מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה של סבתא רותי

אני וסבתא
אני וסבתא
סיפור העלייה של סבתא רותי מארגנטינה לארץ

נולדתי בארגנטינה, בשישה במרץ, אלף תשע מאות ארבעים ושש (1946).

השם המקורי שלי הוא לידיה, אבל כשעליתי לארץ  שיניתי לרות כי רציתי שם עברי. כיום שם המשפחה שלי הוא בן יקר, לפני שהתחתנתי שם משפחתי היה אלהדף. הוריי: בוליסה, אבל קוראים לה אליסיה, כיום בת תשעים ושבע וחיים שנפטר בגיל צעיר מאוד, בן 42.

הייתי בתנועת נוער שמטרתה הייתה לעלות לארץ ישראל. היינו חבורה של ילדים הינו נפגשים כל סוף שבוע במרכז קהילתי לכל מיני פעילות לדוגמא: גופנית טיולים וכו'.

בגיל שבע עשרה התחלנו לחשוב ולדבר על ארץ ישראל וכך בעזרת שליח, שהגיע מישראל, התחלנו להתכונן לעלייה, דבר שלא היה קל כי ההורים מאוד התנגדו. השליח כל הזמן הסביר לנו על הקיבוץ ועל ארץ ישראל.

אמא שלי מאוד התנגדה וזו הייתה תקופה לא פשוטה בשבילי, אבל בסופו של דבר, עליתי לארץ בהסכמתה.

התחתנתי בדצמבר 1966 וכעבור שבועיים עלינו לארץ באוניה תאודורו הרצל. היינו קבוצה של  12 חברים, עלינו ביחד לקיבוץ גזית.

לאחר שטיילנו חודש באירופה, בעשרה בפברואר 1967, הגענו לארץ, לנמל חיפה ומשם ישר לקיבוץ גזית.

המעבר לחיים בקיבוץ לא היה פשוט בהתחלה, כי לא היה את כל הדברים שלהם היינו רגילים. לפני שהתרגלנו לחיים המשותפים פרצה מלחמת ששת הימים דבר שהעמיק את הקשר בקבוצה.

 

הזוית האישית

היה לי כיף, למדתי עליה יותר וגיליתי דברים שלא ידעתי וזה חיזק את הקשר שלנו.

מילון

Inmigración a Israel
עליה לישראל

ציטוטים

”אני כאן לנסות“