מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה מגאורגיה

סבתא מרי, חגי הנכד וחברו אדם ויינר
סבתא מרי בצעירותה
הישרדות בדרכים

אני נולדתי בברה"מ לשעבר, בחבל ארץ שנקרא דרום אוסטיה בעיר צחינוואלי.

תאריך הלידה שלי הוא 14.1.1945.

נולדתי למשפחה מרובת ילדים, לסבי חיים אברהם ולסבתי לאה נולדו 12 ילדים.

סבתא שלי קיבלה מדלית זהב על מספר הלידות.

סבא ז"ל היה זגג וסבתא עקרת בית, הם תמיד גרו בעיר הבירה טביליסי.

להוריי קוראים נתנאל ורחל. אבי היה סנדלר ואמי עקרת בית, היינו במשפחה שש נפשות, הוריי ואני ועוד שלושה אחים.

באמצע מלחמת העולם השנייה אבא שלי גויס לצבא האדום של ברית המועצות. הוא נפצע קשה מאד ונפטר כשאני הייתי בת 9 חודשים, אחי בן 3 אחותי בת 7 ואחותי הגדולה בת 11. אחרי שאבא שלי נפטר אימא שלי חלתה למשך כמעט שנה. המצב הכלכלי בבית היה גרוע ואחותי הגדולה בת ה- 11 התחילה לאפות לחם ולמכור בשוק כדי להרוויח כמה גרושים עבור המשפחה. אחרי שאימא החלימה היא התחילה לעבוד בעבודות מזדמנות – פעם כובסת , פעם מבשלת ועוד.

אני זוכרת מקרה לא נעים שקרה לי לפרטי פרטים והייתי לדעתי בת שש:

סבתא שלי מצד אבא הייתה גרה בשכנות קרובה אלינו, היה לה בית מאד גדול של 2 קומות. היא הייתה מלינה בעיקר כפריים שהיו עוסקים במסחר מגוון. אימא שלי נותרה אלמנה צעירה, בסך הכל בת 32 עם ארבעה ילדים קטנים, מאחר ואבי נפטר בעקבות פציעה במלחמת העולם השנייה שבה לחם. המצב הכלכלי היה מאוד קשה, סבתא שלי לא עזרה לנו בכלל. לא עניין אותה מצבנו הקשה, למרות שהייתה לה היכולת הכלכלית לעזור.

המקרה שעד היום זעזע אותי ולא אשכח אותו לעולם:

באחד הימים סבתא שלי שלחה אותי ואת בת דוד שלי מצד אבי להביא שני כדי מים מקצה הרחוב. כל אחד כד. כאשר הבאנו את הכדים, סבתא נתנה לבת דודה שלי שקית מלאה של כל מיני דברים טעימים ולי היא נתנה חופן גרעינים שחורים. כמובן שאני בתור ילדה קטנה קיבלתי הלם. הסיטואציה חקוקה בי מאד, אפילו עד היום. באותו הרגע הלכתי מאחורי הבית ובכיתי שעתיים. הדבר העליב אותי עד עומק ליבי, ולמרות זאת לא אמרתי כלום לאימא שלי ולא רציתי להעציב אותה.

שנתיים אחרי המקרה סבתא שלי קיבלה אירוע מוחי ונהייתה משותקת בכל גופה. דוד שלי אח של אבא שלי הביא אותה לאימא שלי בכדי שתטפל בה. אמי קיבלה אותה בלב פתוח עם כל הקשיים ומשקעי העבר. אמי אפילו לא קיבלה עזרה כלכלית בטיפול בה. דוד שלי לקח את כל הרכוש של סבתא שלי ולבסוף אימא שלי טיפלה בה עד סוף ימי חייה. סבתי נפטרה בגיל 106.

סיימתי תיכון בצ'חנוולי ועקב לימודם אקדמאיים שהתחלתי בטביליסי עברנו כל המשפחה לשם. סיימתי לימודים בכלכלה ומנהל ועבדתי בבדיקות טיב מוצרים.

בשנת 1973,  עלינו לארץ ישראל ובאמצע לימודיי באולפן החלה מלחמת יום הכיפורים ואחרי שלושה וחצי חודשים הפסקנו את לימודי האולפן בגלל המלחמה.

קפיטליזם בישראל וסוציאליזם ברוסיה בזמנו לא הסתדרו יחד ונאלצתי לעשות הסבה מקצועית מכלכלנית להנהלת חשבונות ובאמצע הלימודים בקורס בשנת 1974, הגיעו כמה פקידים ממשרד ביטחון בחרו אותי ועוד שניים מחבריי לעבוד במשרד הביטחון.

במשרד הביטחון הכרתי, דרך חבר משותף, את בעלי זכרונו לברכה, אדמונד, שעבד בשירות בתי סוהר. לאחר כמה חודשים התחתנו, היו לי כמה הריונות קשים לכן, בעלי החליט שברגע שנדע שאנו בהריון, אעזוב את העבודה במשרד הביטחון.

בעבר אצל הגרוזינים, המנטאליות הייתה שמה שאומר הבעל, קדוש וצריך להקשיב לבעל ולכן, ברגע שנכנסתי להריון עזבתי את העבודה. הזמנים השתנו והיום האישה היא זו שאומרת את המילה האחרונה.

ילדתי את בני בשנת 1978, בני היחיד נתנאל. ישבתי בבית חמש שנים ואז יצאתי לעבודה.

למדתי שנה וחצי קורסים מטעם משרד הבריאות והתחלתי לעבוד בבית חולים פסיכיאטרי בחולון. לאחר 6 שנים, המקום נסגר ועברתי לבית החולים הגריאטרי "צהלון" ביפו, שם עבדתי 22 שנים עד שפרשתי לגמלאות. כיום אני מנהלת את משרד התיווך של הבן שלי נתנאל בבת ים.

סיפור אהבה מעשה שהיה:

בתיכון הייתה לנו כיתה מאוד מגובשת, מתברר שכל הכיתה שלי ידעה שיש לי חבר, חוץ ממני.

היה בן מכיתתי, יהודי בשם דוד, שישב בשולחן לפניי ולבד. במשך 6 שנים הוא ישב לבד ואז התברר שהתאהב בי בלי להגיד לי במילים. היה לנו משחק של שליחת ידיים בצחוק ואני שיחקתי רגיל עם כולם, לא ידעתי שהוא מאוהב בי. ערב מסיבת סיום של תיכון הוא אחז בי ביד מול כל עיני התלמידים שהיו מופנות אליי ולא הבנתי למה, עד שהרגשתי רעד בגופו, רק אז שאלתי מה קורה לו, אז הוא אמר למה את לא מבינה שאני אוהב אותך, רק אחרי מילים מפורשות אלה, העפתי לו סטירה. הוא היה בהלם ואני ברחתי מהשדה ואז הבנתי שכולם ידעו ואני לא, וזאת הייתה הפתעה גמורה בשבילי.

לפני הרבה שנים פגשתי אותו, את דוד, במשרד הביטחון שם עבדתי וגם הוא, הוא ראה אותי ופשוט החוויר. לאחר מכן, ארגנו לנו מפגש מחזור תיכון 20 שנים, ורק אז הוא ניגש אליי.

 

הזוית האישית

סבתא מרי מאחלת לחגי: ילדות מאושרת להיות אדם ישר אושר נפשי וכל טוב.

חגי מאחל לסבתא מרי: אני מאחל לך אושר בריאות ועד 120 שנה. אוהב חגי.

מילון

פרושקי
הפירוש: זה מאפה שממלאים בו בשר או גבינה או ריבה ומטגנים בשמן עמוק.

ציטוטים

”"עדיף ציפור אחת ביד מאשר שתי ציפורים על העץ".“