מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה של רחל (אלה) אלימלך לבית ברכה

עם נכדיי
בנעוריי
ילדות בארץ ישראל

נולדתי בשנת 1946 בתל-אביב הקטנה, בת לרבקה ונסים, אחות לשרה. השם שבחרו לי היה רחל, על שם סבתי מצד אמי. לימים הפכו אותו לשם חיבה "רחל'ה" ובסופו של דבר השם קוצר והפך לאלה. רחל נשאר כשם פורמלי בכל המסמכים והתעודות.

הוריי הגיעו לארץ כל אחד לחוד מבולגריה בשנת 1935, הכירו ונישאו בתל אביב. עד היום אני מתפעלת ומתקשה להבין מה דחף אותם להגיע לכאן טרום קום המדינה. לא היו רדיפות יהודים בבולגריה והם חיו חיים שלווים. אמי הצטרפה מגיל צעיר לתנועת השומר הצעיר, הייתה פעילה מאד ולימים עלתה לארץ לאחר שנישאה נישואים פיקטיביים לאחד הגברים מהקבוצה. כשהגיעה לארץ התגרשה ממנו. אבי הגיע עם אנייה ללבנון ומשם חצה את הגבול והשתקע בתל אביב בעקבות חברים. לאחר שנישאו, הוריי עברו לגור בבית דירות ברחוב מרכולת. בכל דירה גרו שתי משפחות שהתחלקו בשירותים ובמטבח. רוב הדיירים בבניין היו ממוצא טורקי, יווני או בולגרי ושפת הלאדינו הייתה שגורה בפי כולם. זאת הייתה מין קומונה, עם עזרה הדדית, שיתוף פעולה וחגיגות משותפות. אני זוכרת שגרנו ליד בית כנסת בולגרי ובתור ילדה קטנה נהגתי ללכת עם חברותיי כשידענו על קיומה של חתונה במקום, הזדנבנו אחרי האורחים ביציאה מהאירוע כדי לקבל שקית סוכריות ו/או מרציפן. היו אלה ימים קסומים.

כשהגעתי לכיתה א' עברנו לגור בשכונת תל ברוך, השייכת לתל אביב. בשכונה כבר גרו שתי אחיותיה של אמי עם משפחותיהן. היו לנו קשרים מאד הדוקים איתם. אהבתי מאד את השכונה הפסטורלית, היפה, המוקפת בשדות שבחורף התמלאו שלוליות. איזה כיף היה להתבוסס בבוץ עם מגפי הגומי. קטפנו פירות מעץ הדומים ומעצי התות. נהגנו גם "לפלח" מפרי הפיטנגו שגדל בחצר השכנים. היינו משפחה מאד חילונית, אבל חגגנו בקפידה את כל החגים ובגיל 11 החלטתי שאני כבר מספיק גדולה והחזקתי מעמד כמעט יום שלם בצום יום הכיפורים. במיוחד היו אהובים עלי לילות הסדר שערכנו ברוב המקרים אצלנו בבית עם המשפחה המורחבת. בסוף הארוחה נהגנו לשיר שירים ישראלים וכל המבוגרים שרו בנוסטלגיה את השירים בבולגרית ובלאדינו ששמעו בבית. את שפת הלאדינו שמעתי בעיקר מסבתי שגרה איתנו. היא דיברה אלי בשפה זאת ואני עניתי בעברית. רק הרבה שנים מאוחר יותר הבנתי שיש לי ידע עצום בשפה. כשנרשמתי לימים ללמוד ספרדית גיליתי שאני מבינה כמעט את כל מה שהמורה שלנו דיברה. הרבה שנים מאוחר יותר נסעתי לבקר בארץ המולדת של הוריי. איך כשנכנסנו לנמל התעופה בוורנה, שמעתי את השפה הבולגרית והרגשתי בבית. קלטתי שלמרות שמעולם לא דיברתי את השפה אני ממש מבינה את הנאמר לידי ובסוף הטיול אפילו הצלחתי להרכיב כמה משפטים פשוטים.

בעת שירותי הצבאי

בשנת 1977 התחתנתי ועברתי לגור במבואות ים, מכמורת, כשביתנו היה במרחק שבעים מטר מהים. גידלנו את הילדים באווירה של חופש, מרחבים, כמו בקיבוץ. כשהם גדלו עברנו לגור בנתניה, שם אני מתגוררת עד היום. בני אמיר וכלתי אלינור גרים עם נועם, אגם ואלמוג במודיעין. בתי אפרת גרה בקריית אונו. כשיצאתי לגמלאות בגיל 60 מאד חששתי שלא אמצא את עצמי אחרי 42 שנות עבודה רצופות, אבל תוך זמן קצר שינסתי מותניים, חיפשתי לי עיסוקים מעניינים ומאז ועד היום אני מעסיקה את עצמי בדברים כיפיים, מחפשת כל הזמן אתגרים חדשים. אני מאד מאד אוהבת את המשפחה שלי, את ילדיי ונכדיי המקסימים, שמרעיפים עלי הרבה אהבה וחום. יש לי המון חברות מכל מיני תקופות בחיים, החל מכיתה א'. במשך השנים התנדבתי בפרויקט של הג'וינט הקשור לקהילה האתיופית, שימשתי כרכזת פרויקט התנדבות בבתי ספר והיה לי סיפוק רב מפועלי. אני משתתפת בתאטרון קהילתי כבר שנה שישית, הופענו בכמה הצגות ב"צוותא" בתל אביב וכן בנתניה, חיפה ועוד. שרתי במקהלה הרבה שנים, למדתי שפות , אני רוקדת ביודנסה מידי שבוע ומרחיבה את ידיעותיי במסגרת כיתת ותיקים בבי"ס שרת בנתניה. אני משתדלת להמשיך חלק מהמסורת של החגים עם המשפחה שלי ומשמרת מספר מרשמים שעוברים מדור לדור כבר הרבה שנים. אני מאחלת לעצמי שאמשיך להיות פעילה וחיונית עוד הרבה שנים ויודעת שהנחלתי לילדי הרבה ערכים כמו  אהבת המולדת, אהבת האדם וכבוד הדדי.

בשיעור ריקוד

הזוית האישית

מריה: אני נהניתי לעשות את העבודה, היא לימדה אותי איך היו החיים בארץ ועל ציונות. בנוסף, לא ידעתי עד עכשיו על קיומה של השפה לאדינו.

אלה: מאוד שמחתי להעביר את הסיפור שלי למריה. היו קשיים בדרך אך אני שמחה שבסוף הכל הסתדר.

מילון

לאדינו
לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד , וידועה גם בשמות "ספאניולית" או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת. לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית⁻היהודית", בעבר המונח לאדינו היה לשפה המשמשת לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”עד היום אני מתפעלת ומתקשה להבין מה דחף את הוריי להגיע לפני קום המדינה“