מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים של פנינה

פנינה ונכדתה
פנינה והמנחה
סיפור החיים שלי

שלום שמי פנינה כהן אני נולדתי בתוניס וגדלתי בעיר ג'רבה. נולדתי בשנת 1947 ועליתי לארץ בשנת 1958 הורידו אותנו בעיר באר-שבע. למדתי בבית ספר מעלות כיתות ז'-ח'. אחר כך למדתי בבית צעירות מזרחי ולמדתי במגמת תפירה שנתיים, לאחר מכן יצאתי לעבוד בכל מיני עבודות מזדמנות כי אבא שלי נפטר מחוץ לארץ והייתי צריכה לעבוד בשביל הפרנסה שלנו.

בשנת 1969 התחתנתי עם בעלי וגרנו בנתיבות. עבדתי כעוזרת בגנים ולאחר מכן עבדתי בבישול בסמינר אוהל חיה, חליתי ועזבתי את העבודה בגיל 60  והיום אני חברה במועדון גיל הזהב. בבית אני מתעסקת עם קוסמטיקה ואני עושה את זה כתחביב. אני פנסיונרית וגם בעלי בפנסיה. יש לנו 7 ילדים והיום הם נשואים. אני ובעלי לבד בבית, מאושרים.

בדרך לארץ הערבים התחילו להשתלט עלינו והתחילו להציק. ההורים  דברו איתנו בבית על העלייה לארץ ישראל כי זאת המדינה של העם היהודי וירושלים היא בירת ישראל. הם סיפרו לנו גם על העלייה לרגל בסוכות, פסח ושבועות כי שם היה בית המקדש אבל היום אין בית המקדש. היום יש לנו את הכותל המערבי ומתפללים שם בעליה לרגל.

הקושי שהיה לנו בארץ היה  מציאת מקום עבודה ופרנסה. אני הייתי בת עשר ואמא הייתה מבוגרת ולא מצאה עבודה מתאימה. היא הלכה לעבוד במשק בית. אחי היה בחור ישיבה ויצא לעבוד היה קשה לו מאוד, ברוך ה' הייתה לנו משפחה באחד המושבים והם עזרו לנו לצאת מהמצב הקשה אבל היום אחי הלך לעולמו. יהיה זכרו ברוך.

גדלתי בבית שאין בו חשמל. היינו תמימים ולא היו לנו דרישות  למותרות, כמו לבקש ממתקים, בגדים מיוחדים, אוכל מיוחד.. מה שההורים נתנו לנו לאכול אכלנו ולא היו תלונות. קיבלנו בגדים רק בחגים, בגדים שההורים תפרו לנו אצלנו לא היה עשירים או עניים כולם היו נמצאים באותה סירה הדבר הטוב שהיה לנו זה שכל דבר חדש שקבלנו היינו שמחים וזה היה קורה בחגים היינו תמיד מחכים לחגים כי יש אוכל טוב ובגדים חדשים.

מתכונים לחגים – המאכלים המיוחדים

המאכלים היו הקוסקוס המיוחד, הקציצות  והעופות הממולאים. יש פשטידה שקוראים לה תבחיאה. מחשי זה עור של התרנגולת ממלאים אותו עם אורז, ירקות ובשר טחון. ואוכל מיוחד זה נקרא תביח מבשלים אותו עם ירקות כמו: אפונה, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר, סלק וכרפס. מכנסים לתוך התבשיל קציצות שטיגנו, הבשר של הכבש והתבחיה הממולאת גם עם הירקות, הבשר והתבלינים. תבליני זיגדון הטעימים ביותר בעיר. מכינים גם עוגות וכמעט בכל חג מכינים את אותם העוגות כגון: כעכים, דבילה, מקרוד, יויו, עוגות שמרים, עוגות שקדים ועוד.

הביגוד של החגים

אצלנו לא קונים בגדים, האמא או האחות הגדולה תופרים לנו את הבגדים. לגבי הנעלים הולכים לסנדלר, מודדים איזה נעל מתאימה וחוזרים לבית שמחים שעכשיו אנחנו מוכנים לחג, יש שמלה יש נעלים האמא מכינה את הפיצוחים שאנחנו לוקחים איתנו לבית הכנסת ושם יש כל מיני משחקים.. המשחקים היו קוביות דומינו, חמש אבנים וזה מה שהיה אנחנו בתור ילדים והיינו שמחים כי זה היה רק בחגים.

העיסוק שלנו בימים רגילים

הולכים לבית הספר לומדים ברכות שחר לומדים מה צריך לעשות בבוקר שמתעוררים כמו למשל נטלת ידיים וגם מתי שאוכלים ארוחת בוקר שצריך לברך ברכת מזון אצלנו בג'רבה הקפידו על כול פרט ופרט ביראת שמים על הלבוש שיהיה צנוע על אוכל שאוכלים עם הכשר של הרבנים שלנו אנחנו היינו ילדים ממושמעים להורים, הילדים מכבדים את ההורים מה שאמא אומרת זה היה כאילו קדוש.

הזוית האישית

פנינה: היום אני חברה במועדון גיל הזהב. בבית אני מתעסקת עם קוסמטיקה ואני עושה את זה כתחביב. אני פנסיונרית וגם בעלי בפנסיה.יש לנו שבעה ילדים והיום הם נשואים. אני ובעלי גרים לבד בבית ומאושרים ממשפחתנו.

מילון

ג'רבה
עיר בתוניסיה

ציטוטים

”המשפחה זה הכל“