מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור הסובותניקים

סבתא נירה ומעיין בקשר הרב דורי
סבתא נירה
העלייה לארץ

סיפור הסובותניקים ועלייתם לישראל

לפני למעלה ממאתיים שנה, קבוצה של איכרים רוסיים שחיה בדרום רוסיה, החליטה לעזוב את הנצרות ולהתגייר.

 

הקבוצה זכתה לכינוי "הנוצרים הסובותניקים" וזה בגלל חיבתם המיוחדת ליום השבת. בכפרים שבהם הם גרו, חיו גם יהודים בשכנות עם הנוצרים, וכך הם נחשפו לאהבת וכיבוד יום השבת של היהודים והחליטו לאמץ את מנהגי השבת שלהם.

בין צאצאי ה"סובותנוקים" שהתגיירו ברוסיה ועלו לארץ ישראל אפשר למצוא דמויות מוכרות כמו הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן (רפול). אליק רון (בן דודו של סבי), שהיה קצין בכיר במשטרת ישראל, וכמובן החלוץ האגדי: אלכסנדר זייד שהיה ממקימי ארגון "השומר" ועוד.

סבתו של סבי דוד (וידי), סבתא ציפורה, הייתה אחת מהסובותניקים, שהתגיירו בטרם עלייתם ארצה.

 

ציפורה חיה רוב ימיה בתל –עדשים, שם הקימה משפחה לתפארת. לילדיה נתנה שמות תנכיים: שפרה, יעקב, מרים (אמא של סבי וידי), רחל, שושנה ונתן.

 

סבתא ציפורה עבדה בחייה בחוות הניסיונות של אהרונסון בזיכרון יעקב. בתקופה שהתורכים עצרו את שרה אהרונסון, והתכוונו להעבירה לתורכיה ולהוציאה להורג, נאסרה גם סבתא ציפורה והושלכה לכלא עכו.

בכלא עכו היו תנאים קשים ביותר עבור הנשים האסירות שהיו שם, למשל הוגש לכולן יחד סיר אחד של מרק דלוח ומלוכלך, והיו נשים שחלו במחלות מעיים קשות.

בעקבות המצב הזה סבתא ציפורה הכריזה על מרד שהתבטא בשביתת רעב בתוך הכלא. בסופו של דבר, בזכות המרד, מנהלי כלא עכו נכנעו ושיפרו את תנאי הישיבה של הנשים בכלא. סבתא ציפורה גידלה את ילדיה ובמשך חייהם פקדו אותם אסונות. היא איבדה את בעלה כשחלה במחלת השחפת ונפטר, חברו הטוב צפה במשפחה הסובלת והוא נשא את סבתא ציפורה לאישה ואימץ את שלושת הילדים, במהלך נישואיהם נולדו להם עוד שלושה ילדים.

הבעל השני נפצע קשות בהתקלות עם מחבלים, שארבו לו ופצעו אותו והוא מת מפצעיו. נשארה סבתא עם שישה ילדים ללא מקורות פרנסה. עם כל זאת תמיד אספה לביתה ילדים יתומים ללא משפחה.

אחד מהילדים שגדל עם ילדיה של סבתא היה יצחק ג'יבלי, הוא גדל והיה כאחד הילדים של סבתא וכאחד האחים של ילדיה ג'יבלי התגייס ליחידה מובחרת בצבא. לימים, נפל בשבי הירדני ולמרות העינויים שעבר בכלא, לא גילה סודות שניסו להוציא ממנו.

 

מלבד ג'יבלי, גדל בתל עדשים בתמיכתה של סבתא ציפורה, שמעון (כושי) רימון, שכיום מנהל את הפונדק 101 ק"מ בדרך לאילת.

היו ילדים רבים נוספים שגדלו אצל סבתא ציפורה, אך איננו יודעים את שמותיהם.

אחד הסיפורים המסופרים על סבתא ציפורה הוא: כשבתה מרים (אמא של סבי וידי), הייתה בהריון עם סבי, היא עברה לקראת סוף ההיריון מביתה בחולון אל בית אמה בתל-עדשים, בכדי שתוכל ללדת בבית חולים בעפולה, כי בתל אביב הלידה עלתה הרבה כסף.

כאשר התחילו לסבתא מרים צירי הלידה, אף אחד מאחיה לא היה בבית ואז סבתא ציפורה רתמה את הסוס לעגלה ולקחה בעצמה את סבתא מרים לבית חולים בעפולה. כל הדרך התנודות קידמו את הלידה וכשהן הגיעו לבית החולים התינוק (סבי וידי) היה בחוץ.

סבא מרדכי, בעלה של סבתא מרים, שנשאר בחולון בזמן הלידה, קיבל בדואר מברק על הולדת בנו.

הזוית האישית

למדתי לעומק על משפחתי המון דברים שלא ידעתי, ובמיוחד על הסבתא הנפלאה, סבתא ציפורה ששימשה מופת לכל המשפחה ומודל לחיקוי על ידי צאצאיה.

מילון

סובותניקים
סוּבּוֹתְניקים (ברוסית: Субботники) הם בני קהילה רוסית-נוצרית אשר התייהדה, ושחבריה החלו לקיים מנהגים ומצוות יהודיות שונות, וחלקם אף התגיירו רשמית. מקור השם "סובותניק" הוא ככל הנראה במילה הרוסית "סוּבּוֹתָה" (שבת), עקב היותם במקור חלק משומרי השבת הנוצרים. קהילתם מונה (נכון לשנת 2008) כ־10,000 איש בכל רחבי ברית המועצות לשעבר[1]. חלקם עלו לישראל.

ציטוטים

”השתלבות הסובותניקים ביהדות ובארץ“