מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה מוורשה לארץ

נויה עם סבא
הנריק יחזקאל פלמון
סיפור העלייה של סבא שלי

גדלתי בפולין בבית חילוני ולא ציוני (הורי היו פעילים בבונד-תנועה יהודית לא ציונית) אבל הורי באו שניהם ממשפחות דתיות. לשניהם היה יחס שלילי לדת. עם זאת, הם היו בקשר טוב מאוד עם ההורים שלהם. לא קיבלתי חינוך דתי ולא חגגתי חגים, אבל השפה המדוברת בבית הייתה יידיש והיו סביבינו באיזור יהודים רבים.

עליתי לארץ בשנת 1958. הייתי אחד מ50,000 עולים מפולין שעלו בין 1956-1958 בעליה שנקראה עליית גומולקה. גם סבתא שלך עלתה בעלייה הזו ארצה, אבל לפני, והיכרנו רק בישראל שנתיים אחרי כן.

פולין היתה מדינה קומוניסטית והיה כמעט בלתי אפשרי לצאת ממנה בצורה חוקית. בסוף שנות ה50 היתה שמועה שהיהודים יכולים לקבל אישור יציאה מפולין לישראל ואני והוריי הצלחנו לקבל אישור כזה. רצינו מאוד לעזוב את פולין כי הרגשנו בה רע מאוד בגלל האנטישמיות של העם ושל הממשלה נגדנו.

הייתי בן 28 ועד לעלייה ארצה הספקתי לעבוד חצי שנה כמהנדס בפולין.

פעם ביומיים עברה רכבת בוורשה, בירת פולין, לכיוון וינה ועליה אפשר היה לעלות כדי לנסוע לישראל. את הכרטיסים והויזה קיבלנו בשגרירות הישראלית בוורשה. שם נתן לי הפקיד את הוויזות של כל העולים לישראל על הרכבת בה נסענו ואמר לי לשמור עליהן עבור כולם כי אני ראש הקבוצה. כשהגיע הרכבת לוינה, אחרי שעברנו שני גבולות בין פולין לצ'כיה ובין צ'כיה לאוסטריה ונאלצנו להתמודד עם כל מיני עיכובים שעשו לנו שומרי הגבולות של מדינות אלו, פגשנו פקיד סוכנות שלקח על עצמו את תפקיד ראש הקבוצה.

בוינה החלפנו רכבת והרכבת הזאת  הביאה אותנו לנאפולי שבדרום איטליה. בנאפולי ישנו שלושה ימים במלון ואז עלינו על אוניה ישראלית חדשה בשם "ציון". ב"ציון" הפלגנו עד נמל חיפה. בחדר האוכל של האוניה ראיתי אני וכל העולים האחרים לראשונה זיתים. היינו בטוחים שאלו שזיפים קטנים ומתוקים וירקנו אותם מיד כשטעמנו מהם כי הופתענו מהטעם המר והמלוח שלהם. היום אני דווקא מאוד אוהב זיתים.

כשהגענו לחיפה, עלו על האונייה פקידים של משרד הפנים ושאלו כל עולה אם הוא רוצה לקבל תעודת אזרחות ישראלית. הבעיה היתה כשכל הפקידים דיברו צרפתית ועברית וכל העולים דיברו רוסית ופולנית…

עוד על האוניה סיפר לי מישהו  שיש צריף פנוי לעולים בשכונת צריפים לעולים חדשים בקרית חיים. כשירדנו מהאוניה רצה פקיד הסוכנות לשלוח אותנו לגור בנהריה ואני התעקשתי לקבל את הצריף שבקריית חיים וזכיתי בו. הוריי ואני קיבלנו מיטות מהסוכנות. בצריף היתה פינת בישול, מקלחת על פתיליה, שרותים, חדר שינה קטנטן וסלון קטן. אלו היו הצריפים הטובים ביותר שעולה היה יכול לקבל. מי שלא אקדמאי קיבל צריף פחות טוב. עבורי זו הייתה עלייה באיכות החיים כי הדירה בה גרתי בפולין עם הורי היתה גרועה יותר מהצריף שקיבלנו.

יומיים שלושה אחרי שהגענו יצאנו אבי ואני לחפש עבודה. אבי התחיל כעובד עבודות דחק ובנה גדר אבן בגבול בין לבנון וישראל. הוא מצא די מהר עבודה קבועה כאב בית בבית ספר תיכון בקריות ונשאר לעבוד שם עד שיצא לפנסיה. אני התראיינתי לעבודה במקומות שונים בישראל. בסוף בחרתי לעבוד בתעשייה הצבאית בה עבדתי כ-35 שנים עד שיצאתי לפנסיה.

הזוית האישית

סבא הנריק יחזקאל פלמון, השתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתו נויה.

 

מילון

הבונד
האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופולין

ציטוטים

”בחרתי לעבוד בתעשייה הצבאית בה עבדתי כ35 שנים עד שיצאתי לפנסיה.“