מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור הילדות של אילנה

החיים של אילנה כילדה ומתבגרת, והמשפחה המורחבת של אילנה ("שבט זיסמן")

אילנה נולדה בחודש טבת תש"ד, 11.1.1944 בבית חולים "הדסה" ברחוב בלפור בתל-אביב, למשפחה עם אחות ואח שנפטר למחרת הלידה (אמה לא ראתה את הגופה והדבר הותיר סימני שאלה קשים בקרב המשפחה בתהיות מה קרה לו). אילנה נולדה סמוך לחג ט״ו בשבט ולכן נקראה אילנה על שם האילן. הבית בשכונת התקווה היה מאוד קטן: 2 חדרים עם מטבחון קטן. הרחצה נעשתה בחדרון קטן על ידי חימום מים בדוד על פרימוס, כמו כן כיבסו במקלחת. שיחקו בשכונה בכל מיני משחקים, היו הולכים לים בחוף "ירושלים" בתל-אביב, בסוף השכונה היה בית כנסת קטן. שם ההורים: אמא-אסתר ז"ל אבא-דוד ז"ל. אמה הייתה עקרת בית ואביה עבד אבא כסנדלר וסבל. שם האחים: בנימין, פנחס, מרדכי, יצחק, דליה, כוכבה ואילנה (הייתה אחות רחל שנפטרה לאחר נשיכת עכבר) ודוד האחר הקטן, מנשואים שניים של אמה.

אילנה ואחיה (כוכבה ובני) עם אמה

 

אמה של אילנה ז"ל לבשה בדרך כלל שמלות עם כיסוי ראש ואביה ז"ל לבש מכנסיים, ז'קט וקסקט. בבית אכלו הרבה לחם עם ריבה, מרקים, אטריות. בשבתות אכלו נקניקיות. השכונה הייתה יהודית לגמרי. מקומות המפגש היה בבית הכנסת או בבתים של השכנים. היחסים עם השכנים היו מאד טובים, אחד עזר לשני. הקניות נעשו במכולת. בדרך כלל המצרכים היו קטניות, לחם, מרגרינה, סוכר ומלח. את החלב הביא החלבן עד הבית ע"י קנקנים, הביצים נקנו מהשכנה שהיו לה תרנגולות.

תעודת הלידה של אילנה מפלסתינה, 11.1.1944

זיכרונות ילדות

אילנה זוכרת איך אחיה באו לבקר ולא ידעו כיצד להוריד אותה מצמרת העץ. עוד היא זוכרת את היום הראשון שהעבירו אותה ואת אחותה למוסד ברמת גן (בית יתומים) ודבר ראשון היא שאלה ״איפה השירותים?״. כמו כן במלחמת סיני כל בת קבלה על עצמה לקחת ילד מקומה שלישית למקלט .

״למדנו בבית ספר "יבנה" ברמת גן. המקצועות שלמדנו היו: תורה, משנה, חשבון, טבע, אנגלית, עברית, תנ"ך וחקלאות. פעם בשבוע היינו נוסעים לחווה וקוטפים מלפפונים וגזר. וגם היינו אוכלים אותם, הם היו מאד עסיסיים וטעימים. בכל יום שישי הייתה שעת חברה והמורה לאה ז"ל הייתה מספרת סיפור בהמשכים והילדים מאוד חיכו לסיפוריה. בסוף שנה היה טיול בהתאם לגיל. בכיתה ח' יצאנו לטיול ליומיים, לנו באכסניית נוער עם מיטות קומתיים. בבית ספר היה חדר אוכל ואנו ילדי המוסד לא נכנסנו לאכול עקב אי תשלום. היינו מריחים את האוכל ואוכלים את הסנדביצ'ים שהביאנו מהמוסד, היינו מקנאים בילדים בחדר האוכל. המשמעת הייתה מאד חזקה: כשמורה נכנס לכיתה התלמידים קמו לכבודו ודיברו עמו בגוף שלישי. כשילדים הפריעו הם קיבלו עונש לכתוב 100 פעמים משפט מסוים. אנו בנות המוסד היינו עוזרות לבת שנענשה וכותבות בשבילה."

אילנה אהבה את המקצועות טבע, חשבון ומשנה. היה לה קשה בעברית ואנגלית (רק באוניברסיטה נוכחה לדעת לאחר אבחון שהיא דיסלקטית). כשאילנה עברה ניתוח להוצאת השקדים, היא נעדרה זמן רב מהלימודים והיה לה קשה להשלים את החומר בחשבון. המורה לאה ז"ל לקחה אותה לביתה והשלימה לה את החומר בהתנדבות מבלי שאילנה בקשה. לא היה להם ממתקים פרט ליום שבת אחר הצהרים, אז קיבלו 4 קוביות שוקולד וסוכריות לאחר שנת הצהריים. החיים במוסד היו מאד תוססים. הם הרבו לשחק בחוץ, היו תורנויות כמו שטיפת כלים (עבור 100 ילדים), רחיצת פרוזדור המקשר בין 6 החדרים, רחיצת החדר ופעם בשבועיים הייתה תורנות לפרוס לחם ולמרוח אותו בריבה לארוחת עשר. בבית הספר הכל נעשה ללא תלונות ובאהבה. כל חורף הם קיבלו נעלים גבוהות ובקיץ סנדלים תנכיות. את הבגדים הם קיבלו מהמוסד ושם גם כיבסו וחילקו לחדרים לאחר הכביסה. לכל ילד היה ארון קטן לאיחסון הבגדים. לרוב לבשו טרינינגים. אילנה זוכרת שביום שישי אחד הטרנינג לא היה נקי והיא הברישה אותו עם נפט. למחרת קיבלה בכל הגוף פריחה (כמובן מהנפט).

עם בנות כיתתי

בימי השבוע היו אוכלים דייסה מקוואקר או סולת וכוס קקאו. לבית הספר קיבלו לחם עם ריבה, חמאה אמריקאית ותפוז. בצהרים שעועית ירוקה, אורז, מרקים וקציצות של תרד (עד היום היא לא מסוגלת לאכול תרד). בערב אכלנו גבינה לבנה ,ביצה קשה, עגבנייה ומלפפון. יש לציין שלפעמים הם חזרו מאוחר מבית הספר וכבר לא היה אוכל. סוניה ז"ל (אחת מעובדות המטבח) הייתה נותנת להם לחם עם ריבה. ביום שישי לאחר קבלת שבת, תפילה ושירה הייתה ארוחה חגיגית לכבוד שבת. בשבת בדרך כלל הארוחה העיקרית היה נקניקיות והילדים אהבו אותן מאוד. בימי שישי ובשבת התפללו בבית כנסת בתוך המוסד. אילנה זוכרת שבתפילה ׳יזכור׳ אנשים היו אומרים להם לצאת והם סירבו וטענו שהם יתומים וצריכים להגיד יזכור. בחורף הקפידו לתת לאילנה ולילדים במוסד כפית שמן דגים עם פלח תפוז או חתיכת לחם. הדבר נעשה כדי לחזק את בריאות הילדים. כל שבוע הגיעה למוסד משאית עם מצרכים והיה צריך למיין את העגבניות (בין קשות ורכות). היו כמה בנות שבערב ישבו עם מגבת וניגבו ומיינו לפי הצורך, כשסיימו  קיבלו פרי מהאחראית על המטבח – בלה ז"ל – אישה מבוגרת בלי ילדים, ילדי המוסד היו בעצם הילדים שלה.

ביקור ראש העיר רמת גן אברהם קריניצי (במרכז) בבית היתומות, ט״ו בשבט 1957

כשאילנה סיימה כיתה ד' נאמר לה שעליה להישאר שנה נוספת בכיתה ד'. בתחילת השנה הלכה אילנה עם כל חברותיה לכיתה ה וסירבה ללכת לכיתה ד. הילדים אמרו למורה כי אילנה לא אמורה להיות בכיתה ה' אך אילנה סירבה לרדת לכיתה ד'. לתדהמת כולם בסוף השנה קבלה אילנה תעודת הצטיינות.

תעודת ההצטיינות של אילנה

יש לציין שבנות הכיתה קיבלו את ילדי המוסד מאד יפה. הם אירגנו בת מצווה לבנות בבית של שושי קמינציקי בת כתתה, האווירה הייתה מאד טובה. חלק מהבנות באו לבקר אותן במוסד. במוסד עשו בת מצווה לכל חברותיה של אילנה בטקס גדול עם רבנים וראש עירית רמת גן, אברהם קרניצקי, שחילק לכל ילדה ספר עם חתימתו. אילנה זוכרת שאמה בכתה והיא לא הבינה מה קרה והרב הסביר לה שאימא מתרגשת ואילנה קיבלה את זה.

בפסח היו האחים באים לקחת אותן הביתה, והמוסד דאג לצייד אותן במצרכים כגון קמח-מצה, מצות, ביצים, שמן, סוכר וכו׳. כשאילנה וכוכבה היו בחופשה בבית הן רצו לחזור למוסד כי התגעגעו לחברות. במהלך החופשה נפגשו עם החברות שגרו בסביבתן. אילנה זוכרת כיצד הם היו אוספים ניירות זהב/עטיפות של ממתקים ובעדינות מנקים אותם ומיישרים אותם עם הציפורנים ושמים בספרים או מחברות ומחליפים אותם עם חברות (הניירות היו מבריקים ונוצצים עם כוכבים וצבעים שונים). כמו כן אספו בולים ושוב מחליפים, כשהיה בול כפול. בנוסף הבנות כתבו זיכרונות אחת לשנייה לקראת ימי הולדת ובעיקר לקראת סוף שנה בספרי זיכרונות.

זיכרונות משנות ה 20

אילנה וחבריה שמעו הרבה שירים עבריים: את שושנה דמארי, יפה ירקוני, ברכה צפירי, שמעון ישראלי, חבורת רננים, הגשש החיוור, שירים רוסיים, קליף רצ'ארד, אליפס, שייקה אופיר וכו'. הם היו הולכים להצגות הבימה. אילנה אהבה מאד סרטים הודים, הם היו הולכים לסניף ׳בני עקיבא׳ ברחוב ביאליק על גבעה במבנים של צריפים, שם היו פעילויות ואחר כך רוקדים ריקודי עם. בשבתות היו הולכים לטייל בהר נפוליאון הפורח עם שפע של צבעים. הם היו עושים שייט על הירקון ב׳שבע תחנות׳, גם היו מתרחצים – אז המים היו צלולים ונעימים. בגן אברהם ברמת-גן היה אמפיתיאטרון פתוח ואילנה עם הילדים היו מטפסים על העץ ורואים סרטים. בקיץ היו הולכים לים במסגרת קייטנה. כל הנסיעה לים ובחזרה התלוותה בשירה ובשמחה. אילנה הייתה גם הולכת לקרקסים, ללונה פארק ולסרטים. מבלים הרבה בגנים ציבוריים כמו: גן אברהם, גן שאול – שם היו קופים, גן דוד. הגנים היו מאוד מטופחים עם בריכות דגים, נדנדות דשא וספסלים, אילנה וחברותיה מאד אהבו לבקר שם. מבחינת משחקים, אילנה וחברותיה נהנו לשחק קלאס, חבל, 7 אבנים, כיבוש הדגל, 5 אבנים, מחניים, כיבוש השטח, גוגואים, חמור קטן וארוך, יש לנו תייש, קטרים באים, פירמידות, רקטות, דג מלוח, כדור-אמנון ותמר וכדורגל, מחבואים, תופסת, משחק כדור על הקיר וים יבשה. בחורף שיחקו יותר במשחקי קופסא: דומינו, דמקה, ארץ עיר, שבץ-נא. אמצעי תקשורת שהיו באותה תקופה הם רדיו, פטיפון, תקליטים. היה משחק של שתי קופסאות שימורים שקושרים באמצעות חוט אחד אל השני ומדברים דרכו, קוראים אחד לשני דרך חלונות. טלפון ציבורי היה מופעל על ידי אסימונים, והיה שימוש בדואר ובמכתבים.

עם סיום בית הספר היסודי נערכה שיחה אישית בין המנהל עם כל אחת מהתלמידות על מנת לכוון את הילדים להמשך. הציעו לאילנה ללכת לקיבוץ, אך היא סירבה וביקשה להמשיך ללמוד בתיכון. היא ניסתה להתקבל למוסד עלייה (תיכון עם פנימיה) אך הם לא הסכימו, על אף שאילנה ביקשה לעבודה במוסד על מנת לממן הלימודים. אחותה דליה, הגדולה ממנה בחמש שנים, רשמה אותה ל׳בית צעירות מזרחי׳, אך לא היה מי שיממן את הפנימייה ואילנה נאלצה ללכת הלוך ושוב מרמת גן לתל-אביב כדי ללמוד. היא הייתה יוצאת בשש בבוקר על מנת להגיעה בזמן ללימודים (כשעה הליכה) וחוזרת מאד מאוחר. לאחר כחודש אנשי בנות הברית לקחו את אילנה תחת חסותם ושילמו עבור הפנימייה, אילנה מאוד נהנתה בפנימייה. התגוררו 4 בנות בחדר והתנאים היו טובים מאד. הלימודים נמשכו עד שעה 16:00, היא הכירה חברות חדשות, ואף אירגנה רחצה בים בשעה 06:00 בבוקר. אילנה למדה במגמת כלכלת בית. שם בישלה, אפתה ובעצם זה היה הכנה לחיים. גם בבית צעירות מזרחי היו תורניות אך הדבר היה קל יותר, שם היתה מכונה לרחיצת כלים והחדרים היו הרבה יותר קטנים. בחופשת הקיץ חזרה הביתה ועבדה עם אחותה במפעל אריגה משש בבוקר עד ארבע אחר הצהרים. במסגרת הגדנ"ע השתתפה בצעדת ארבעת הימים בירושלים. עם סיום לימודה היה עליה להשלים עבודה מעשית. בקיץ השלימה עבודה מעשית בבית הבראה "בורכוב" בכרמל חיפה ובחורף בבית הבראה בטבריה. בטבריה חלקה  אילנה עם הטבחית בינה ז"ל  מגורים .בינה הזמינה אותה להתארח אצלה בשבת ,שם היא פגשה את מנחם  בעלה ז"ל אשר חיזר אחריה, היה בא לבית ההבראה לביקורים עם ממתקים ומתנות. בבית הבראה היו ערבי הווי. שם הם  רקדו, והלכו לטייל על שפת הכנרת, זאת בעצם הייתה אהבה ממבט ראשון !!! אילנה, הזמינה אותו להכיר את המשפחה, אמה דאגה מאחר והוא לא היה דתי אך מנחם הבטיח לעשות כל מה שאילנה תרצה ולכבד את ערכיה. אחיה של אילנה שאלו אותו שאלות לגבי שירותו הצבאי ומה הוא עושה בחייו הם התרשמו מאד ממנו ונתנו את אישורם . כשהם היו יוצאים לבלות, אחותה של אילנה הצטרפה. לאחר 4 חודשים נישאו וגרו בצפת.

אהבה ומשפחה

״את בעלי מנחם ז"ל הכרתי כאשר הגעתי לביקור חברה בצפת, כשהתארחתי בשבת אצלה. היא הציעה להראות לי את צפת (זו הייתה פעם ראשונה שהגעתי לצפת). הלכנו למצפה ביריה וכשחזרנו אל בית חברתי, ילדיה לקחו אותנו לואדי עמוד וכך העברתי את השבת (היה לי קשה לבלות שבת שבו העבירו ע"י משחק קלפים).

בעלי מנחם ז״ל

מנחם ז"ל התחיל לבוא לטבריה, שם השלמתי את לימודי בעבודה מעשית. אצלנו נהוג להביא את הבחור הביתה וכך עשיתי, וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. תוך 4 חודשים התחתנו. יש לציין שכל יציאה עם מנחם היה בליוי אחותי התאומה, כמקובל באותם ימים.

יום חתונתנו

נולדו לנו 4 ילדים 17 נכדים  ו-7 נינים בלי עין הרע. הבת הבכורה, עפרה שושנה, עו"ס, יש לה 4 ילדים ו-3 נכדים. הבן השני, דוד (דודו) הוא רב ומורה, יש לו  6 ילדים ו- 4 נכדים. הבת השלישית, חוה, היא מזכירה רפואית, יש לה 3 ילדים. הבן הרביעי, אלעד, הוא מהנדס מכונות, יש לו 4 ילדים. שני ילדים נולדו לנו במלחמה: דוד נולד בזמן מלחמת ששת הימים כאשר מנחם ז"ל נפצע והיה בבית חולים נהריה. מושב בן עמי דאג להביא אותו לברית ובחזרה לבית החולים.  כמו כן המושב דאג לכל הלבוש הראשוני של התינוק, מאחר ואילנה הייתה בתל אביב אצל אימה. חוה נולדה במלחמת יום הכיפורים, ושוב מנחם ז"ל היה במילואים. עפרה ואלעד נולדו ב״ימים טובים״, בשבת. אילנה אוהבת מאד את משפחתה ודואגת להפגישם כמה שיותר. במפגשים המשפחתיים היא מעבירה מסר שהכסף הוא לא העיקר בחיים, האושר הוא הדבר האמיתי.

עלייתם של הסבים והסבתות

סבי בנימין וסבתא ד'אוולאט (רחל) מצד אבי ז"ל עזבו את פרס (מהעיר שיראז) בשנת 1914. לאחר מסע ארוך מפרס לעירק, משם לסוריה, ללבנון ולארץ ישראל בשנת-1921 (בכל מקום הם נשארו כדי לעבוד ולחסוך כסף להמשך המסע, מאחר ולא היו להם דרכונים ואישורים רשמיים מהממשלות). כל חפצם היה להגיע לירושלים. סבי עזיז וסבתי ז'ליחה (ננה) מצד אמי ז"ל עלו מטהרן שבאיראן בשנת 1918 והתיישבו בירושלים.״ אילנה אהבה מאוד את סבתא ננה.

סבתי
סבי וסבתי

מאכלים מסורתיים שאילנה זוכרת ואוהבת: חוכמספזי: קוצצים ירק: פטרוזיליה, תרד, שמיר, כרפס, כוסברה ובצל ירוק. מטגנים, מוספים מים, מלח, פלפל ומיץ לימון וליד זה מגישים אורז לבן. חורת (חביתה) קוצצים ירק: פטרוזיליה ,תרד, שמיר. טורפים ביצה ויוצקים על הירקות ומטגנים. פולאו: אורז עם גזר אפשר עם צימוקים וקצת שמיר. גונדי: בשר הודו /עוף טחון, מוספים קמח מחומוס, הרבה בצל קצוץ ,שמן ,מלח ופלפל שחור. יוצרים כדורים ומכניסים למרק עוף – אילנה מאד אוהבת גונדי.

סיפור על מסמך

״לאחר מות אמי ז"ל החלטתי לבדוק בצורה יסודית מה עלה בגורל השטח שאבי ז"ל קנה. לאף אחר מבני המשפחה לא היה מושג היכן השטח ומה נעשה בו. ידעתי כי הנושא טרד מאוד את מנוחתה של אמי והחלטתי, למענה, לברר את הנושא. בשלב ראשון בחיפוש פניתי למנהל מקרקעי ישראל בתל-אביב. נדרשתי להוכיח כי אכן מדובר באבא שלי. פניתי לגנזך המדינה בירושלים, שם נאמר לי כי אין בגנזך המרכזי של רשות האוכלוסין תיעוד של תעודת הנשואין של הורי. שם הומלץ שאמשיך את הבירור ברשות האוכלוסין במקום מגורי. את המשך הטיפול עשיתי מול מנהל האוכלוסין בירושלים. במספר שיחות שערכתי עם המינהל נאמר לי שלא ניתן לעזור לי. לא אבדתי תקווה והמשכתי בחיפושים. באחת הפעמים קיבלה את פנייתי אישה נעימה שעשתה כל מאמץ לעזור לי ואכן הצליחה. היא השיגה את תעודת הנשואים של הוריי. הדבר איפשר לי להוכיח שאכן מדובר באבי ז"ל, וסלל את הדרך לאתר את השטח שנקנה בידו כדת וכדין.״

תעודת הנישואים של הוריי, שהושגה בעמל רב

המשפחה שלנו

לסיפור המלא של אילנה

הזוית האישית

אילנה: מאוד נהניתי, הרגשתי אותם (את התלמידים) כנכדים שלי, ונהניתי לחדש להם דברים.

שוהם: נהניתי מאוד. אני חושב שלמדתי המון דברים חדשים, הכרתי את המציאות לפני עשרות שנים.

מילון

פרימוס
פרימוס-הוא כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ.

תל נפוליאון
(ידוע גם כתל ג'רישה, תל גריסה או גבעת נפוליאון) הוא תל ארכאולוגי השוכן בצפון תל אביב, מדרום לנחל הירקון וממזרח לנחל איילון. הממצא העיקרי בתל הוא בור של מערכת המים הכנענית. מהתל נשקפת תצפית פנורמית לכל הכיוונים. שטחו של התל הוא כארבעים דונמים וצורתו כשל אוכף. הוא מתנשא לגובה של 38 מטרים מעל פני הים. (ויקיפדיה)

פָּטֵיפוֹן
(מצרפתית: Pathéphone, ובעברית: מָקוֹל) הוא מכשיר לנגינת תקליטים. בשפות רבות נקרא המכשיר פוֹנוֹגְרָף. המילה "פטיפון" הגיעה ככל הנראה לשפה העברית מן השפה הרוסית, שם התקבל המותג בתקופה מסוימת כשמו של המכשיר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין דבר העומד מפני הרצון“

”הכסף הוא לא העיקר בחיים, האושר הוא הדבר האמיתי“