מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים של סבא ינקו חיים

סבא חיים ועומר מציגים "משחקי ילדות"
סבא חיים חייל בצנחנים- 1972
עליית ההורים, חתונת הילדים ועד הולדת הנכדים

קוראים לי חיים ינקו ולהוריי קראו פנחס ושרה. נולדתי בשנת 1953 בבית החולים בחדרה. גרתי באור עקיבא, אני נשוי לריקי ינקו, יש לי ארבעה ילדים: גלית, אורית ,חן, ואסף ושמונה נכדים: עמית, עידו, איתי, עומר, עילי, אופיר, גבע וליבי.

סבא חיים ועומר

עשור אחד, בין השנים 1953-1962

הוריי, שהיו ניצולי שואה, עלו לארץ בשנת 1951 מרומניה ונשלחו לגור באור עקיבא שהייתה אז מעברת עולים והייתה עשויה כולה מאוהלים ופחונים. אבי במהלך מלחמת העולם השנייה היה במחנה עבודה נאצי של הגרמנים ברומניה ותפקידו היה להוריד גופות של יהודים מרכבות המוות שהגיעו מלאות ולקבור אותן. תוך כדי הורדת הגופות מהרכבת הוא גילה שלושה יהודים חיים, הוא הוציא אותן מהרכבת, בדק שאף אחד לא שם לב ושחרר אותם. למזלו הרע, היה שם חייל גרמני שראה את הנעשה, הוא תפס את אבי והביא אותו אל מפקדו. המפקד החליט להוציא להורג את אבי בירי של שורת חיילים. כומר שהיה במחנה והכיר את אבי, נזעק לעזרתו ושכנע את המפקד לא להרוג את אבי בכל מיני אמתלות. אבי ניצל בזכותו והרבה זמן לאחר המלחמה הוא חיפש את הכומר ולא מצא. לגבי שלושת היהודים שברחו, עד היום איננו יודעים מה קרה להם. על הסיפור הזה נודע לי רק לאחר מותו של אבי, כשדודתי באה לנחם אותנו בשבעה וסיפרה לנו את הסיפור. היא הסבירה לנו מדוע אבי וחבריו לא סיפרו סיפורים על השואה, אלא נאלמו דום: כי הם התביישו שנבוא אליהם בטענות למה לא התנגדו לגרמנים. יחד עם זאת, במלחמת סיני בשנת 1956 אבי השתתף במלחמה לאחר שעשור קודם היה במלחמת העולם השנייה מול הגרמנים ולא צלח.

סבא רבא במלחמת סיני

לאבי הייתה המכולת הראשונה באור עקיבא ואני אחרי הגן ובית הספר הייתי הולך לעזור להם במכולת. בין היתר אני זוכר בקבוקים ריקים של בירה שהכילו חלב טרי שזה עתה נחלב ברפת.

סבא חיים מחופש למלך (התחפושת נתפרה ע"י ההורים)

שני אירועים שאני זוכר מעשור זה

כשהייתי בגן חובה הכנו ערוגות לעצים בט"ו בשבט וילד בשם יצחק תוך כדי הכנת הערוגה עדר את המעדר לתוך ראשי וגרם לי לפצע גדול בראש, עד היום נותרה לי צלקת.

כשהייתי בבית ספר יסודי, באחד הימים לקחתי ארוחת צהריים בסל פלסטיק עם הרבה חורים, ודרך אחד החורים חדר סכין לתוך ברכי השמאלית, עד היום נשארה צלקת מתחת לברך.

משחקי ילדות

1.ארבעה מקלות: שמים 4 מקלות במרחק 35 ס"מ זה מזה וקופצים ביניהם. לאחר המקל האחרון מגדילים את הקפיצה ובהתאם מרחיקים את המקל האחרון, המנצח הוא זה שנשאר האחרון שעובר את המקלות.

2.ברזל: מציירים עיגול גדול על הקרקע. באמצע העיגול מציירים קו שחותך את העיגול לשניים .לוקחים מוט ברזל קטן ותוקעים בזריקה בחצי השני של העיגול ומסמנים קו בין העיגול החיצוני לבין קו החצי ומוחקים את שארית קו החצי. מי שכובש עם המוט את החצי השני ניצח.

3. קלאס: מציירים על המדרכה שמונה ריבועים לאורך (מעין מטוס) בעזרת חתיכת אבן שיש קטנה, משחקים והמנצח הוא זה שמוביל במספר הבתים שצבר.

4. חמש אבנים: משחקים עם חמש אבנים מספר שלבים ומי שצובר הכי הרבה נקודות ניצח.

5.חמור חדש: אחד מהמשתתפים מתכופף ושם ידיים על הברכיים וצריך לקפוץ עליו ולעבור אותו וכמובן שיש גם שלבים. מי שנשאר אחרון מנצח.

משחקי ילדות

עשור שני, בין השנים 1963 -1972

בשנת 1965 נערכה בפורים תהלוכת עדלאידע באור עקיבא ואני הייתי מרדכי היהודי. רכבתי על סוס ולפניי היה המן שצעק כל הזמן עם רמקול: "כך יעשה לאיש אשר המלך חפץ בייקרו".

עדלאידע ,מרדכי על הסוס

בשנת 1966 חגגתי בר מצווה, פרשת החודש וקראתי את ההפטרה וחלק גדול מהפרשה. בשנת 1967 כשהייתי בכיתה ח' הייתה מלחמת ששת הימים. בהכנה למלחמה צבאות ערב איימו שיהרגו את כולנו והכנו כל ילדי כיתות ח' שקים מלאים בחול על מנת להגן על בתינו ובית הספר. בשנת 1971 התגייסתי לצבא ליחידת הצנחנים.

רגע לפני הגיוס לצבא ולאחריו

עשור שלישי, בין השנים  1973 -1982

הכרתי בשנת 1973 את אשתי ריקי שהיא הסבתא של עומר. באותו שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים בחודש אוקטובר. (בחודש זה נולד אביו של עומר: אבירם). בשנת 1974 השתחררתי מהצבא והתגייסתי למשטרת ישראל מחוז תל אביב .

סבא חיים קצין משטרה

בשנת 1975 התחתנו ריקי ואני ובשנת 1977 נולדה בתי הבכורה גלית (אמו של עומר). באותה שנה בחודש ינואר זכיתי בפרס הראשון בטוטו (זכיתי ב-375,000 לירות) וקנינו בית בפתח תקווה, ברחוב המגנים בשכונת עין גנים. בשנת 1977 לאחר שזכיתי בטוטו, עזרנו ריקי ואני להורים שלי וחילצנו אותם מחובות ולהורים של ריקי עזרנו לסלק את המשכנתא. בנוסף קנינו עגלת ילדים יוקרתית (תוצרת איטליה) וכן קנינו מיקסר קנווד ושעון שחמט לאבא של ריקי שהיה גאון בשחמט ובעל תואר מועמד לאמן. בשנת 1979 נולדה אורית ועשינו לה מסיבת בריתה שהייתה אז דבר נדיר מאוד.

בשנת 1982 פרצה מלחמת שלום הגליל שבה השתתפנו בכוח המשטרה. במהלך המלחמה היו הפגנות גדולות בתל אביב בכיכר מלכי ישראל שכללו עימותים בין המפגינים מצד שמאל לבין המפגינים מצד ימין שהכריחו את התערבות המשטרה לשמירה על הסדר, זאת ההפגנה הכי גדולה שהייתה בישראל עד היום (ההפגנה הידועה שהשתתפו 400,000 איש).

לקראת הרבעון האחרון של 1982 יצאתי לקורס קצינים, במהלך הקורס הייתה הפגנה גדולה של ערביי העיר נצרת במהלכה נפצעתי ברגל ובגוף ממוטות ברזל, אבנים וקרשים שנזרקו עלינו על ידי המפגינים. אושפזתי בבית חולים רמב"ם בחיפה ומאז אני מוכר כנכה צה"ל.

עשור רביעי, בין השנים 1983-1992

בשנת 1983 קיבלתי דרגה נוספת ושמה ׳דרגת מפקח׳ בנוכחות המשפחה. אירוע זה היה מרגש מאוד. בשנת 1984 נולדה הבת השלישית שלי, חן, שנקראה כך על שם חברה של אמי שנפטרה בודדה וערירית. בשנת 1987 יצאתי לקורס ארוך בצה"ל של 14 חודשים וקיבלתי תואר הנדסאי באלקטרוניקה. בשנת 1988 החלפתי את התפקיד הנדסאי בדרגה גבוהה יותר. בשנת 1989 נולד בני הקטן אסף או בכינויו עד היום: אספי, זאת לאחר שלוש בנות. כמובן שהייתה מסיבת ברית גדולה שהגיעו אליה קרוב ל-400 איש. בשנת 1990 נסעתי לארצות הברית, זו הייתה נסיעתי הראשונה לחוץ לארץ. בשנת 1991 פרצה מלחמת המפרץ בה נפלו מספר טילים באזור תל-אביב ואנחנו ישבנו עם המשפחות בחדר האטום עם מסיכות גז על הפנים. באותה שנה נפטר אבי ז"ל.

עשור חמישי, בין השנים 1993 -2002

בשנת 1993 נפטרה אימי ז"ל בהפתעה רבה מאוד ואני בכיתי מרוב עצב. בשנת 1998 קיבלתי דרגה בכירה מאוד במשטרה סגן ניצב ומונתי לתפקיד בכיר במחוז תל-אביב. בשנת 1999 כל המשפחה טסה לארצות הברית לטיול במערב המדינה: סן פרנסיסקו ,לוס אנג'לס וסן דייגו. בשנת 2000 היו חגיגות החלפת המילניום וכל מדינת ישראל התכוננה לפרויקט "באג 2000", כולנו התכוננו בחרדה ללילה שבין סוף 1999 לבין שנת 2000. חששנו שכל המחשבים החשובים במדינה יפלו. הכוונה למחשבים של בתי החולים צבא, משטרה, בנקים, עיריות, בקרת רמזורים ועוד… וחששנו שבמדינה יהיה תוהו ובוהו. בשנת 2002 חגגנו בר מצווה מפוארת לבני אסף כיאה לבן שמגיע אחרי שלוש בנות.

עשור שישי 2003 -2012: עשור החתונות והנכדים

בשנת 2003 הוריו של עומר גלית ואבירם מתחתנים באולם נצר סירני בחתונה עם להקת השחקים, כשבחתונה מוזמנים הרבה קציני משטרה בכירים וגם רופאים ואנשי רפואה מבילינסון ועוד. בשנת 2005 עמית ועידו התאומים (אחיו של עומר) נולדים והם בעצם נכדיי הראשונים. מאחר והם נולדו לפני הזמן הם שהו בפגייה זמן ארוך עד שהגיעו למשקל הרצוי ושוחררו הביתה. את הברית חגגנו באולמי קינגסטון באור יהודה כשהסנדקים היו סבא חיים לעידו וסבא מרטין לעמית.

בשנה זו הייתה ה"התנתקות" שזעזעה את מדינת ישראל. המשטרה (כולל אני) עבדה קשה מאוד. באותה שנה משטרת מחוז תל אביב עברה מדיזינגוף לסאלמה ביפו למשכנה הקבוע.

באותה שנה אורית, דודה של עומר, התחתנה עם יוסי בחתונה בקיבוץ עינת. בשנת 2007 נולד איתי הבן של אורית ויוסי ובמסיבת הברית סבא חיים היה הסנדק. בשנת 2009 שמחה גדולה, עומר נולד. על פי החלטת הוריו של עומר כל הילדים יקראו בשמות המתחילים באות ע'. את הברית של עומר חגגנו גם באולמי קינגסטון באור יהודה והסנדק היה הדוד אליאב מצד אבא. בשנה זאת פרשתי לגמלאות והתחלתי להתנדב במועדון נכי צה"ל בגני תקווה. בשנת 2010  עילי, האח הקטן של עומר, נולד. הסנדק היה דוד אסף. מסיבת הברית גם הייתה באולמי קינגסטון.

בשנת 2011  היו מספר אירועים: נולד אופיר הבן דוד של עומר. מסיבת הברית הייתה בפתח תקווה. הסנדק היה סבא יצחק מצד אבא של אופיר. חן ואילן מתחתנים בנמל תל אביב במקום שקט. בשנה הזאת עמית ועידו הגיעו לכיתה א'.

עשור שביעי 2013 ועד היום

בשנת 2013  נולד בן הדוד של עומר: גבע. הברית נחגגה בבית. הסנדק היה סבא ויקטור. בשנת 2015 עומר עולה לכיתה א' בבית הספר אריק איינשטיין. בשנת 2016 נולדה ליבי, בתם של חן ואילן הבת דודה שלי, הראשונה שהיא בת לאחר שבעה נכדים. בשנת 2018 עמית ועידו חוגגים בר מצווה בכותל. בשנת 2019 עומר עלה לכיתה ה'

בשנת 2020 תכנית "הקשר הרב דורי" החלה.

 המשפחה המורחבת

הזוית האישית

חיים: הקשר עם הנכד שלי במשך שעה וחצי בשבוע חיבר בינינו בצורה טובה מאוד, גרם לי לסמוך עליו יותר מאשר קודם. ראיתי שהוא נהנה לשמוע את ההיסטוריה של המשפחה וידע איך להוציא ממני את המיטב.

עומר: המפגשים ביני לבין סבי וחבריי חיבר בין כולנו יותר לעומק, לדעת על ההיסטוריה של סבא שלי ושל משפחתו. היה מאוד מהנה ומעניין להיפגש פעם בשבוע ולשמוע את ההיסטוריה של סבא תוך כדי שימוש בחרוזים.

מילון

שואה
כיליון של יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה ע"י הנאצים.

הפגנת הארבע מאות אלף
ההפגנה בעקבות הטבח בסברה ושתילה היא הפגנה של השמאל בישראל שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ב-25 בספטמבר 1982, בעקבות טבח סברה ושתילה. כונתה בתקשורת: "הפגנת הארבע מאות אלף". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כומר שהיה במחנה והכיר את אבי, נזעק לעזרתו ושכנע את המפקד הנאצי לא להרוג אותו“