מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה של סבתי בתיה פלד

תמר ואני מעלות זכרונות מהעבר.
מטיולי השבת במערות הכרמל.
תמונות מחיי סבתא בתיה (ברטה) סוף שבוע בגבע כרמל-מושב ילדותי

תעודת זהות:

בתיה פלד (אבני)

ארץ לידה: טורקיה

לימודים: גבע כרמל, כרם מהר"ל, כפר גלים.

שם הנכדה: תמר פלד

תמונה ראשונה: סופר על ידי אמי אורה (אינז) ז"ל ואחותי שרה הבכורה.

נולדתי בטורקיה ב- 12.12.47, בשם ברטה במקום שנקרא אידירנה. בשנת 1948, הוריי רפאל ואורה, אחותי שרה, אחי משה וסבתי עברנו לאיסטנבול ברכב קטן וצפוף. משם ברכבת לסקנדרי עם מעט מטלטלין ואז בספינה לקפריסין, שהיתה תחנת מעבר שם שהיינו מספר שבועות. משם בסירה בשם אמסיה, שהיתה עמוסה בעולים רבים (מבוגרים, ילדים וטף). אחרי מסע מטלטל, הגענו לנמל חיפה. עברנו למקום הקבע שלנו (גבע כרמל), שנוסד בי"ט אב תש"ט, על ידי עולים מטורקיה ומתוניסיה. התנועה המיישבת – תנועת המושבים, ששייכת למועצה האזורית חוף הכרמל. השם נובע משמו של היישוב הערבי ג'בע (כרמל), השם נזכר על ידי היסטוריון בשם פליוניוס, שננטש במלחמת העצמאות. ביולי 1948.

ילדותי במושב גבע כרמל

משפחתי הגיעה בתחילת שנת 1949. הוריי רפאל ואורה (אינס) אבני, סבתי ברתה, אחותי שרה ואחי משה ואני, גרנו בבית קטן של חדר וחצי, השירותים היו מחוץ לבית, כמו לכולם באותה התקופה. את חגי ישראל חגגנו מספר משפחות ביחד.

הוריי עסקו בחקלאות. כמובן שלא היו טרקטורים ומכונות מאוחר יותר קיבלנו סוס ועגלה, היתה לנו רפת וגדלנו ירקות. מאוחר יותר, הסוכנות היהודים בנתה בתים גדולים יותר. באותה שנה, נולד אחי הצעיר, יצחק, שנולד ראשון במושב ובן גוריון הגיע לביקור ובירך את הוריי והציע להם לקרוא לו בשם כרמל וגם לקבל במתנה רדיו. הוריי לא הסכימו כי כבר הוחלט לקרוא לו יצחק על שם סבו. מספרים שבן גוריון חייך וכיבד את רצונם ונתן להם את הרדיו, שעמד בלילה על ארון הבגדים ובבוקר הורידו אותו לרצפה.

 

את שמי החליפו בכתה א' על ידי המורה גאולה לשם בתיה. הוריי שמחו שזה שם תנכי (בת-יה),וכך כולם היו מרוצים.

תמונות מחיי סבתא בתיה (ברטה)

סוף שבוע בגבע כרמל – מושב ילדותי

1.    בוקר שישי במושב

אחד מהזכרונות החזקים שלי כילדה מהמושב, מתעוררים מוקדם, אין כבישים סלולים, אדמה שחורה, בוץ בחורף. הולכים לבד לגן ולבית הספר נעולים במגפיים ובתיק גרביים ונעלים להחלפה ותמיד שמחים ומרוצים. הוריי, כמו כל התושבים במושב, עבדו בעבודת כפיים קשה, ללא טרקטורים ובעזרת כלים כגון חרמש ומגל. סוס ועגלה נחשבו לכלי הרכב לכל דבר…

2.    גן רב גילי

למדנו יחד, ילדי גן חובה וילדי כתה א' (חלק מהשנה). זכורים לי המשחקים של ילדותי: מסירות עם אצטרובלים, קלס, חמש אבנים, חמור ארוך, הכל מהטבע ובטבע. למדנו בכיתות קטנות. הייתי ילדה ביישנית ושקטה. למורתי בכתה א' קראו גאולה והיא זו שיזמה את החלפת שמי מברטה לבתיה – המורה הסבירה להורים שלי שהשם בתיה הוא שם יהודי ועברי, שפירושו בתנ"ך בת-יה, עם ההסבר, כולם היו מרוצים.

  

3.    ארוחת הבוקר המסורתית של יום שבת

ריח המטעמים ברחבי הבית מבית הורי שהגיעו מטורקיה.

מיני מאפים כגון: בורקס, אומלטים, סלט חתוך גס ולצדו זיתים שחורים, ביצים קשות וגבינה בולגרית וקצ'קבל.

 

4.    טיולי השבת באזור המושב

הדבר שאני זוכרת באהבה, אלה טיולי השבת אחרי ארוחת הבוקר המסורתית בבית. כמובן, לבושים בחולצה לבנה לכבוד השבת, יוצאים להרים מעבר לכביש מספר 4 מתרוצצים וקוטפים פירות ישר המעצים תאנים, חרובים, ענבים, שקדים הכל אורגני כמובן… אני הייתי בילדותי "המלקטת", חוזרת הביתה עם אריזות מסטיק עלמה, זרדים שאספתי בצידי הכביש, פרחים ועלים שהבאתי לאמא לייבוש בין דפי הספרים, אבנים מעניינות. את כל הכבודה אספתי בחולצתי הלבנה, אמא שמחה אם כי העירה "החולצה הלבנה של שבת כבר לא כל כך לבנה…"

 

הזוית האישית

מהתכנית "הקשר הרב דורי" ובעבודה ביחד למדתי המון על ילדותה של סבתא, הדומה והשונה, והדבר שימח אותי וחיבר בינינו. וזה משהו שמרגש וייחודי לנו.

מילון

kerida mia
אהובה שלי

ציטוטים

”אם קשה מסיבה כלשהי, לנשום עמוק ולחשוב חיובי, כי אם מחפשים טוב מוצאים את הטוב.“