מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה של סבתי שושנה אסולין

סבתא שושנה עם הנכדה נועם והחברה הילה
בדרכנו ארצה
העלייה לארץ

אני נועם עם חברתי הילה וזהו הסיפור העלייה ממרוקו של סבתי שושנה.

סבתי נולדה ב- 1951, במרוקו בעיר קזבלנקה לאבא יצחק ולאמא תמר. לאחר העלייה לארץ גרה עם הוריה בקרית שמונה ובהמשך עברו לאשדוד. במשך השנים עבדה בכל מיני עבודות אבל העבודה העיקרית שלה הייתה מורה לחינוך גופני ובהמשך סגנית מנהל באולפנא באשדוד. לפני כשנתיים פרשה לגמלאות.

העלייה לארץ

בשנת 1958, בעיצומן של ההכנות לשבת, התדפק על דלת בית סבתי במרוקו נציג מהסוכנות היהודית שטען שזה הזמן לעלות ארצה. יש לצאת בסתר שכן היציאה ממרוקו באותה תקופה הייתה בלתי לגלית [לא חוקית] אם נשאלים תספרו לכולם שאתם יוצאים לטיול בצרפת. תיקחו אתכם מעט בגדים הכרחיים וצידה לדרך. לא למשוך תשומת לב, כי אסרו על היהודים לעלות לארץ ישראל.

הוריה של סבתי היו מוכנים נפשית לעלות בכל רגע לארץ ישראל. כמו רוב היהודים גם הם נרשמו בסוכנות שמבקשים לעלות לארץ ורק המתינו לתורם. לכן הודעת נציג הסוכנות התקבלה באהבה ותוך מספר שעות היינו צריכים להיות מוכנים לתזוזה. אימא שלי ביקשה מכל האחים שלי ומעצמה להתקלח מהר, מהמהירות נשפכו על אחי מים רותחים וכולו התמלא בכוויות, בכל זאת יצאנו בשישי בערב במטרה לברוח.

היה איסור יציאה מהארץ והיה מאוד קשה לברוח, בכל הגבולות שהגענו שאלו אותנו לאן אנחנו הולכים כיוון שההינו הרבה ילדים, בגלל הפציעה של אחי ההורים לא אמרו טיול במקום זה אמרו לחיילים שהם חייבים לקחת את אחי לבית חולים בצרפת בגלל הכוויות הקשות שהיו לו אך לא אפשרו להם לצאת, לכן הם חיפשו לצאת מגבולות אחרים. באחד הגבולות השוטר חשד שאנו רוצים לברוח, אמר לאבי שישאיר בגבול את סבתא שלי עד שיחזרו, אבא שלי הסכים אך סבתא שלי התערבה ואמרה לשוטר "כן, אנחנו הולכים לישראל", אבא שלי כעס מאוד על מה שהיא אמרה. השוטר שראה אותם רבים הסכים שיעברו את הגבול ואמר לאבא שהוא מסכים רק בגלל שהיא אומרת את האמת, עלינו על האונייה של ספרדים, סבא רבא שלי ידע לדבר ספרדית ובזכות זה קיבלנו אוכל ויחס טוב, הפלגנו מספר חודשים, מזג האוויר היה גרוע היו סופות, בדרך בעליה מהאוניה נאלצנו להמתין בצרפת מספר חודשים לאוניה שהייתה צריכה לקחת אותנו לישראל. בזמן ההפלגה הייתה סערה גדולה בים רבים חלו במחלת ים, לאחר שהסערה שכחה נרגענו מאימה שאחזה באנו כולנו התפללנו שהקדוש ברוך יעזור לנו להגיע בשלום.

כשהגענו לישראל לקחו אותנו במשאית לקריית שמונה הטלטלנו בגשם וברוח. בקריית שמונה הוכנסנו לתוך צריף. היינו שמונה נפשות בצריף אחד קטן. בקריית שמונה הייתה אדמת חמרה, כך שכולנו טבענו בתוך אדמה בוצית.

המחיה הייתה קשה מאוד לא הייתה עבודה כל ראש משפחה היה יכול לעבוד יומיים בלבד בחקלאות אי אפשר היה לקנות אוכל לכן כל משפחה קיבלה תלושים כמספר הנפשות.

בשנת 1970 עברה משפחתנו לאשדוד בה אני גרה עד היום.

בדרך לישראל באונייה

עולים חדשים בישראל

 

הזוית האישית

הילה: אני מאוד נהניתי מהחוויה הזאת היה לי כיף לעבוד עם נועם וסבתא שושנה.

נועם: הייתה לי מאוד כיף החוויה מאוד נהניתי למדתי דברים חדשים על סבתי.

סבתא שושנה: אני מאוד נהניתי למדתי דברים על נועם והילה והיה לי מדהים להיות חלק מזה.

מילון

אולפנא
בית ספר דתי באשדוד.

ציטוטים

”המחיה הייתה קשה מאוד. “