מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הילדות של סבא דוד שרון בגב-ים

אני וסבא וסבתא
סבא שלי בצעירותו
סיפור העלייה של סבא דוד מרומניה לישראל, קשיי הקליטה ובניית משפחה בארץ

שמי דוד, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

נולדתי בעיר טימישוארה אשר ברומניה, כאשר מלחמת העולם השנייה הייתה בעיצומה. גרנו בדירה מרווחת עם סבתי מצד אמי ודודי, האח הצעיר של אמי, שהיה גם שותף של אבי בבית מלאכה לייצור מסגרות וסוגרים (של תיקי נשים בעיקר). מצבנו הכלכלי היה סביר, זוועות המלחמה לא הספיקו להגיע לעירנו, וזאת למרות התכניות המוכנות של הגרמנים להשמיד את יהודי טימישוארה והעיר הסמוכה לה, ארד. אבי יוסף היה למשך תקופה מסוימת במחנה עבודה רומני. מחשש מההפצצות ופלישה גרמנית לעירנו, נטשנו את הבית שלנו ועברנו לזמן קצר לאחד הכפרים בסביבה. בזמן זה, סבתי מצד אבי, אחיותיה ואמן שהתגוררו בקלוז' נפוקה תחת השלטון ההונגרי, נלקחו למחנה ההשמדה אושוויץ ושם נרצחו.

בשנת 1945 הגיע הצבא הרוסי המשחרר. שני קצינים רוסיים נכנסו לביתנו והחרימו את אחד החדרים לעצמם, הם היו בעלי משפחות ברוסיה אשר לא התראו עמן כארבע שנים, הם התייחסו אלינו מאוד יפה.

משפחתי לא הייתה משפחה דתית והחיים היהודיים הסתכמו בביקור בבית הכנסת באזור מגורינו, בעיקר בחגי תשרי וכמובן בשני לילות סדר פסח, כנהוג בארצות הגולה. אני הלכתי לגן ילדים יהודי כשחבריי היו יהודים, ואף למדנו מעט עברית. בכיתות א' ו-ב' למדתי בבית ספר רומני, זאת מאחר והשלטונות הפכו את כל בתי הספר לממלכתיים רומניים. בתקופה זו המשטר הקומוניסטי ברומניה החרים את בית המלאכה שהיה לנו, ובשנת 1950 קיבלנו אישור יציאה ועלינו לארץ ישראל. הגענו ארצה באנייה בשם 'טרנסילבניה', מנמל קונסטנצה בים השחור לנמל חיפה, הגענו לישראל בתאריך 16 ביולי 1950. אח של אבי, ניצול שואה מבודפשט הונגריה, עלה ארצה כשנה לפנינו וגר עם משפחתו בבית ערבי גדול ביאזור, לימים אזור, כאשר בכל חדר גרה משפחה. עבור משפחתנו – אבי, אמי, אחותי הקטנה יהודית ואני – סגרו חלק מהמרפסת בבלוקים חשופים והפכו אותו לחדרון קטן שנכנסו בו בקושי ארבע מיטות ברזל, מיטות "סוכנות" כפי שקראו להם. במשך היום הוצאו המיטות החוצה לחצר. בעזרה כספית מדודתי, אחות של אבי, אשר התגוררה בארה"ב, נכנסנו לבית בדמי מפתח בשכונת עולים שנבנתה על הדיונות בגב-ים ג', היום קרית-ים. הבתים נבנו על החולות ללא כבישים ושבילים, שם עברה עלי ילדותי. המצב הכלכלי היה קשה, אבי החליף מספר מקומות עבודה ואמי תפרה שמלות להשלמת הפרנסה. סבתי שגרה איתנו הייתה הבשלנית בבית. כשסיימתי בית ספר יסודי אמי החלה לעבוד בקונדיטוריה במרכז הכרמל בחיפה.

כשעליתי ארצה לאחר שסיימתי בחו"ל את כיתה ב', נכנסתי בגב-ים לכיתה ג' כשעברית בקושי ידעתי. בית הספר היה בבית מגורים בשכונה, בחדר אחד למדו יחד תלמידים מכיתות ג', ד' וה' ובחדר השני למדו תלמידי ו', ז' וח'. המטבח בדירה שימש כחדר מורים לשני המורים של בית הספר. בכיתה ו' עברנו לבית ספר מסודר יותר, גם הוא בבניין מגורים, שם לכל כיתה הייתה דירה בת חדר אחד. בבר המצווה עליתי לתורה בבית הכנסת הסמוך לביתנו שהיה אף הוא בית מגורים. לתורה העלה אותי גבאי בית הכנסת שהיה שכן שלנו, אדון ליקבורניק (סבא של שלמה ארצי הזמר). ילדותי בגב-ים עברה עליי בנעימים, שיחקנו ושוטטנו בדיונות, הלכנו עם חברים לאורך שפת הים דרומה עד לנחל הקישון וצפונה עד לעכו, לא אחת איחרנו לחזור הביתה וההורים המודאגים כעסו והענישו אותנו. בקיץ בילינו המון ברחצה בים. החיים באותם הזמנים היו צנועים, בשנות החמישים היה משטר צנע בארץ ומזון בסיסי חולק לפי מספר הנפשות במשפחה, המקררים היו למעשה ארגזי קרח גדולים, יום יום באה משאית ומכרה בלוקים של קרח, את האוכל בישלו על גבי פתיליות נפט. למרות כל הקשיים היו להורי חיי חברה, הדלתות בדירות היו פתוחות, השכנים נפגשו לשתות קפה ביחד, שיחקו רמי-קוב ולעיתים אף חגגו במסיבות ריקודים.

לאחר סיום כיתה ח' בבית הספר היסודי, עברתי ללמוד בבית ספר תיכון מקצועי במגמת חשמל. באותם הימים היה שכר לימוד בבתי הספר העל-יסודיים. משם עברתי לבית הספר הטכני של חיל האוויר ובסיומו התגייסתי ושירתי כטכנאי חשמל ומכשירים על אחד ממטוסי הקרב של אותם הימים. לאחר השחרור משירות סדיר התקבלתי לעבודה בקריה למחקר גרעיני (קמ"ג) בדימונה, שם עבדתי שלושים ושבע שנים עד לפרישתי לגמלאות.

בתחילת דרכי בבאר-שבע גרתי בדירת רווקים עם עוד שני חברים. אחותו של אחד מהשותפים, רחל, הייתה מגיעה לבקר את אחיה וכך נוצר קשר ביני ובין רחל והביקורים הבאים שלה היו אליי. רחל ואני נישאנו בנובמבר שנת 1966 ומאז אנחנו ביחד. נולדו לנו שלושה ילדים, בן בכור ושתי בנות: אבי, איילת ועירית, שהיא בת הזקונים, ואמה של יעל רוזן. כיום אנחנו משפחה בת 17 נפשות: שלושת ילדנו, כלה, שני חתנים ותשעה נכדים. בימי שישי אנחנו מתאספים לארוחת ליל שבת כל המשפחה בשלמותה. מדי שנה אנחנו יוצאים לחופשה משפחתית במרכז הימי בשדות-ים, חופשה שהנכדים לא מוכנים לוותר עליה, כאשר כולם עוסקים בספורט ימי כגון גלישה, חתירה בקייאקים ועוד.

זהו בקצרה סיפורי.

הזוית האישית

הנכדה יעל: בתכנית כיף, אני לומדת על סבא וסבתא שלי.

מילון

טִימִישׁוֹאָרָה
טִימִישׁוֹאָרָה היא עיר במערב רומניה, הבירה בפועל (בעבר גם הבירה רשמית) של האזור באנאט. העיר מארחת מספר משמעותי של עובדים ארעיים וסטודנטים. בגלל הפארקים והשטחים הירוקים הרבים בה כונתה טימישוארה "עיר הפרחים". בעבר כינו אותה גם "וינה הקטנה". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ילדותי בגב-ים עברה עליי בנעימים, שיחקנו ושוטטנו בדיונות, הלכנו עם חברים לאורך שפת הים דרומה עד לנחל הקישון וצפונה עד לעכו“

”אח של אבי הוא ניצול שואה“