מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה והעצמאות

רחל ואגם בפעילות בבית התפוצות
רקמה, עבודת יד של אמא
העלייה של משפחת רואש

נולדתי למשפחת רואש, לאמא אסתר ואבא מימון, אחות לעוד 7 ילדים.
נולדתי באלג'יר בעיר אורן, בשנת 1947.
גדלתי בבית מאוד שמח, מאוד מחבק ואוהב, ותמיד מלא אנשים, ויחד באותה שכונה דרה משפחתי המורחבת, כלומר דודים ודודות. 
אבא עסק במסחר ואימא עקרת בית, לפני שנולדתי אימא התעוורה בעקבות לידת תאומות ומחלה, כך שאני נולדתי לתוך הסיטואציה.

הכל בבית המשיך כרגיל, מחסור לא היה, והעיוורון של אימא לא השפיע עליי. אימא הייתה מאוד עסוקה ברוב שעות היום במטלות הבית, הרבה עבודות יד: כמו תפירה ורקמה, אימא הייתה בשלנית ברמה גבוהה.בשנת 1955 התחיל בלגן ומהומות באלג'יר, המצב היה בלתי נסבל ומפחיד כאשר בנבלה עלה לשלטון, ולכן בשנת 1956 ההורים, שהיו ציונים, החליטו שעולים לארץ ישראל (פלסטין).

בחודש אוגוסט עלינו על אניית "נגבה" למרסי ושהינו שם חמישה ימים ומשם המשכנו לישראל, ישירות למעברת באר שבע ומיקמו אותנו בצריף.החום בצריף היה בלתי נסבל ההורים כל הזמן ניסו להרגיע ולא תמיד בהצלחה.

אנחנו, הילדים הצעירים, צעדנו לבית הספר כשעה וחצי לכל כיוון, במשך שלושה חודשים, לאחר מכן עברנו, בעזרת משפחה קרובה מיפו, לבית ערבי בגבול יפו בת ים, ולאט לאט המשפחה התחילה להסתדר פחות או יותר.  אבא ואחיי הבוגרים יצאו לעבודה והילדים לבתיי ספר.
המצב הכלכלי בבית לא היה קל וכל אחד מאתנו היה צריך לתרום ולעזור, אבל האהבה לישראל הייתה, זו גברה על כל המצוקות וכך יכולנו להמשיך הלאה.

יחד עם זאת, אנחנו, הילדים נהנו, היו לנו המון חברים ולאט לאט השמחה חזרה הביתה.

 
משבר קשה עברה המשפחה לאחר ארבע שנים בארץ, כאשר אחי שלמה בן ה-27 שהיה בצבא והשתתף במבצע סיני נפטר ממחלה קשה.

ההתאוששות באה כאשר כל אחד מבני המשפחה היה לגמרי עצמאי, המשפחה תמיד הייתה מאוד מלוכדת ולכן אחד עזר לשני למצוא את מקומו, אבל לעזוב את בית ההורים היה הכי קשה כי הכבוד והערכה היו מעל הכל. 

בהיותי בת 15 נאלצתי לעבוד וללמוד גם יחד, נסעתי כל יום בשני אוטובוסים לתל אביב לעבוד במספרה ומהר מאוד הפכתי למעצבת שיער בין הבולטות בעיר, ונסעתי להשתלמות בפריז בהיותי בת 23 נשואה ואם לילדה.
לאחר כ-15 שנים החלטתי לעסוק במה שאני תמיד הכי אהבתי: ילדים, עשיתי הסבה מקצועית והלכתי ללמוד גננות. מהר מאוד השתלבתי בעבודה בגנים פרטיים וגניי עירייה, הייתי בין החלוצים ביבנה שקיבלה את ילדי אוכלוסיית האתיופים, כאשר הם הגיעו לעיר.
כיום אני אשתו של משה מזה 46 שנים, אימא לארבעה ילדים מצליחים וסבתא לשישה נכדים מקסימים.
ביבנה אני גרה משנת 94, אני עדיין עובדת בצורה עצמאית, יש לי חנות קטנה בבית למוצרי תינוקות וילדים ומוצרי צריכה לבית.
אני גם מתנדבת בבית ספר בכיתות א' ופעם בשבוע הולכת עם אנשים מבוגרים להליכת בריאות.

מילון

אורן
אורן היא עיר באלג'יר בצפון אפריקה

ציטוטים

”החיים עוד לפנייך ואת תצליחי האמיני בעצמך, כי את יכולה “