מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה של סבא יהודה

סבא יהודה ואני איתי
סבא יהודה בתמונת מחזור יב - בן שמן
העליה והקליטה של המשפחה בישראל

סבא יהודה פדה נולד במרוקו בעיר מרקש בשנת 1944.

במשפחתו היו 5 אחים ו-3 אחיות.

סבא יהודה ואני

בשנת 1954 הצרפתים השתלטו על מרוקו והיגלו את המלך מחוץ למדינה. התושבים התמרדו והחלו התפרעויות ורציחות בין התושבים.

היהודים היו הקורבנות העיקריים, למרות שגרו בגטו סגור ושמור. למרות זאת הצליחו יום יום מתפרעים מוסלמים לחדור ל"מלאח",  הגטו של היהודים, הטרידו והיכו ביהודים.

עם התגברות הסכנה ליהודים במרקש, החלו אנשי העלייה והסוכנות בישראל, בארגון מזורז לקיים מבצע הצלה של יהודים בסכנה והיו רבים כאלה. מעשי הפורענות ביהודים כללו שריפת חנויות והטרדות אנשים שהזדמנו לדרכם של הפורעים.

ב-1956 ובמסגרת הכללים וההוראות של אנשי הסוכנות והעלייה מישראל, אורגנו רשימות של מועמדים לעלייה וסדר העדיפות נמסר לקהילה היהודית המקומית. הגיע תור המשפחה שלי להימלט לפי תוכנית שהועברה מפה לאוזן בין המועמדים לעליה.

בשלב הראשון, קיבלנו הוראות מתי להיות מוכנים וארוזים לתזוזה בחצות הלילה. לפי ההוראות שקיבלנו, יחד עם ארגז עץ בגודל מטר על מטר שבו היינו אמורים לשים רק דברים חיוניים לדרך, היינו למעשה מוכנים לתזוזה לפי ההוראות. בחצות הלילה, הגיעה משאית גדולה שבה היו כבר מועמדים נוספים. כל האנשים ישבו על ריצפת המשאית ומעל ראשם במת עץ שהסתירה אותם מכל רואה. הארגז שלנו הועמס ואנחנו נדחסנו פנימה לרצפת המשאית כמו בקופסת סרדינים.

קיבלנו הוראות איך להתנהג ובעיקר על הצורך לשמור על דממה מוחלטת שהשומרים והשוטרים במחסומים לא יראו ולא ישמעו דבר מהמתרחש במשאית. ההורים דיברו איתנו בלחש והסבירו לנו שעלינו לא לדבר ובוודאי לא לבכות עד שנגיע לנמל. כמובן שתוך כדי ההסבר נרדמנו. השוטרים והשומרים המרוקאים לא חשדו כנראה שמשהו מתרחש אבל כל ילד קצת יותר מבוגר שמע את השיחות בין השומרים לאנשים שליוו אותנו בשם הסוכנות והעליה, שדאגו לשחד אותם מראש. לאחר מסע ארוך, הגענו בשעות הבוקר המוקדמות לנמל בקזבלנקה והישר הוכנסנו אל בטן האונייה ששמה היה "קוטוביה".

ההפלגה הייתה בים סוער וכל הדרך "הקאנו את נשמתנו" אבל שמרנו על הוראות הממונים באוניה. בגלל הגלים הגבוהים בים והרגשת הבחילות מהן סבלנו לא אכלנו דבר ביום הראשון ורק בסוף היום השני הצלחנו להכניס מעט דברי אוכל שלא נפלט בהקאה כביום שעבר.

אחרי שלושה ימי הפלגה, הגענו למחנה הקליטה במרסיי שבצרפת. במחנה זה שהינו את רב החורף הקר והמושלג, במבנים של הצבא הבריטי. לאחר מכן עוד 4 חודשים באותו מחנה, עד סיום ההסגר הימי בים התיכון בגלל "מבצע סיני", שהיה מערכה צבאית בין ישראל ומצרים, בעזרת הבריטים והצרפתים שרצו שג'מל עבד אל נאצר חסם את תעלת סואץ, יפתח את המצור.

ב-3.1.1957 העלו אותנו בנמל מרסיי על אוניה בשם "ירושלים". ההפלגה לנמל חיפה ארכה 4 ימים בים סוער מאד, ורק כשהתקרבנו אל חופי הארץ והקברניט הודיע לכולם שאפשר לעלות לסיפון בארץ ישראל, הרגשנו הקלה וראינו בדמיוננו את בוא המשיח.

כשירדנו מהאונייה המתינו לנו אנשי הסוכנות וקלטו אותנו. כל קבוצת משפחות הועמסה לישוב אי שם בארץ ישראל. משפחתי נשלחה למעלות תרשיחא, שם הכניסו אותנו לצריף מפח וחילקו לנו לחם, זיתים ומרגרינה לארוחת הערב. הלילה הראשון עבר בסיוטים בגלל החושך הרב והתנים המייללים.

לקראת שעת הצהריים, הגיע משה אחי, שהיה כבר עולה ותיק בארץ. הוא לקח אותנו משם לפני שהתאוששנו. במשאית שהביא אתו מהקיבוץ בו הוא נקלט, הוא לקח אותנו למושב עזריה ליד רמלה שם הספיק לקנות עבורנו משק חקלאי.

מאחר וזאת הייתה תקופת חורף ובמושב לא היו כבישים דשדשנו בבוץ בדרך לצרכנייה לקנות מצרכי מזון. עם כל צעד בבוץ, המגפיים נשלפו מרגלינו והיה צריך לשלוף אותן מן הבוץ.

אחרי שנה הגיעה אחותי רחל, שנשארה במרוקו לסיים את הבחינות הבגרות, והביאה איתה אופנוע. כמובן שעם אופנוע רק חלמנו לנסוע.

אחרי שנה נוספת הגיע אחי דוד עם משפחתו ממרוקו, לאחר שנעצר על ניסיון בריחה ממרוקו. בקשרים שהיו לו שילם שוחד וקיבל רשות לצאת לארץ. אחי דוד קיבל בית שני במושב עזריה, ואחותי רחל התגוררה איתנו ועם סבתא חסיבה.

אני, יהודה, נשלחתי ע"י עליית הנוער ל"כפר הנוער בן שמן".

אחי יוסף, הצעיר ממני, נשלח לקיבוץ מסילות, שם התגוררה גם אחותי שלומית משנת 1948. הוא התגורר בפנימיית הנוער "העובד והלומד" והשתלב בחיי הקיבוץ.

הזוית האישית

סיפורו של סבא יהודה פדה, תועד ע"י איתי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס מבואות בבאר טוביה.

מילון

כפר הנוער בן שמן
כפר הנוער הוקם בשנת 1927 על אדמות בית החרושת חדיד. הכפר נוסד על ידי ד"ר זיגפריד להמן, מתוך מטרה להנחיל לילדים ולנוער ערכי ציונות, עבודת האדמה והערכת בני האדם. במלחמת העולם השנייה קלט הכפר כמות נכבדה של ילדים פליטים מאירופה אשר ברחו מאימי השואה. ילדים אלו השתלבו לאחר מכן במערכות הביטחוניות וההתיישבות הציונית והיוו דוגמה מכוננת להצלחתו של כפר הנוער והצוות החינוכי שבו להנחיל ערכים תחת מחסור תקציבי ואיומים קיומיים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אפשר לעלות לסיפון בארץ ישראל. הרגשנו הקלה וראינו בדמיוננו את בוא המשיח.“