מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור החיים שלי בוני

עם הורי ואחי
אני ואחותי הקטנה ליליאנה
מארגנטינה לישראל

שם: בוני (אליסיה) קסקיס

נולדתי ב- 25.4.1942 בבואנוס איירס בבית חולים שקראו לו "ישראליתה", בת ל Lea Piwowarsky ילידת פולין ול- Osias Czackis יליד אוקראינה.

אחים: פדרו האח הגדול נולד בשנת 1939 ונפטר ב2017 וליליאנה האחות הקטנה נולדה בשנת 1955 וגרה עדיין בבואנוס איירס.

ארגנטינה

בבואנוס איירס גרנו בבית משותף עם עוד משפחות, לכל אחת מהמשפחות היה חדר אחד. חוץ מהחדרים היה מטבח  משותף ושירותים משותפים. משם עברנו  לדירה של 3 חדרים שאחד מהם הישכרנו כדי שהיה לנו כסף לתשלום הדירה, כי היינו במעמד בינוני ומטה מבחינה כלכלית. לא היה חסר לנו כלום אבל שמרנו על הכסף.

אבא שלי היה נגר ואחרי שעברנו לדירה שלנו הוא פתח נגריה יחד עם שותף.

אני מאוד אהבתי ללכת לנגריה עם אבא שלי ולשחק עם חתיכות עץ שהדבקתי והחתיכות קיבלו כל מיני צורות. ואז אבא שלי קנה משאית ואני אהבתי כשהוא נסע למסור את הסחורה שהזמינו ממנו, ולפעמים נסעתי איתו ועזרתי לו להוריד את הסחורה.

בצעירותי האזנו לאלביס פרסלי, פרנק סינטרה, הביטלס ומוזיקה קלסית, ורקדנו טנגו, רוק, מוזיקה ברזילאית, וולס ועוד כל מיני.

בארגנטינה למדתי בבית ספר יסודי בשם "PROVINCIA DE MENDOZA". במקביל ללימודי בבית הספר הזה למדתי גם בבית הספר היהודי על שם "תל-אביב", ולאחר מכן בתיכון ממלכתי בשם "COMERCIAL 24".

הטיסה לישראל והעלייה

עליתי לארץ בטיסה ישירה מבואנוס איירס לארץ, בשנת 1980 עם משפחתי – בעלי חררדו, בתי סנדרה בת 14 ובני מיגל בן 12, שחזר לארגנטינה אחרי 6 שנים וגר שם עד היום עם משפחתו. מאחורינו הותרנו משפחה גדולה (אח ואחות, בני דודים) והרבה חברים.

הגענו למרכז קליטה בנתניה. כשהגענו בקושי ידענו  עברית והילדים בכלל לא ידעו. היינו שם שישה חודשים, למדנו עברית מהבוקר עד הצהריים ואכלנו צהריים בחדר אוכל קיבוצי ואחרי ארוחת הצהריים רוב העולים הארגנטינאים באו אלינו לקפה ודיברנו תוך כדי. אחרי הצהריים עשינו ש.ב. ולמדנו. היו ימים חופשיים שבהם טיילנו והיכרנו את הארץ. נותרו לנו עוד חברים מאותה תקופה. סרי ונחום מונדרוביץ שגרים ברעננה.

למרות שהיתה לנו משפחה בארץ (אמא של חררדו שקראו לה Eva ואחות שקוראים לה Amalia ובעלה שקראו לו Iano) היה לנו קשה מאוד.

לקראת סוף השהייה שלנו במרכז הקליטה קנינו דירה בכפר סבא אליה עברנו לפני תחילת שנת הלימודים. סנדרה למדה בכיתה ט' ומיגל למד בכיתה ז'. לא היה לנו קל.  לילדים לקח זמן למצוא את מקומם בארץ. חררדו שהיה עו"ד בארגנטינה למד יום ולילה, נבחן וקבל את התואר שלו גם בארץ. אני התחלתי ללמד קרמיקה בבית ספר לבנות דתיות והמשכתי ללמוד עברית תוך כדי.

היום

היו לי 2 ילדים. בת ובן ויש לי  5 נכדים  4 בנים ובת אחת.

התגרשתי בשנת 1990 ומי שתמך בי לאורך כל השנים  היה אח שלי – פדרו.

עכשיו אני עובדת במחזור בקבוקי זכוכית ועושה מהם שעונים, קערות, פסלים ועוד כל מיני דברים, ומוכרת אותם בשוק אמנים נחלת בנימין.

הזוית האישית

בוני: החוויה שלי הייתה שהייתי הרבה עם הנכד שלי.

במהלך השנים השתתפתי בתערוכות רבות ושונות וביניהם: "סיטרואן" פרס שלישי. גלריה "אמריקה" תערוכת יחיד – קרקאס ונצואלה. גלריה "דבל" ירושלים.

אור: היה כיף לי לעבוד עם סבתא וללמד אותה דברים חדשים.

מילון

סיטרואן
שם של מכונית

ציטוטים

”הדבר החשוב ביותר בחיי הוא משפחתי !“