מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור הבריחה של מישה

מישה ואני (איילה) בביתו, 2019
מישה ואמו לאה, 1947
סיפור הבריחה של משפחתי לברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה. תיאור חוויתו של מישה, דודה של אמי בתור ילד בן תשע בזמן המלמה.

סיפור הבריחה וההישרדות של בני משפחתי בתקופת השואה, מלווה את משפחתי מאז ומתמיד. כבר כילדה שמעתי חלקי סיפורים מסבתי ואמי וככל שבגרתי ולמדתי יותר על תקופת השואה, התעוררה סקרנותי לשמוע ולהבין יותר את האירועים המשפחתיים.

המפגש הראשון שלי עם הסיפור המשפחתי היה בעבודת השורשים שכתבתי בכתה ז'. בעבודה ההיא נעזרתי בעבודות של קרובי משפחתי שעסקו בסיפור.

עבודה זו סיפקה לי הזדמנות לשמוע בפעם הראשונה את הסיפור במלואו, ממקור ראשון. איש העדות אותו ראיינתי הוא האח של סבתי, מרדכי "מישה" צירינג.

מישה ואמו לאה, 1947

הסיפור של מישה

מרדכי (מישה) צירינג נולד ב 1932 כבן יחיד ללאה ויונה צירינג, בעיר סטניסלבוב (כיום נקראת איוונו-פרנקיבסק) שבגליציה, חבל ארץ במזרח פולין. העיר סטניסלבוב מנתה באותה עת בסביבות 400,000 איש, כאשר 100,000 מתוכם היו יהודים.

אביו יונה, היה תקופה מסוימת בעל קיוסק ולאחר מכן עבד במפעל צבעים סמוך. מישה זוכר כי אביו היה צועד ברגל למפעל, כל בוקר וכל ערב כ- 7 ק"מ. בגיל 6, התחיל מישה ללמוד בבי"ס יהודי בו לימדו בעברית.

פרוץ המלחמה

בגיל 7, פרצה מלחמת העולם השנייה וסטניסלבוב עברה לידי הרוסים כחלק מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. עקב כך נאלץ מישה לעבור בית ספר ולחזור על כיתה א' פעם נוספת, מכיוון שבשיטת החינוך הסובייטית התחילו ללמוד בבי"ס בגיל 7. למעשה את לימודי כיתה ב' מישה לא הספיק להשלים, עקב פלישת הגרמנים ביוני 1941.

בתקופת השלטון הפולני לפני המלחמה מצבם של בני המשפחה היה פחות טוב. הסיבה לכך קשורה גם לשיוכם הפוליטי של דודתו חיה ודודו עזריאל (איז'י), שהיו חברים פעילים במפלגה הקומוניסטית ואף ישבו בכלא מספר שנים, בעקבות פעילותם.

לאחר כניסת הרוסים, שיוכם הפוליטי הביא לשיפור משמעותי במצבם ודודתו חיה אף היתה הראשונה בסטניסלבוב לקבל דרכון רוסי ויצאה להשתלמות לימודים בקייב.

עם פלישת הגרמנים לרוסיה, הבינו חברי המשפחה שבשל שיוכם הפוליטי של חבריה הם יהיו הראשונים להיתפס. לכן, דודה חיה ודוד איז'י הפעילו את קשריהם הפוליטיים וארגנו אפשרות לכל המשפחה לברוח.

יונה גויס לצבא הפולני ולפני לכתו יעץ ללאה, אימו של מישה, לברוח יחד עם כל המשפחה (של לאה) ולא לחכות לו. הם סיכמו להיפגש בכתובת של קרוב משפחה בקזחסטן (פעולה שנראית טריוויאלית אך למעשה, מעט מאוד יהודים נקטו בה ולכן התקשו מאוד למצוא את יקיריהם שניצלו לאחר המלחמה).

מישה זוכר את הפגישה האחרונה שלו עם אביו לפני צאתו לקרב – אביו אמר לו שכעת הוא ראש המשפחה ועליו לשמור על אימא ולהיות חזק. למישה, כילד בן 9, השאירה פגישה זו חותם חזק.

יונה נהרג מספר שבועות לאחר גיוסו, כשהכוח בו לחם נקלע למארב גרמני ליד העיירה ויינייצה.

 

לתיעוד הסיפור המלא

 

הזוית האישית

איילה: סיפור הבריחה וההישרדות של בני משפחתי בתקופת השואה, מלווה את משפחתי מאז ומתמיד. כבר כילדה שמעתי חלקי סיפורים מסבתי ואמי וככל שבגרתי ולמדתי יותר על תקופת השואה, התעוררה סקרנותי לשמוע ולהבין יותר את האירועים המשפחתיים.

מילון

קולחוז
כינוי למשק שיתופי בברית המועצות.

ציטוטים

”"ואת תשתפי את הסיפור שלי איפה שאת יכולה"“