מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

צ'ומפי, אינשם, החתול שמיל, כל בובות "פרפר נחמד" – כולם היו בניה

תמונה שצולמה בזמן בזמן מפגש קשר הרב דורי
תמונה דרכון של יהודית גרינשפן ומשפחתה
סבתא שלי, יהודית גרינשפן, מספרת לי על עיצוב המסכות, בובות והאביזרים להפקות תיאטרון

שמי יהודית גרינשפן, נולדתי בפולין, (היום בלרוס) בשנת 1933.

בנערותי, הצטרפתי לתנועת הנוער "השומר הצעיר" (בזמנו כל הנוער היה בתנועות נוער). יצאנו לטיולים ומחנות וכמובן שיצאתי עם הגרעין של התנועה לצבא בשנת 1951. עדיין לא היו מדים לחיילות, לכן כמעט לא הוציאו אותנו לפעילות צבאיות. ב"נחל "של אז, שירתנו בעיקר בקיבוץ עברון, ליד נהריה. משם המשכנו להשלמה בקיבוץ סאסא. שם התחתנתי, אך לאחר שנים ספורות נאלצתי לעזוב כי בן זוגי עזב את הקיבוץ.

עלינו ארצה בשנת 1935, כך שבעצם גדלתי בארץ, בשכונת מונטיפיורי, שעדיין לא היתה שייכת לתל אביב. לא הסכימו לקבל ילדים מהשכונה לבתי הספר של ת"א ולכן נאלצו ההורים לכתוב, כאילו שאני גרה בת"א ונתנו כתובת של בני משפחה אחרת, כדי לא ללמוד בבית הכנסת של השכונה בו למדו מ-א' עד-ד' ביחד.

רק שנתיים אח"כ התקבלו ילדי השכונה לבתי הספר של ת"א. העיריה גילתה המשכתי להיות בקשר עם הקיבוץ. אני מציינת זאת כי בזמנו לעזוב את הקיבוץ היתה בגידה, אך לי עשו מסיבת פרידה. סיימתי לימודים כגננת בסמינר הקיבוצים.

גידלתי שני ילדים לתפארת: הדס ונדב, אבא של בן. הדס הייתה משעממת, פשוט ילדה טובה. לי היה משעמם איתה, אז ניצלתי הזדמנות שחברה קיבלה עבודה בתיאטרון הקאמרי כשעדיין לתיאטרון לא היו בתי מלאכה. הצעתי לה את ביתי (יש לי מרפסת גדולה) ושאני אעזור לה בעבודה. כך היה.

מנהל הייצור, גילה אותי ופשוט הציע לי לבצע עבודות בשביל התיאטרון. בהתחלה ביצעתי את עבודות היד, שקשורות בתפאורה ותלבושות לתיאטרון. במאים פנו אלי שאעצב יצירות, במיוחד במחול: ללהקת בת שבע, בת דור, ענבל, להקת המחול הקיבוצית, ובעצם לכל התיאטראות בארץ. כשתמירה ירדני רצתה להעלות יצירה גדולה מאד, היא פנתה אלי ליצור רעיון מדמויות מצוירות של הדרדסים. יצרתי דמות אחת, שלחנו לבלגיה היכן שיצרו את הציורים של "הדרדסים" וקיבלנו אישור להעלות את היצירה על במה. ההצלחה הייתה ענקית ואז פנו אלי ליצור גם בשביל חו"ל ויצרתי גם לריו דז'נרו, ברזיל, ובואנס איירס בארגנטינה. כשהיו צריכים דברים מיוחדים יוצאי דופן, פנו אלי. וכך גם פנו מהטלויזיה הכללית והחינוכית, ליצור דמויות וכך יצרתי יצירות שהפכו לגיבורי תרבות של מדינת ישראל, כמו: צ'ומפי, אינשם, החתול שמיל, זרוס כל בובות "פרפר נחמד" ועוד.

הזוית האישית

מתוך אתר  – הארכיון – להקת מחול בת-שבע, סיפורה של יהודית גרינשפן:

"מעצבת מסכות ואביזרים. ילידת פולין. עברה לתל-אביב בגיל שנתיים וחצי עם משפחתה. חיה כמה שנים בקיבוץ סאסא ושבה לתל-אביב, שם היא מתגוררת ופועלת עד היום. למדה הוראה לגיל הרך בסמינר הקיבוצים אך לא עסקה במקצוע. בשנת 1960 יצרה לראשונה עבודה לבמה במסגרת תיאטרון הקאמרי. מאז המשיכה בלימוד עצמי, ומאוחר יותר למדה עיצוב לבמה ברויאל שייקספיר קומפני בסטרטפורד, אנגליה, הודות למלגת לימודים מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל וכן השתלמה באיטליה אצל דונטו סרטורי, מחשובי יוצרי המסכות בעולם. גרינשפן עיצבה מסכות, בובות ואביזרים להפקות תיאטרון, מחול וטלוויזיה. עבדה, בין היתר, עם שרה לוי-תנאי, אילנה כהן, דניאלה מיכאלי, רמי באר, דבורה ברטונוב, יורם בוקר, מייקל אלפרדס, חנוך לוין, יוסף ("פפו") מילוא ושייקה אופיר. כן עיצבה את הבובות לתכניות הטלוויזיה החינוכית פרפר נחמד, החתול שמיל ועוד.

ללהקת בת-שבע יצרה מסכות ואביזרים לריקודים רבים, ובהם: הזיות ליסט, חלומות (1978), אנשים שדים (1981), פולצ'ינלה (1982), תפילת כל פה (1983), לאליו (1987). ב-1991 יצרה את התפאורה, התלבושות והמסכות לריקוד אהבת שבע הבובות באנסמבל בת-שבע. נוסף על עיצוב לבמה משתתפת גרינשפן בתערוכות בארץ ובעולם, מלמדת בסמינר הקיבוצים ומעבירה סדנאות והרצאות לקהל הרחב בנושא מסכות".

כתבה על יהודית גרינשפן ב’מועדון תרבות’ של ‘כאן

מילון

-
-

ציטוטים

”שקרנות זה יותר גרוע מגנבות“