מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדה יהודית אשכנזי על פסי רכבת העמק

אני וסבתא יהודית
סבתא יהודית על פסי רכבת העמק ליד אפיקים
אהבה לחקלאות

סיפור חייה של יהודית

נולדתי באפיקים (בשביעי לעשירי 1942) להוריי שושנה (פסח) ומנחם לוזיה שבאו לארץ מדמשק בשנת 1932 לחצר כנרת.

 

בגיל שנה פלוס נסעתי עם ההורים והאח שלי לחתונה של דוד שלי בדמשק ברכבת החיג'זית משך הנסיעה לקחה 10 שעות.

סבתא יהודית על פסי רכבת העמק ליד אפיקים

גדלתי בגן רב גילים מגיל 3 עד בית ספר שזה היה 6-7, הגן נתן לי הרבה אם זה לגדל חיות, גינה והמון יצירות. אני זוכרת את היום שהאנגלים נכנסו לחצר הגן לחפש סליקי נשק וחברים פעילים נגדם כדי לקחת אותם לרפיח.

 

בגיל שש התחילה מלחמת השחרור, בתור ילדה לא הרגשתי איזשהו פחד הדבר שאני הכי זוכרת זה הפרידה מאחות שלי הקטנה כי את התינוקות פינו ראשונים, לאחר מכן פינו אותנו לחיפה שחזרנו בתום מלחמת השחרור עליתי לכיתה א' עם עוד 24 ילדים בני גילי, בית הילדים היה בשבילנו במילה אחת משפחה ישנו בבית ילדים צהרים ולילה כל הארוחות אכלנו בבית ילדים החינוך היה עם הרבה התייחסות לחיות ולגינות, להורים הגענו אחרי ארוחת ערב שהייתה בסביבות שש וחזרנו בסביבות שמונה. לבית הילדים קראנו "בית" ולבית של ההורים קראנו "חדר", אני זוכרת שאהבתי מאוד את הלינה המשותפת כי זה היה לילות של יצירה עד שנרדמנו.

כשהייתי בגיל 9-10 פרצה מלחמת סיני לא דאגנו עד כדי כך, אני זוכרת שחפרו תעלות סביב כל הקיבוץ ובתור קבוצת ילדים היינו מלוכדים.

בכיתות הנמוכות היו לנו 2 מורים שמאוד אהבנו, בכיתה ג'-ד' היה לנו מורה שהיה נותן לחיות להסתובב חופשי בכיתה וכל הלכלוך שהם ייצרו אנחנו ניקינו. היינו יוצאים עם המורה כל יום שלישי בסביבות שמונה עם הבטחה שבשלוש אנחנו חוזרים בשלוש ותמיד חזרנו בסביבת 17:00-18:00, היינו הולכים אל בית המורה והוא היה מסדר לנו בריכה עם דגי זהב.

בכיתה ו'-ז' בסוף היום לימודים היינו הולכים לעבוד בגינה ובפינת חי אני כבר עבדתי עם חברה מבוגרת בנוי של אפיקים וחלק מהילדים היו מנקים את הכיתות. בסוף הפעילות הזאת כמעט כולם היו הולכים לפעילות ספורטיבית אם זה אתלטיקה, שחייה והתעמלות.

בגיל 14 השתתפתי כבר בתחרויות שחייה ארציות ובגיל 16 נסעתי לייצג את ארגון "הפועל" בתחרויות באוסטריה בעיר לינץ, היינו הקבוצה בין הראשונות שייצגה את ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, אחרי אוסטריה נסענו ליוון לייצג את ישראל בתחרויות שחייה. לא כל כך אהבתי את האימונים והתחרויות ומאחר והצלחתי התמדתי עד גיל 17.

הגעתי לצבא לקיפול מצנחים שזאת עבודה מאוד סיזיפית, קיפלתי מצנחי אספקה הסוכרייה שקיבלתי שבחרו אותי לנבחרת צה"ל לצעדת ארבעת הימים בהולנד. חזרתי לאפיקים לאחר שנתיים בצבא והלכתי לעבוד בגן בית שסיפק לאפיקים את הירקות (עגבניות וגזר לבית).

את בן זוגי צבי אשכנזי ז"ל שהיה ניצול שואה מסרייבו הכרתי באפיקים. אימא שלו לקחה אותו בתור תינוק והצטרפה איתו לפרטיזנים לאחר שרצחו את אבא שלו. התחתנתי ב-30 לספטמבר 1964. היה חתונה שלנו ועוד 5 זוגות אחת הזוגות היו ממשפחת ברנר ובן גוריון היה נוכח בחתונה. החתונה נערכה בדשא של בית איתמר כמובן שכל הקיבוץ היה מוזמן לחתונה. אחרי החתונה הלכתי לעבוד בגינה ובפינת החי עם ירוחם ואז בכרם עם אנשים שמאוד אהבתי אותם (מראשוני הקיבוץ) וכמה חבר'ה בגילי ובעצם היום עבודה היה מאוד נעים, העבודה עם ראשוני הקיבוץ הייתה מאוד נעימה ומחממת. אחרי הכרם עבדתי בכל מיני דברים שלא ממש התחברתי אליהם.

לאחר הכרם הלכתי לעבוד בכותנה ברמת סירין שעוד ארבעה קיבוצים באותו שטח שגידלו יחד איתנו גם כן (אני הייתי מגדירה את המקום הזה חלקת אלוהים הקטנה) היינו נכנסים לשטח מה שנקרא "ניטור" ומחפשים מזיקים ברמה מסוימת של מזיקים היה עלינו להזמין ריסוס, גידול הכותנה ירד בגלל צריכת מים גדולה של השתלם מול כמות היבול.

הילד הראשון שלי נטע נולד ב- 17 לדצמבר 1965, הילד השני אלי נולד ב-19 לאפריל 1967 קצת לפני מלחמת 6 הימים, הילדה השלישית שלי מאיה נולדה ב-10 באוקטובר 1972, והאחרונה חגית נולדה ב-27 למאי 1980. במלחמת ששת הימים הייתי בת 25 כבר היו לי שני ילדים אחד בן שנתיים ואחד בן חודש וחצי זה מתח בלתי נסבל אני מוכרחה לציין שדובר צה"ל נטע בנו ביטחון וכמובן חיסול חיל האוויר של מצריים עודד אותנו וכמו בכל מלחמה יש הרוגים והיו לישראל כ-700 הרוגים.

אני בחרתי לגור באפיקים בגלל שנולדתי באפיקים ובעלי נולד ביגוסלביה וגדל באפיקים והמשפחות שלנו גרו גם באפיקים אז היה לשנינו נוח לגור באפיקים.

רוב השנים שלי היו בשדה, זה התחיל בגן בית, בשדה ארטישוק, בכרם, ומזיקים בכותנה לכן אני מאוד אוהבת את הטבע והצמיחה.

להיות סבתא זה יורד ממך המושג אל תעשה תעשה אחרת הקטע של אל תעשה וכן תעשה זה משאירים להורים סבא וסבתא באים בשביל כיף ולא בשביל לחנך, כי עניין החינוך מוטל על ההורים. לפעמים רוצים לישון אצל סבא וסבתא לפעמים רואים טלוויזיה עד מאוחר. ערכים שמאוד חשוב לי לציין הם בעיקר לעזור לנזקקים פתחתי עסק של לאסוף אוכל ובגדים לנזקקים אני עושה חבילות לחיילים בערך 30 שנה.

הזוית האישית

התהליך הזה הוא ללא ספק תהליך חד פעמי כי זה לא מובן מאליו ששומעים את הסיפור חיים של אחד מבני המשפחה ואני מאחל לסבתא שלי הרבה בריאות

סבתא יהודית עם הכלבה שלנו סויה

מילון

הרכבת החיג'זית
הרכבת מחיפה אל דמשק שעברה בעמק

ציטוטים

”אני בחרתי לגור באפיקים בגלל שנולדתי באפיקים “