מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים

סבתא ואני בתוכנית הקשר הרב דורי
סבתא רוקדת עם חבר מהשכונה בצעירותם
סבתא נילי

הסיפור של סבתא נילי

נולדתי בחיפה בשנת 1942. במהלך הילדות עברנו לשוני ואחר כך לבנימינה (נחלת ז'בוטינסקי) שם גדלתי.

היה לנו משק עם פרות, תרנגולות, עזים, וגידולי חקלאות: עצי פרי, ירקות, ועוד. הייתי עוזרת לאסוף את הביצים, לאסוף ירקות ולפעמים הייתי עושה קטיף של פרי העץ. בשנת 1952 עברנו לתל אביב לדירת קרקע.

בתל אביב, אמא שלי קבלה משרה בבית ספר לחינוך מיוחד. בחופשים היא עשתה קייטנה אצלנו בבית ואני עזרתי לה הרבה במשחקים עם הילדים ובטיולים. אחר כך עברנו לרמת יצחק ושם הכל השתנה. הייתי עצמאית יותר ואחראית יותר, כבר בגיל 12 הייתי לוקחת ילדים לגינות לטיולים קצת לשחרר את אמא שלי.

בצבא הייתי מדריכה לפקידות כתבניות. כשסיימתי את הצבא, הצטרפתי ללהקת ריקוד שנקראה עלומים, ואיתם הופענו בכל הארץ וגם הרבה הופעות ייצוג בחול (בעיקר באירופה).

התחתנתי עם בעלי יגאל בתל אביב ומשם עברנו לקריית אונו שם נולדו מיכל ויואב. עברנו לרמת אילן (גבעת שמואל) שם נולד יובל. אני מאד אהבתי ילדים לכן הפסקתי עם הריקודים. הייתי מטפלת בילדים, סך הכל טיפלתי ב-16 ילדים. בגיל 70 כל הילדים שטיפלתי בהם עשו לי מסיבה גדולה.

סבא עבד במעריב בהפצת עיתונים ואחר כך הוא היה נהג מקצועי. בלילות היה מעביר מבתי הדפוס לכל מיני מוסדות וחנויות (לתוספת פרנסת הבית). בהמשך דרכנו עברנו לגור בפתח תקווה בוילה גדולה מאד, כי אמי חלתה במחלת האלצהיימר. הווילה הייתה מחולקת לשניים: הבית שלנו והבית של אמא ואבא שלי.

הייתי צריכה להפסיק את הכל. בניתי בביתי יחידת דיור כי לאבי היה קשה מאד לטפל באמא ואני החלטתי לקחת אותה תחת חסותי. זה לא היה קל. היה צריך להיות עם אמא 24 שעות ביממה. החלטתי בצער רב שאני מכניסה אותה למוסד שהיה קרוב מאד לביתי ויום יום הייתי מבקרת אותה.

הזוית האישית

עמית: עכשיו אני מרגיש שהקשר שלי עם סבתא התהדק עוד יותר, ואני חושב שזה נתן סיפוק גדול מאד לה ולי.

מילון

מעריב
מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות".

ציטוטים

”"תן לאחר בלי תמורה, היא כבר תימצא אותך חזרה."“