מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים של רבקה סבן

מקצת מעבודות הצורפות של אבי
מקצת מעבודות הצורפות של אבי
העלייה, החיים במעברה וההסתגלות

שמי סבן רבקה.

נולדתי בעיר אפלו שבאלג'יריה בשנת 1940. בת זקונים למשפחה בת 8 ילדים ועוד שתי בנות של אבי מנישואיו הקודמים.  אבי היה צורף במקצועו ובנוסף, היה גם מוהל בהתנדבות בקהילה היהודית וגם במגזר הערבי.

 

1-1024x576
2-1024x576

 

מקצת מעבודות הצורפות של אבי

 

מאחר והוריי היו ציוניים, בשנת 1949 החליטו לעלות לארץ עם חלק ניכר מתושבי המקום.

עלינו לארץ לאחר תלאות רבות. עברנו בהרבה מחנות מעבר באלג'יריה וכן במחנה אראנס (Le camp du Grand Arenas) בעיר מרסיי שבצרפת. אחת האחיות שלי שהיתה בת  10 לא עלתה איתנו – משיקולם של הממונים על העליה היא נלקחה ממחנה אראנס ונשלחה לנורבגיה, ורק לאחר שנתיים שהיינו בארץ היא חזרה אלינו.

לאחר מספר חודשים הגענו לארץ באונייה בשם "עצמאות" והגענו ישר למעברת "בית ליד", למחנה אוהלים, ושהינו שם כמעט שנה.

 

3

מחנה האוהלים בבית ליד

לא היה פשוט לעבור שם את החום הגדול בקיץ ואת הגשמים הכבדים בחורף, עם שירותים משותפים לכל המחנה, ולקבל אוכל בהקצבה, אחרי עמידה בתור.

מה שזכור לי בתור ילדה היה שקבלנו הרבה תה (בדליים שעשויים מפחים של שימורים), לחם, מרגרינה וחלווה.

כאמור, לאחר כמעט שנה באוהלים, קבלנו סידור מגורים קבוע והעבירו אותנו לשיכון עמידר בעכו, לצריפים שבדיים, שנראו בזמנו ממש דירות פאר, עם כיור ומים במטבח, ושירותים שמשותפים רק לשתי משפחות.

 

4

הצריפים בעכו

לצריפים היתה גם גינה פרטית לכל משפחה ושטח מספיק גדול שאיפשר למי שהיה מעוניין להקים בו לול, ולגדל אפרוחים.  אבי קיבל את הרעיון בשמחה רבה והתחיל לממש אותו: הוא התעסק בזה זמן קצר מאוד בעזרתה של אמא ולצד זה הוא גם טיפח גן ירק לתפארת שאפילו סיפק לנו ירקות למאכל, ולימים זכה במקום ראשון בתחרות גינות שערכו בין תושבי הצריפים. הפרס שבו זכה היה ממטרה קטנה מסתובבת.  העיסוק בגינה לא ארך הרבה זמן כי מצב בריאותו לא איפשר זאת והוא הפסיק לתפקד.

אני אישית בתור ילדה לא הרגשתי את הקושי בלחיות באותה תקופה. לעומתי, אחיי הגדולים כל הזמן התלוננו כמה שהיה קשה לשרוד את התקופה, כי הם היו עסוקים בלחפש פרנסה למשפחה גדולה שכללה אבא חולה, אימא עקרת בית (בזמנו הנשים, לא עבדו מחוץ לבית ולא השתתפו בעול הפרנסה) ואחים ואחיות בגיל ההתבגרות שעדיין לא נקלטו בארץ ולא עבדו, כל זה כשהם בעצמם כבר בעלי משפחות עם שני תינוקות, כך שעול הפרנסה עליהם היה כבד.

הם עבדו הרבה בעבודות דחק בסלילת כבישים, בבניין ובפרדסים.

בערך חצי שנה אחרי שעברנו לצריפים, היינו בין ארבעת הצריפים הראשונים שחוברו לחשמל וזו היתה חגיגה גדולה.  ארבעת הצריפים האלו נראו כמו פרוג'קטורים גדולים בתוך שכונה אפלה.

אני למדתי בבית ספר עם כל בני השכונה שהגיעו מכל מיני ארצות, זה היה מעין קיבוץ גלויות שכל אחד דיבר בשפה שונה אבל הבנו מהר מאוד מה שכל אחד רוצה להגיד, כי בסך הכל כולם דיברו על אותו נושא – ה"עליה וקליטה". חיינו בשכנות טובה וחברית וכולם עזרו לכולם.  באופן כללי אני זוכרת ילדות טובה ומאושרת.  אחרי שחזרנו מביה"ס יצאנו החוצה, נפגשנו עם כל החברים ושחקנו בחוץ עד הערב. כעבור שנתיים אבי נפטר וזו היתה מכה לא פשוטה לכל המשפחה.

לאט לאט הסתגלנו לחיים החדשים השונים לגמרי מהחיים באלג'יריה. אחיי הסתדרו בעבודות קבועות, וכשהמשפחות גדלו הם עזבו לשיכונים שנבנו באיזור ע"י משרד השיכון ונשארנו לגור אתם בשכנות.  המשכנו להתקיים מעבודתם של האחים (אלו שהגיעו בגיל ההתבגרות ובגרו בינתיים) עד שכל אחד התחתן והלך לדרכו. כך שלבסוף נשארתי רק אני עם אמי לגור בצריף, ונתמכנו כלכלית ע"י האחים הבוגרים.

בגיל 17 עזבתי את עכו והלכתי ללמוד בבי"ס לאחיות מעשיות בשער מנשה ליד חדרה, שם למדתי וגרתי בתנאי פנימייה. הייתי מאוד מרוצה מכיוון שפרנסתי את עצמי ותחושת העצמאות גרמה לי אושר. כעבור שלוש שנים חזרתי לעכו והתחלתי לעבוד בבי"ח מזרע. כמובן שמהחברים הותיקים לא נשארו הרבה בעכו – כל אחד הלך לדרכו ואיך שהתמזל מזלו. לאתר שנתיים עבודה במזרע, הכרתי את שמעון, שאף הוא עלה מאלג'יריה ב-1956 יחד עם הוריו, ואנו התחתנו וירדנו לאילת. שמעון עבד במכס ואני עבדתי בבי"ח יוספטל.  הסתדרנו שם יפה מאוד, נולדו לנו שלושה ילדים והיה לנו טוב גם מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית.

לאחר שגרנו באילת 13 שנה בעלי קבל העברה למכס בחיפה, לכן חזרנו לגור בקריית ביאליק.  בשנת 1976 נולדה ביתנו הרביעית.  יש לנו שני בנים ושתי בנות ו-12 נכדים ונכדות.

אנחנו ממשיכים לחיות באושר בקריית ביאליק.

סבן רבקה

מילון

בית ליד
מעברת שבות עם או מעברת בית ליד הוקמה כמחנה עולים צפונית פרדסיה בסמוך לצומת בית ליד. בשנת 1951 הפך המחנה למעברה שהתקיימה עד 1967.

ציטוטים

”אנחנו ממשיכים לחיות באושר בקריית ביאליק“