מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים של דוד לוי

סבא דוד עם הנכדה תמר
תמונות מהחתונה לפני 50שנה
סיפור חיי

שמי דוד, נולדתי בהר הצופים בירושלים, בשנת 1939, דור 7 בארץ.

כילד קטן בעיר הנצורה, ירושלים, לא הייתה תעסוקה כלל לילדים, ללא חשמל, טלוויזיה או מכוניות הכל הוקצב מעט עבור כל משפחה.

כילדים, נסינו להגן על עצמנו מפניי מחבלים, מלחמות ופצצות. כילד בכור, אחי הקטן ואני, היינו ממלאים שקי חול, כאשר אחי בן 4 ואנכי בן 8,  בכדי שיריי הפגזים לא יחדור אלינו הביתה.

גרנו בבניין ישן 6 נפשות, בדירה של חדר אחד. כל השכנים ברחו לקרובי משפחה, ואנחנו נשארנו לבד בבניין.

אבי גוייס לצבא, באותו התקופה ל"משמר העם", ישנו תחת המיטות על מנת לא להיפגע מרסיסים, ובבוקר מצאנו אותם הרסיסים על המזרונים.

קיבלנו מזון ומים באופן מוגבל מאוד, לקיום בלבד. כמו כן גם לימודים לא היו בתקופה זו, ובכל זאת, למרות כל הקשיים, הגענו ליום זה, משפחה גדולה לתפארת. עם ישראל חיי.

אני הגעתי בשנת 62 מירושלים לאשקלון. בפרסום בעיתון ביקשו לקבל עובדים בנושאי המתכת, מהנדסים וטכנאים. הגשתי את מועמדותי למבחנים ועברתי בהצלחה, ומאז ועד להיום אני קשור לעיר אשקלון.

את שושנה אשתי הכרתי באחד הישובים הקרובים לאשקלון, דרך חבר שהכיר בינינו. התחתנו בירושלים בתאריך 1/7/1970, הקמנו את ביתנו באשקלון ולנו 3 ילדים וארבע נכדות.

אני בעל הרבה תחביבים, ועם הגעתי לאשקלון התחלתי ללמד ריקוע  נחושת במועדון לחרשים אילמים, במקביל לימדתי את הנשים במושב משען וכל זה בהתנדבות.

מזוזות שהכנתי

באותה תקופה עבדתי במפעל עשות, הצטרפתי לפעילות של וועד שכונה בברנע, והייתי שייך למועדון רוטרי, מועדון לילדים ממשפחות מועטות יכולת.

עם פרישתי לגמלאות בשנת 1995, אירגנתי קבוצה של 15 איש והצטרפנו לקורס גינון וזה אחד התחביבים הנוספים שלי. למדנו שנה שלמה ובמקביל למדתי וויטראז' (אומנות בזכוכית), שאני עוסק בה עד היום.

אהבתי הגדולה היא התנדבות בקהילה – במועדונים לנזקקים, לגימלאיות ובהוסטלים לנערים ונערות עם מוגבלויות. אני מלמד אותם ריקוע נחושת, ויטראז', וציור על  קנבס. אני משלב שתי אהבות אומנות והתנדבות וזה ממלא את חיי.                                           

                                              .

הזוית האישית

מילון

וויטראז'
עבודות אומנות בזכוכית

ציטוטים

”דודי היה צורף ואומר לי תמיד "תשב תלמד כדי שתדע לעסוק בדברים רבים"“