מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

יעל ויינשטיין מצאצאי הגאון מווילנא

יעל מצאצאי הגאון מוילנה
הוצאת הספרים בה עבדה יעל בעבר
החיים בארץ בתל אביב ובירושלים, בתקופת קום המדינה.

יעל נולדה להוריה דבורה ונפתלי הרצל ז"ל, בשנת 1944.

המקורות של המשפחה שלה הם בווילנא, מצאצאי הגאון מווילנא, אבל היא עצמה דור חמישי בארץ. הוריה, סביה וגם ההורים והסבים שלהם, נולדו בארץ והיו "צברים". סבה ואחיו יצאו מיפו והיו מבוני "אחוזת בית", לימים תל-אביב.

יעל נולדה בתל אביב, ולא חוותה את השואה. היא מעולם לא עזבה את הארץ וכל ימיה גרה בה. לדבריה, בילדותה ובנערותה היא הייתה מאוד יפה וחכמה. כבר בבית הספר היסודי היו מבקשות ממנה הבנות בכיתה שתכין להן את שיעורי הבית ובתמורה הן היו תופרות לה שמלות וחצאיות. יעל הייתה פעילה חברתית כבר מגיל צעיר. בגיל 10 בלבד היא כבר יצאה לטייל עם ילדים קטנים ממנה. בגיל 12 היא כבר עשתה שיעורים פרטיים, ובהמשך הייתה עושה "בייביסיטר" אצל שכנים. פעם אחת שמרה גם על הילדים של שמעון פרס ז"ל, נשיא המדינה.

היא התחנכה בתנועת "הנוער העובד והלומד". היא למדה בתל אביב בבית הספר היסודי "בית חינוך א' ", ובתיכון "עירוני א' ". בתיכון היא לקחה קורס – חוג תפירה. אחרי התיכון התגייסה מיד לצבא ליחידה סודית. היא מספרת שהיה לה שם "כיף גדול". היא אומרת שהיא התבגרה והתחשלה שם. בדרך כלל, באותה יחידה, החיילים שירתו במשך שבוע בצבא, והשתחררו למשך שבוע, אבל אלו שלימדו אנאלפביתים קרוא וכתוב השתחררו גם בימי שישי, והיא הייתה ביניהם. היא מספרת בהומור שתמיד רצתה להגיע ראשונה למסדר אבל תמיד מישהו עקף אותה והיא הגיעה במקום השני.

היא גם עבדה אז בספרייה בשכונת שפירא – שכונת עוני בדרום תל אביב. היא מספרת שהילדים שהגיעו לספרייה, למרות שהיו עניים, אהבו מאוד ספרים והגיעו לשם כמעט בכל יום. היא לא הורשתה להכניס את אותו הילד לספרייה יום אחרי יום, אבל דאגה שלפחות ירשו לה להכניס את הילדים לספרייה פעם ביומיים. היא עשתה זאת כדי לעודד את הילדים להמשיך להגיע לספרייה.

לאחר מכן היא עברה לגור בירושלים, שם למדה במשך 3 חודשים באוניברסיטה העברית. היא גרה במעונות של האוניברסיטה ולמדה ערבית קלאסית, לשון עברית ובלשנות שמית. היא לימדה, מאוחר יותר, אנגלית בבתי ספר תיכוניים. בשנה שנייה באוניברסיטה היא עבדה אצל פרופסור גושן. הם עבדו על מילון עברי – עברי שיתאים לשפה המדוברת באותם הימים. נוסף על כך, הם גם עבדו על קונקורדנציה ערבית קלאסית – על שירה ערבית. הקונקורדנציה יצאה בהוצאת מאגנס, שנקן, ספרי מחקר.

היא סיימה את הלימודים לתואר הראשון בהצטיינות, והמשיכה לתואר שני בבלשנות שמית. היא מספרת ששני ההורים שלה נפטרו לפני שסיימה את הלימודים ולא זכו לראות אותה מתחתנת. לאחר הלימודים היא עבדה בעיתוני 'הארץ ו'שער' וגם בהוצאת ספרים פרטית של משרד הביטחון וצה"ל.

בגיל 27 פגשה בחור במסיבה. היא מספרת שהיא התאהבה בו קשות, והוא נהיה חבר שלה – היה לה אתו שיח משותף ולאחר 11 שנים שבהן הם היו חברים הוא הציע לה נישואין. לאחר 5 שנות נישואין, שלדבריה, לא עלו יפה, הם התגרשו. לטענתה, הסיבות לגירושים הן שלאחר החתונה הוא עזב את העבודה שלו ונהיה תלותי מאוד. הוא הפסיק לעבוד ולעזור בבית. היא הבינה שהיא הסתדרה אתו הרבה יותר טוב כשהם היו חברים, ולכן התגרשו. גם לאחר הגירושין הם שמרו על יחסים טובים, והיא תמכה ותומכת בו כלכלית, עד היום.

בשנת 1994 קרה המשבר הגדול הראשון בחייה. היה מיתון גדול והחברה בה עבדה – הוצאת הספרים הפרטית הפסידה מכרזים ממשרד הביטחון ומצה"ל, כאשר רק יום לאחר מכן היא כבר פשטה את הרגל ונסגרה. היא לא מצאה שום עבודה. הציעו לה לעבוד בכתיבת מילון ערבי אבל היא לא קיבלה את ההצעה מכיוון שהעבודה לא הייתה קבועה – רצו לשלם לה שם לפי שעות ולזה היא לא הייתה מוכנה. לבסוף היא נאלצה לעבוד בעבודה לא קבועה – גם שם שילמו לה לפי שעות.

היא השגיחה בבחינות באוניברסיטה, אבל שאפה ליותר. היא הוציאה "כרטיס עוסק פטור" ועבדה במחשב כשעוד לא היה אינטרנט – בתרגומים ובעריכה לשונית. יעל עבדה בשביל כל מיני אנשים פרופסורים ומרצים מהאוניברסיטה ואומרת שהלך לה יפה.

בשנת 1997 פנו אליה מהכנסת. הם רצו שתעבוד בשבילם בעריכה לשונית לחברי הכנסת. היא מספרת שחברי הכנסת שיבחו אותה ואמרו שבזכותה העברית שלהם הרבה יותר טובה. היא עבדה שם במשך כמה שנים, היא לא זוכרת בדיוק כמה, עד שיום אחד קרה המשבר הגדול השני בחייה. מרכזת העבודה בכנסת צלצלה אליה ואמרה לה שהיא חייבת לפגוש אותה בשבת בבית קפה, שם היא סיפרה לה שבעל הבית התאבד, ושישלמו לה יום למחרת ולאחר מכן החברה תיסגר. יעל אומרת ששני המשברים בחייה קשורים לעבודות שהיו לה, ולקטיעתן – אובדן העבודות.

לאחר קבלת הבשורה הקשה היא המשיכה לעבוד בכמה עבודות מזדמנות עד שהגיעה לגיל 60 ויצאה לגמלאות ללא פנסיה. מאז היא חיה בבית האבות ברחוב "חיבת ציון" ברמת גן. היא אומרת ששם היא לא חווה כמעט בדידות, ושהיא מוצאת חברה בין שאר הדיירים. גם במהלך שהותה בבית האבות היא המשיכה לעבוד ולא נחה לרגע.

בגיל 64 עבדה על ספר שבו המון סיפורים קטנים – שהוציאה לאור כשהייתה בת 67. ליעל יש אחות קטנה שחיה כיום, והיא אמא לילדים וסבתא לנכדים.

הזוית האישית

סיפורה של יעל ויינשטיין מבית האבות ברחוב "חיבת ציון" ברמת גן תועד ע"י התלמידים: איתי המלסדורף, יובל פישמן, אורי אלג'ם.

 

מילון

הגאון מווילנה
רבי אליהו בן שלמה זלמן (ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 – י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797), שנודע בכינויים: הגאון רבינו אליהו, הגאון מווילנה, הגאון החסיד ואף בפשטות - הגאון, או בראשי תיבות: הַגְּרָ"א, היה פוסק, מקובל ואיש אשכולות, שבלט במעמדו החריג בתקופת האחרונים כסמכות רבנית עליונה. הגר"א היה גדול במקרא, בתלמוד ובקבלה, פוסק מקורי ומרכזי, ובקיא במדעים. אגדות רבות נכרכו בשמו. הוא היה ידוע בהתמדתו הבלתי רגילה שאת כל זמנו הקדיש ללימוד.

הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס
הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס הנה הוצאת הספרים האקדמית המובילה בישראל ועומדת בשורה אחת עם הוצאות הספרים האקדמיות המובילות בעולם. ההוצאה נוסדה בשנת תרפ"ט (1929) במטרה להפיק ולהפיץ בארץ ובעולם ספרות מדעית מעולה בכלל וחכמת ישראל בפרט, בשפה העברית ובשפה האנגלית, מקור ותרגום, לשימושם של חוקרים ותלמידים בקהילייה המדעית ושל הציבור המשכיל. ההוצאה מפרסמת בכל שנה כשישים ספרי מחקר ועיון ובכללם כתבי עת, וכן היא מוציאה הדפסות ומהדורות חדשות של ספרים קיימים. עד כה פורסמו יותר מ- 3000 ספרים, בעיקר בעברית ובאנגלית, בכל תחומי המחקר השונים כגון: ארכאולוגיה, המזרח הקדום, לימודים קלסיים, מדעי היהדות, נצרות, אסלאם, ספרות, לשון, פילוסופיה, היסטוריה, גאוגרפיה, לימודי המזרח התיכון, אמנות, מוזיקולוגיה, חינוך, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדעי הטבע. הוצאת מאגנס ידועה בספריה המוקפדים בתוכנם ובצורתם. עם מחבריה נמנים החוקרים הבולטים בתחומים השונים.

"סינכרונית"
עכשווית, רלוונטית.

ציטוטים

”"שני משברי החיים שלי היו בעבודה- קטיעת העבודות- אובדן העבודות".“