מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של חנה מאיר

אני אחותי וסבתא בטיול
סבתי עם בת דודתה במושב
סיפור חיי שתחילתו שלובה בהקמת המדינה

שלום, שמי חנה מאיר ואני רוצה לספר לכם על חיי.

נולדתי בצ'כוסלובקיה ועליתי עם הוריי ארצה בשנת 1949, בגיל שנה. אבי וסבי היו במחנות עולים ואני ואמי הגענו לתל אביב לדוד של אימא שעלה לארץ בשנות השלושים וגר בבית פרטי. כילדה אהבתי מאד לבוא לשם לקטוף תרד בחצר שהדודה הכינה ממנו קציצות שאהבתי, כמו כן נהניתי ללכת לים עם בנות הדוד.

סבי עסק בחקלאות בחו"ל וכשהגענו ארצה סבי רצה לגור במושב כדי להמשיך לעסוק בחקלאות, וכך הגענו בתחילה לכפר ערבי נטוש בשם מוזרע ובעברית- מזרע הר. גרנו בבית ערבי בנוי מאבנים, לא היה חשמל, לא היו מים זורמים וסבא היה שואב מים מהבאר. היינו יושבים בערב ליד עששיות שהן היו מקור האור היחיד בבית. הכפר היה בראש גבעה, בחורף הכל היה מלא בפרחי בר, כלניות, נרקיסים, רקפות, חצבים ועוד, ומשם באה האהבה שלי לטבע.

טיולים בטבע אהבה לצמחים והתעניינות בשמותיהם

לימים בנו מושב אחר לא רחוק בשם 'מזור' שם ביליתי את ילדותי ונעוריי. אהבתי לטפח את הגינה, לעדור, לעשב, להשקות, לקטוף פירות. הייתי מטפסת עם חברים על עצי תאנה, היינו קוטפים ומייבשים את הפרי ואחר כך משחילים על חוט. מפני שלא הייתה טלוויזיה היינו משחקים בחוץ כל הילדים משחקי כדור, קלאס, מחבואים, תופסת, גולות. מאד אהבתי את המושב, את החיים שם ואת ההוויה.

עזבנו את המושב ועברנו לגור בפתח תקווה כשהייתי בת 17. הייתי מאוד מאוכזבת ועצובה ועד היום יש לי רגשות למושב. למדתי בויצ"ו צרפת שבתל אביב, במגמת אמנות. מאוד אהבתי את בית הספר ואת הלימודים שם. לימדו אותנו על אמנים ידועי שם כמו רוזנטליס, טפלר, אבא פניכל ובוגן. לאחר מכן למדתי במדרשה למורים לציור ובסיומו התגייסתי לצבא. שירתי בקרייה כפקידה והייתי מאוכזבת שלא ניצלו את כישרוני כגרפיקאית או שרטטת. אחרי הצבא עבדתי בדימונה כמורה לציור במשך שנה. בסוף שנה זו נישאתי ליצחק ונסענו לאיטליה. הוא ללימודי רפואה ואני למדתי באקדמיה לאמנויות בבולוניה. שם נולדה בתנו הראשונה רותם. בסיום הלימודים חזרנו ארצה ואז נולדה דנה, אימא של ליהיא. גרנו שנה בעפולה יצחק עשה שם סטאז' בבית חולים העמק ומשם ירדנו לאילת שם גרנו ארבע שנים. אני עבדתי בהוראה ויצחק בבית החולים יוספטל ובעוד מקומות בהם היה צורך ברופאים. שם נולדה הבת השלישית שלנו מאיה. החיים באילת היו מהנים מאוד. היינו הולכים לים, נוסעים לנביעות ושארם א-שייח' ולבסוף הגענו לפתח תקווה. יצחק עשה התמחות בכירורגיה פלסטית בבית החולים בלינסון ואני לימדתי ציור בהוד השרון. מכאן החיים נכנסו לשגרה הרגילה. הבנות התחתנו, נולדו לנו נכדות ונכדים. אני יצאתי לגמלאות ומלמדת ציור במועדוני פנסיונרים.

הזוית האישית

הנכדה ליהיא: אני למדתי על סבתא שלי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי, וסבתא שלי למדה איך להשתמש במחשב קצת.

מילון

שרטט
מומחה לשרטוט תכניות ותרשימים.

מזור (מושב)
מָזוֹר הוא מושב סמוך לאלעד, בצד כביש לוד - פתח תקווה, כשלושה ק"מ דרומית-מזרחית לפתח תקווה. המושב משתייך לתנועת המושבים ולמועצה האזורית חבל מודיעין. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הגענו בתחילה לכפר ערבי נטוש בשם מוזרע ובעברית - מזרע הר“

”בכפר בחורף הכל היה מלא בפרחי בר: כלניות, נרקיסים, רקפות חצבים ועוד, משם באה האהבה שלי לטבע“