מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה וההתיישבות של סבתי מלכה זאבי

אני וסבתא בבית התפוצות
סבתא ואחיה ברחו מהאנטישמיות ברומניה
הבריחה מרומניה

סבתא מלכה מספרת על עצמה:

נולדתי בבוקרשט שברומניה. נולדתי עם פנים מאוד נפוחות ואימא שלי הייתה מאוד חולה אז אישה אחרת הניקה אותי, אימא שלי הייתה חולה ומאושפזת עוד הרבה זמן אחרי הלידה.

בגיל 3 ברחנו מרומניה ועברנו גבולות, מידי פעם תפסו אותנו והחזירו אותנו. כדי לברוח היינו צריכים כסף וסבתא שלי שהייתה באמריקה שלחה לנו כסף כדי שנבוא אליה. אבא שלי אמר לה שהוא לא עובר מגולה לגולה אלא רק לארץ ישראל. כשהחזירו אותנו לרומניה שלחה לנו עוד כסף וברחנו שוב.

כל הבריחות שלנו היו עם דודה בתי, אחות של אימא, וארבעת ילדיה. שנתיים היינו בדרכים, ברגל ביערות. אותי לקחו כל הדרך על הכתפיים כי הייתי הכי קטנה עד שיוסי נולד. יוסי נולד במחנה צבא אמריקאי כנראה שאת הים התיכון חצינו באוניות. כשהגענו לארץ נתנו לנו שמות חדשים וישראליים מכיוון שהשמות הקודמים שלנו היו לא עבריים, את שמי שינו ממנצי למלכה.

הזיכרון הראשון שלי בארץ הוא האנגר גדול ובו מיטות עם קומות עליהם ישנו. לאחר מכן העבירו אותנו ללוד (העיר לוד הייתה עיר ערבית שכל הערבים הוברחו ממנה) היינו ארבע המשפחות הראשונות להתיישבות בעיר לוד הריקה. נכנסנו לבית שבחרנו ומהר מאוד אמרו לנו לפנות אותו כי הוא היה בית העירייה. עברנו לבית אחר ברחוב נ' (אז הרחובות היו מסודרים לפי אותיות) ובו גרנו עד שעברנו ליפו.

כשהגענו לארץ הייתי בת 5. לא זכור לי קושי עם העברית, אני גם לא יודעת איך למדתי עברית אבל בסוף כיתה א' הייתה לי תעודה מצוינת. אף פעם לא היה מי שיעזור לי בשיעורי הבית וההורים לא ידעו עברית אז גם הם לא יכלו לעזור לי.

סבתא שלי ושתי הדודות שהיו באמריקה נהגו לשלוח לנו חבילות "קאר" (הן היו משלמות כסף באמריקה ואנחנו היינו מקבלים חבילות אוכל ובגדים) בתקופה הזאת היה צנע בארץ. לפעמים בכיסים של הבגדים היו מחביאים לנו בובות קטנות. חוץ מזה אני זוכרת שהיינו עושים שרשראות מזבובים שאחי יוסי היה תופס ואני הייתי משפדת עם מחט וחוט ועושה שרשרת. היינו גם מטיילים על חוף הים מיפו (אז גרנו ביפו) עד חוף בת ים בחורף ומוצאים כל מיני דברים שהיום פלט. עד היום יש לי תליון של מגן דוד מכסף שמצאתי בים.

בגיל 17 וחצי יצאתי מהבית ונסעתי לקיבוץ עם הגרעין (גרעין רשף) שהשלים את בית ניר. היינו 3 חודשים בבית ניר להכשרה ולאחר מכן 3 חודשים לקיבוץ המאמץ של בית ניר – עין המפרץ.  ואחר כך לטירונות ולצבא. בצבא הייתי בנחל – עבדתי בחקלאות ובמחסן כביסה בתיקון בגדים. בסיום הצבא נשארתי בבית ניר כחברת קיבוץ אחר כך יצאתי לעבוד בחוץ באוניברסיטת תל אביב, ולמדתי בערב. הייתה לי חברה ללימודים שהיא הכירה את יאיר ודרכה הכרתי את אחיו אסף (בעלי). זה היה במסיבה שהחברה עשתה אצלה בבית, ואסף הזמין אותי לרקוד איתו סלואו. אחרי תקופת היכרות גרנו יחד בבית ניר, דני אחיו של אסף נהרג ולכן עברנו לאשדות יעקב. לפני שדני נהרג התחתנו ברבנות בתל אביב והמסיבות היו אמורות להיערך שבועיים בוטלו.

תקופת השואה

כשהיינו ברומניה בזמן מלחמת העולם השנייה (השואה) אבא שלי עבד ארבע שנים במחנה עבודה של הגרמנים. חוץ מזה ברחנו מרומניה בגלל שאי אפשר היה לחיות שם כי הגויים ירדו לחיי היהודים והרבה מאוד משפחות ברחו מרומניה . אני מוכרת כניצולת שואה "רדופת הנאצים"

יש לי תכשיט אחד שקיבלתי מידיה של אימא – שרשרת זהב עם מדליון (אבן סגולה) שאימא הורידה מהצוואר ונתנה לי וטבעת של אימא שקיבלתי אחרי שהיא נפטרה כירושה.

הזוית האישית

עדי: היה לי כיף מאוד לעבוד עם סבתי זה היה מאוד מעניין ולימד אותי הרבה על שורשיי משפחתי. המפגשים חיזקו את הקשר בינינו מאוד.

סבתא מלכה: לסיכום, היו לי ולמשפחה שלי חיים מאוד לא פשוטי,ם למרות שלא הרגשנו מסכנים ואני חושבת שבזכות השתתפותי בתנועת "השומר הצעיר" יצאתי לגרעין לקיבוץ בית ניר, נפתחו לפני חיים חדשים שונים ואחרים. אבל הרבה יותר טובים אני חושבת שלא הרגשנו ככה כי כל הסביבה הייתה של עולים חדשים שלא היה להם הרבה.

מילון

תקופת הצנע
התקופה שבה היה מחסור במזון ובשתייה

ציטוטים

”"בגיל 3 ברחנו מרומניה ועברנו גבולות, מידי פעם תפסו אותנו והחזירו אותנו"“