מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של אסתר חזקי

מפגש במסגרת התכנית בביה״ס דליות
לומדים תגיות במסגרת התכנית
משואה אל תקומה בארץ ישראל

סבתא שלי אסתר היא בת למשפחת ניצולי שואה. בזמן מלחמת העולם השנייה סבתא רבתא שלי ששמה שרה (אימא של סבתי) –  היא ומשפחתה נלקחו על ידי הנאצים לרכבת שמיועדת למחנות השמדה ולתאי גזים.

סבתא רבתא הייתה רק בת 14 שנים ובאחת התחנות לאחר תחנונים של הוריה לברוח מהרכבת, אכן הצליחה לברוח באחת העצירות וכך ניצלה. סבתא רבתא שרה ניזונה משאריות מזון שמצאה ברחובות וחיפשה מקום ללון. כך שרדה וכך עברו עליה ארבע שנות המלחמה. באחד הימים החליטה להתאבד וניסתה לקפוץ לתוך באר מים, למזלה סבא רבא שלי ששמו מרדכי (בקיצור מקס), שהיה גם הוא יהודי, עבר במקום והצילה. סבתא רבתא הייתה באסיפת כוחות ורזתה מאוד מחוסר תזונה. סבא מקס לקח אותה לבית החולים ושם היא טופלה. כשהתאוששה הוא לקח אותה אליו הביתה והמשיך לטפל בה. זה היה כבר לקראת סוף המלחמה בשנת 1944. סבא מקס ניצל במלחמה, כי הוא היה פרטיזן אך משפחתו נכחדה: היו לו אישה וארבעה ילדים. כל הכפר שלו נכחד בעת שהוא עצמו נלחם כפרטיזן נגד הגרמנים. בסופה של המלחמה הם נהפכו לפליטים, התחתנו ואז נולדה סבתי אסתר צוקרמן בסוף שנת 1946.

הפליטים התגוררו במבנה ענק שבו לכל משפחה הייתה פינה משלהם וחיכו להודעה מהסוכנות היהודית כדי לעלות ארצה, אבל לרוע המזל בגיל חצי שנה נשפכו לסבתי אסתר מים רותחים על פניה וסבתי הייתה מאושפזת בבית החולים כחצי שנה. לכן הם היו האחרונים להעלות ארצה כפליטים. בשנת 1948 אכן סבתי והוריה עלו ארצה באונייה והתגוררו ביפו, עד שסבא רבא מצא עבודה והם עברו לתל אביב, שם סבתי למדה בבית הספר יחיאלי לבנות אשר כיום הפך לאתר נופש תיירותי ותרבותי.

סיפור היכרותם ואהבתם של סבא וסבתא שלי

הכל התחיל כשסבתא הייתה בגיל 16 כאשר הלכה עם חברתה הטובה מזמן בית הספר ששמה חנה ושכל הזמן היו מבלות ביחד והיו קוראים להן "שוקולד חלב" – בגלל שחברתה חנה הייתה שחומה והיא הייתה לבנה. יום אחד בדרכן למסיבה במהלך חציית כביש ואכילת ארטיקים (כי היה זה יום חם) סבי ששמו שאול ואחיו נסעו ברכב וכמעט דרסו אותה. אז סבי שאול, שהיה בן 25, שאל את סבתי: "אפשר לקבל ביס?" וסבתא שלי ענתה לו: "קח את כל הארטיק" וסבי שאל אותן: "לאן אתן צריכות להגיע?" והוא לקח אותן למסיבה. כך סבתא אסתי הכירה את סבא שאול, שהיה חברה הראשון ואיתו התחתנה. את ירח הדבש הם בילו בכפר גלעדי – מקום נפלא לאוהבים צעירים. הם נשואים למעלה מ-52 שנה והם עדיין מאוהבים כזוג יונים. כשסבתי הייתה בת 20 היא וסבי קיבלו את ברכתם של הוריהם להתחתן וכך הם התחתנו ביום השני של תקופת מלחמת ששת הימים. כעבור שנה נולד בנם הראשון שאחריו הגיעו עוד שלוש בנות, כך הביאו לעולם ארבעה ילדים מקסימים, אמי היא בת הזקונים (הילדה הכי קטנה). סבא וסבתא עברו להתגורר ביקנעם בשנת 2003, כדי לעזור לאמי שהביאה לעולם גם היא ארבעה ילדים.

סיפורה של סבתי משירותה בצה"ל

סבתא שלי שרתה בחיל הים ושם היא הייתה טלפרינטרית שזה תפקיד שבו אתה מתקשר עם אוניות וצוללות דרך מורס. לדוגמה: במשמרת של סבתי באחד הערבים פתאום נותק הקשר אם הצוללת "אח"י (אוניית חיל ים) אילת" וסבתי והצוות תקשרו איתם – בסוף הסתבר שהצוללת טבעה כאשר נורה לעברה טיל. המקום נמצא במרתף סודי מתחת לאדמה.

כיום

עד היום סבא וסבתא מתגוררים סמוך אלינו וכל יום שישי אנחנו באים אליהם לארוחת צהריים, סבתא מבשלת נהדר ואנחנו אוהבים ללכת לשם. מדי פעם אני עוזרת לסבתא לנקות קריסטלים ועוד חפצים בעלי ערך וגם אני עוזרת לסדר את ארון התכשיטים. סבתא אוהבת להתלבש לפי צו האופנה, ויש לה כ-200 זוגות נעליים ומיליון תכשיטים ובגדים. סבתא טסה מדי מספר חודשים לארה"ב (ארצות הברית) לבקר את שתי בנותיה ונכדיה ומביאה לנו המון מתנות. סבא נשאר בארץ, כי קשה לו לטוס טיסות ארוכות. סבתא עוזרת לנו כמעט בכל דבר.

אני מרגישה כאילו היא גידלה אותנו, מהיום שנולדנו היא תמיד נמצאת בסביבתנו, מסיעה אותנו ברכבה, תומכת בנו, כל בקשתנו היא ממלאת. אנחנו מאוד קשורים לסבתא אסתי ואוהבים אותה מאוד. לסבתא ולסבא 12 נכדים וכולם קשורים לסבתא, שתמיד נמצאת ליד מי שזקוק לה. בנוסף להכל, כשסבתא הייתה צעירה היא הייתה פעילה חברתית והקימה שתי עמותות וגם עבדה כמנהלת בבנק הפועלים כ-20 שנה (מגיל 20 עד 50) וכעת היא פעילה פוליטית במחנה הליכוד. אני, אחיי וכל הנכדים קשורים בקבוצת ווצאפ ומברכים אחד את השני בימי הולדת ולא רק בהם – זה הרעיון של סבתא שלי ואכן זה מלכד את המשפחה.

אני מתפללת שסבתא וסבא שלי יאריכו ימים ויהיו איתנו לעד אם אפשר.

הזוית האישית

אסתר חזקי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה גליה נאור. התכנית התקיימה בבית הספר דליות ביקנעם עילית, התשע״ט.

מילון

כְּפַר גִּלְעָדִי
כְּפַר גִּלְעָדִי הוא קיבוץ באצבע הגליל ליד מטולה וקריית שמונה השייך למועצה אזורית הגליל העליון. הקיבוץ מורכב מאיחוד שנעשה בשנות ה-20 וה-30 בין כפר גלעדי, תל חי וקיבוץ טבריה. מדרום לקיבוץ שוכנת כיום מכללת תל חי. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבא וסבתא נשואים למעלה מ-52 שנה והם עדיין מאוהבים כזוג יונים“