מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה ממצרים לארץ ישראל

רחל ונכדתה ליאור.
ביום חתונתי

בשנת 1957 עליתי ממצריים לארץ ישראל יחד עם הוריי, אחיי וכל משפחת אימי .      

במצריים חיינו חיים טובים ומרווחים, הערבים לא הציקו לנו, להפך הסתדרנו איתם יפה מאוד, ולא כמו בשאר המדינות הערביות שהציקו ליהודים.

כאשר קם במצריים הנשיא ג'מאל עבד אל נאצר שלקח את השלטון מהמלך פארוק, שהיה ביחסים טובים עם האנגלים ששלטו אז במצריים, הוא עשה רע ליהודים. אבי שירת בצבא האנגלים, הוא היה חייל בצבא הבריטי ובעל אזרחות אנגלית. היהודים היו במצב כלכלי טוב, כי סבי, אליעזר פניאס, שהיה יושב ראש הקהילה היהודית במצריים דאג שלא יחסר דבר ליהודים, גם בבתי הספר היהודים ובכל בתי הכנסת באלכסנדרייה.

 
בסוף 1956 ישראל צרפת ואנגליה נלחמו במצריים (מלחמת סיני) והכניעו אותה. לאחר המלחמה החליט נשיא מצריים לגרש את היהודים .בתחילה גירש את היהודים בעלי אזרחות אנגלית וצרפתית, היות ואבי היה בעל אזרחות אנגלית גרשו אותנו תוך 10 ימים, היינו צריכים לעזוב את מצריים ונאלצנו למכור את רכושנו ממש בזול, כי נאצר הודיע לא לקנות מהיהודים, לכן העסק של אבי נסגר ע"י הממשלה וסוחרים רבים לא רצו לשלם לאבי על הרכוש והחוב שהם חייבים לנו. את מעט הכסף שהיה לנו התחלקנו עם דודי, אחיו של אבי. הכסף הספיק לנו לקנות מעט בגדים, כי גם החוק אמר שרק עד עשר בבוקר מותר לנו להסתובב בעיר.
 
  
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
  
בתאריך שהיינו אמורים לעזוב את מצריים הגענו לנמל ועלינו על האנייה המצרית -"סודן". האנייה הייתה ישנה אבל לא הייתה לנו ברירה ועלינו בה כדי להפליג עד איטליה. באמצע השייט נשבר מנוע אחד באנייה והאנייה הייתה בסכנה, קיבלנו הוראה ממפקד האנייה לעלות לסיפון, ללבוש חגורות הצלה וברגע שתהיה אזעקה נזרוק את עצמנו למים, המים היו שחורים וכהים, הים היה סוער ועמדנו אחד ליד השני וחילקנו תפקידים מי ישמור על מי לאחר שנקפוץ לים .כמובן שאחי אליעזר שהוא שחיין מעולה, קיבל על עצמו להציל את הקטנים ואבי היה אחראי לעזור לגדולים. אלוהים הציל אותנו והאנייה הגיעה לאיטליה אחרי שמונה ימים במקום שלושה ימים.

כשהגענו לאיטליה הגיעו אנשי הקונסוליה הבריטית כדי לקחת אותנו לאנגליה ולתת לנו את כל המגיע לאבי, אולם אימי רצתה לעלות עם אחיה לצרפת. הקונסוליה הבריטית אישרה  לנו לעלות לצרפת וקיבלה על עצמה את כל השהות שלנו בצרפת, שהינו בבית מלון מפואר למשך שלושה חודשים. אחרי המלון נסנו למחנה בשם "קומפט דה רנאס" שם ישבו היהודים לפני העלייה לארץ. עלינו כולנו כולל משפחת אימי לאנייה, שרנו בעברית -"דוד מלך ישראל",ועוד שרנו "ארצה עלינו". ימאי מצרי קרא למפקד והודיע לו שאנחנו שרים בעברית, המפקד שהיה איש טוב שלח את הימאי מפניו ואמר לו תן להם לשיר כמו שהם רוצים, כי אלוהים הציל אותנו ואותם יחד.

 
   
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סוף-סוף עלינו לארץ במרץ 1957 והיה סוף לתלאות שלנו, ואנחנו סוף סוף בארץ ישראל. בתחילה היה קשה בארץ, הגענו למגדל העמק, לא היה חשמל, הייתה עבודת חקלאות והקניות היו בכרטיסי מזון. לאט לאט התפתחה מגדל העמק, הכניסו לנו חשמל וקיבלנו דירה עם שירותים בתוך הבית. עם כל החוסר הזה נהנינו והיינו שמחים ומאושרים בארץ ישראל. 

במגדל העמק למדנו בבית ספר "שלום עליכם" למדתי בתיכון דו -שנתי ואחר כך למדתי בבית הפקיד בחיפה -הנהלת חשבונות ועבדתי כשנתיים כמנהלת חשבונות במפעל לקוסמטיקה "הלנה רובינשטיין".

במצריים אימי לימדה עם אימו של בעלי והכרתי אותו במגדל העמק. בגיל 18 נישאתי לבעלי חיים חדד, הוא עצמו היה תושב מגדל העמק והגיע לארץ ממצריים ב-1957. ב-1964 וילדתי את ביתי הבכורה ב- 1965 כשילדתי אותה הייתי בת 19 ובעלי היה בן 21 . כשילדיי עברו ליבנה עזבתי את בת ים ובאתי ליבנה בשנת 2004 בשנה זאת נפטר בעלי ונכדתי ליאור נולדה. 

                                                                     
   
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תשע"ו

מילון

ג'מאל עבד אל נאצר
היה נשיא מצרים משנת 1954 ועד למותו, לאומן ערבי והבולט שבמנהיגי מדינות ערב במאה ה-20.

ציטוטים

”עם כל החוסר נהנינו והיינו שמחים ומאושרים בארץ ישראל. “