מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור חייה ואהבתה של סבתא שולה

סבתא שולה והנכדה נויה במהלך העבודה
סבתי בילדותה בפולין
סיפורה של סבתא שולה, אהבה שהחלה במכתבים והספינה ״אלטלנה״

שמי שולה עצמיון (עצמון), אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי: נולדתי בתאריך 27.9.1936 בישראל, בתל אביב בבית חולים הדסה להוריי – יונה ואלימלך בייר. בגיל שנתיים וחצי, בחודש מרץ 1938 נסעתי עם אימי לפולין (לביקור המשפחה) למשך חצי שנה וחזרנו לארץ באוגוסט 1938. עד גיל 3 בערך גדלתי בתל אביב. לאחר מכן עברנו להתגורר בבני ברק (רחוב יהושע – בית נייר-בורנשטיין).

למדתי בגן הילדים ובבית  הספר עד סוף כיתה ח' ב"בית חינוך לילדי עובדים" (בשיכון ההסתדרות בבני ברק) היינו 23 תלמידים בכיתה. אחר כך עברנו להתגורר ב"שיכון ותיקים" רחוב חנה סנש 9 בבני ברק. בכיתה ט' – י' (אז קראו לזה "חמישית" ו"שישית") למדתי ברמת גן בבית ספר תיכון "אוהל שם" .

אני בילדותי

לאחר מכן למדתי בבית ספר לפקידות "מרכז החשבונאות״, ברחוב אלנבי 81 תל אביב במשך שנה אחת. לאחר סיום הלימודים עבדתי במשך חודש בלשכת המס ברמת גן. אחר כך התקבלתי לעבודה כאזרחית בצבא במפקדת קצין חימוש ראשי בתל השומר למשך שנה וחצי ‏(כולל דחית שרות). כשהתגייסתי לצבא בתאריך 6.6.1965 (מספר אישי 363858), דרשו ממני לשרת שם כחיילת שירות חובה. הייתי פקידה במזכירות "ענף ציוד" (ראש הענף היה סגן אלוף פאול ברניקר).

בתאריך 28.12.1958 התחתנתי עם חיים עציון. עברנו להתגורר בקריית טבעון וחיים סידר לי העברה לחייל הים (סמל ראשון). שירתתי ב״בת גלים״ כפקידת מילואים לאחר מכן עברתי למפקדה ב"סטלה מאריס" כפקידה ראשית במחלקת כוח אדם. אחר כך עבדתי כקצינת ניהול של המחלקה. לאחר מכן עברתי לשרת בשייטת הצוללות, בשייטת 7 בתפקיד " שלישה" בדרגת רס"ר.

אחרי לידת בנינו הבכור – אביב (בתאריך 30.4.1965) השתחררתי . לאחר שלוש וחצי שנים נולד הדר (בתאריך 4.10.1968) ואחרי שלוש שנים נוספות נולד אמיר (בתאריך 17.1.1972). בספטמבר 1974 התחלתי לעבוד כמזכירת השירות הפסיכולוגי בקריית טבעון עד צאתי לגמלאות.

במשך השנים התנדבתי במספר מקומות : בתנועת הצופים – שבט אלון קריית טבעון, ובזכותם קיבלתי את אות "יקירת קריית טבעון". במועדונית ועזרה לילדים במועצה המקומית, במשרד החינוך, בעמותת "תום נפש" ובצבא. מאוד נהניתי בנתינה והרגשתי שאני תורמת ועוזרת לפרט ולכלל.

ארועים מיוחדים בילדותי

בהיותי בת 11 בערך, (עוד כשגרנו ברח' יהושע), זכורים לי שני ארועים. היו פעמים כאשר קמנו בבוקר ויצאנו לרחוב, גילינו שעל קירות מספר בתים רוססו סיסמאות "רק כך" עם הסמל, ובאוזננו הילדים זה נשמע כל כך מפחיד (עובדה שאני זוכרת זאת אפילו היום) – "הם היו כאן"  – זאת אומרת ׳מישהו היה כאן בלילה׳. היו אלה אנשי ה"אצ"ל". התקשורת לא היתה מפותחת כמו היום, אפילו רדיו לא היה בכל בית, לכן לא הבנו את משמעות הדבר.

דבר שני שחרוט בזכרוני הוא הבית בו גרנו שכן על גבעה והמרחבים מלפניו היו פתוחים. זאת אומרת, לא היו בנינים נוספים ואז, בלילה אחד, נשמעו הדי התפוצצויות וראינו אש שבערה כל הלילה. הסתבר שזו היתה האניה "אלטלנה" שהופצצה ועלתה באש.

סיפור אהבה: ההיכרות שלי עם בעלי בתאריך 14.8.1953

לאביו של בעלי (אברהם) הייתה נגריה בכפר חסידים. באחד הימים היה צורך להחליף חלק מסויים באחת המכונות. אברהם נסע יחד עם בנו (חיים) לתל אביב למצוא את החלק. כשהגיעה שעת הצהריים החליטו לנסוע לאכול אצל יונה ואלימלך בייר – שהם בעצם הוריי. (אמא של חיים –  אסתר, הייתה בת דודה של אלימלך, אבא שלי). לאחר ארוחת הצהריים חזרו לביתם בכפר חסידים. אני הצטרפתי אליהם להתארח בכפר חסידים למספר ימים . כשחזרתי הביתה, לבני ברק גילתי בתיקי מכתב שחיים שם לי בתוכו. כך החלה התכתבות שנמשכה כ- 6 שנים עד שנישאנו (בתאריך 28.12.1958). מאחר ששירתנו בצבא (צבא קבע) קיימנו את חתונתנו ב "תיבת נוח״, מועדון לחיילים בתל אביב. לאחר החתונה, עברתי לשרת בחיל הים בחיפה יחד עם חיים (בעלי).

הזוית האישית

הנכדה נויה: נהניתי להקשיב לסיפור של סבתי ולהכיר את סיפוריה.

סבתא שולה: מאוד ריגשה אותי העובדה שאני מספרת את סיפורי ושאני יודעת שעכשיו זה ימשיך לדורות הבאים.

מילון

אלטלנה
ספינה שנרכשה על ידי האצ"ל והפליגה לישראל ביוני 1948 כשהיא מובילה על סיפונה כ-940 עולים, ציוד צבאי רב וציוד רפואי. לאור חילוקי דעות בין האצ״ל לבין צה״ל בזמנו, נפגעה הספינה מפגז ארטילריה שנורה על ידי תותח של צה"ל, עלתה באש, ונותרה שרופה על שרטון מול חופי תל אביב. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”מאד נהניתי בנתינה והרגשתי שאני תורמת ועוזרת לפרט ולכלל“