא להתקרב יותר ליהודים!!!

אהבה ממבט ראשון סבתי פגשה את אחיו של סבי, ששמו היה מרק עמר בתנועת הצופים "דרור" שבקזבלנקה, ובה היו מבלים יהודים ששרו ושיחקו ונהנו כל אחר הצהריים השתתפה גם סבתי. מרק רצה לבלות עם סבתי אך אליהו התאהב בה מהרגע הראשון ולא היה מוכן לוותר עלייה! לבסוף אליהו ומרסל (סבי וסבתי) התאהבו והתחתנו במרוקו.

סיפור העלייה לארץ ישראל בעודה סבתי מצד אמי (מרסל) במרוקו, החליטה לעזור למשפחתה על בסיס קבוע בפרנסת הבית בעבודות השונות עקב המצב באותה התקופה. בנוסף לכך, היא וסבי (אליהו) החליטו לעלות לארץ ישראל  בשנת 1962, בעקבות החלטתה של אחות של סבתי: פרלה לעלות לישראל. ובעת שסבתי וסבי הגיעו לנמל חיפה, החליטו להישאר לגור בחיפה בצריפים במשך שנה. ולאחר מכן עברו לגור באשדוד יחד עם המשפחה המורחבת.  להלן מסלול העליה של סבתי וסבי לישראל, באנייה אשר עצרה עצירה לשבועיים במרסי, צרפת .

אהבת ארץ ישראל

סבתי עלתה לארץ ישראל יחד עם סבי אליהו בשנת 1962,לא היה לה דרכון משום שליהודים לא הנפיקו דרכונים, ולכן היא עלתה לארץ דרך צרפת באונייה יחד עם ששת אחיותיה: אסתריה, מרסדס, זארי, סימון, מרגו ופֶרלה, בתקווה כי לא יתפסו אותן. בדרכה היא עצרה במרסיי שבצרפת לשבועיים ולאחר מכן עלתה לישראל. הדרך באונייה הייתה מאוד תלולה ומסוכנת אך למזלם היה להם מספיק אוכל ושתיה בשביל לשרוד באונייה.

סבתי וסבי שמחו עד מאוד בהגיעם לארץ ישראל, תחילה הם התגוררו בחיפה ולאחר מכן הם עברו לאשדוד. יש להם ארבעה ילדים: שמואל אשר נולד במרוקו, עדי, קובי ואביבה אמי. לאחר הפחד והחרדה של היהודים מפני הגרמנים שהגיעו למקורו, סבי וסבתי עלו לארץ ישראל מוקפים בידיעה שמחכה להם ארץ טובה, ארץ זבת חלב ודבש! באונייה היו יהודים רבים אשר היו נואשים לבוא לארץ ישראל, הארץ הקדושה כי הם ידעו ששם מקומם, שם אנשים יכבדו אותם ולא עוד יצחקו עליהם, יזלזלו בהם וילגלגו עליהם מעצם היותם יהודים. שם יקבלו אותם ואת מסורתם.

לאחר הציפיה הגדולה, לבסוף כשהגיעו לארץ ישראל הם מייד ידעו שהדרך הייתה שווה, בשביל שיוכלו להגיע לארץ ישראל ולשאוף את האוויר אשר העביר בהם צמרמורת קלה תוך התרגשות. ההתאקלמות בארץ כמובן לא הייתה קלה בכלל אך לאט לאט סבתי וסבי אחרי למידה ממושכת של שנה באולפן למדו את השפה העברית והבינו עד כמה נפלאה היא. התייחסו אל היהודים באופן שווה מה שנתן תחושת הקלה אינסופית ורצון להישאר בארץ בידיעה שזה המקום הטוב ביותר בשבילך!

הזוית האישית

איילה: סבתי היא אדם יקר מאוד לליבי, היא תמיד הייתה לצידי, טיפלה בי האכילה אותי מאז היותי תינוקת ולכן אנו קוראים לה כל יום בכינוי "ממו" (אמא בצרפתית). היא כמו אמא שניה בשבילי. אני מעריצה אותה על כך שהתגברה על קשיים רבים במהלך חייה ובשואה במרוקו. שמחתי מאוד לשמוע כל רגע ממסעה של סבתי ואני מאושרת שניתנה לי הזכות הזאת.

מילון

החיים הם כמו גלגל, פעם אתה למעלה ופעם למטה. אך תמיד תזכור שיש למה לצפות
בחיים יש עליות ומורדות, תמיד צריך להישאר אופטימיים ולקוות לטוב, כי הוא מעבר לפינה

ציטוטים

”" החיים כל יום היו מלחמת הישרדות, בשביל להגיע לתוצאות היינו חייב להתאמץ."“