מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור אישי על עליה וקליטה ביפו

תולדות חייה של סבתא חנה כפי שספרה לנכדתה לוטם

 נולדתי ברומניה ב-15/10/1939 בעיר יאסי למרי ויוסף גוסיס. הייתי בת שנה וחצי כאשר ביקשו את הגברים להתיצב במשטרה ולקבל אישורים, אולם כוונת הזדון שלהם היתה לאסוף אותם ולשלוח ברכבות אטומות הלוך וחזור עד מותם.
בגלל גילי הרך איני זוכרת את אבי. אימי ואחותה התאלמנו באותו זמן וכך גדלנו אני ובת דודתי כאחיות. למודות סבל שאפו האימהות להגיע לישראל. אני זוכרת שכילדה קטנה שאלתי את אמי מדוע לכולם יש אבא ולי אין -אבל אני לא זוכרת את תשובותיה.
העצבות והקשיים להתקיים הפכו אותה לאישה קשה שהשתדלה לתת לי הרגשה שיהיה טוב כאשר נגיע לישראל. במאי 1950 עלינו לארץ. דודתי עלתה לארץ בשנת- 1947 ועברנו לגור שוב ביחד בגבעת עליה שביפו שכונה של עולים חדשים שהגיעו מאירופה.
בדירת חדר עם אמבטיה ושרותים משותפים גרנו כ-12 שנה. היות וגרנו קרוב לים, הים היה חלק גדול מבילוי חברת הילדים. היתה תקופה יפה כי כולם חיינו באותם תנאים והסתפקנו במה שהיה. בליל שפות ומנהגים אך כילדים התחברנו מהר.הינו שמחים לבלות ביחד הים שימש בילוי והאמפיתאטרון המקומי והסרטים ההודים של אז. הייתי קטנה וצנומה לכן צירפו אותי לכיתה נמוכה לגילי אך זכיתי במחנכת נהדרת (שרה רוזנפלד) ששמרנו איתה קשר כל השנים. כמו כן נישאר קשר גם הם חלק מהתלמידים מאז.
המאכל הראשון שנתנו לנו לאכול כאשר הגענו לארץ היה פלאפל וגזוז. שנתיים למדנו בעג'מי (שכונה מעורבת של יהודים וערבים.) ובדרך לבית הספר הייתי קונה כל בוקר סחלב חם אצל הערבי בפינה. ממרפסת החדר שגרנו השקפתי על בית הקברות המוסלמי ובהמשך על המלאכים מבית הקברות הנוצרי. מחלון המטבח השקפתי על הים וראיתי שקיעות מדהימות במשך 12 שנים שגרנו שם. החדר היה מסודר תמיד היה וילון וכלים יפים, שלחנו לדודתי שקיבלה אשרה לעלות לארץ שנתיים לפנינו הרבה חפצים וכלים יפים חלקם שורדים עדין.
תמיד היו בבית עוגות שאמי אפתה.
אני זוכרת את עגמת הנפש שלה מאחר שלא ידעה את השפה המדוברת ולא קיבלה עבודה. לכן היא ניהלה את משק הבית ודודתי עבדה ביפו בבית חולים דגאני (בית חולים ליולדות צהלון). הייתי הולכת עם בת דודתי לבית החולים ושם היינו עוצרות בחדר האוכל ומקבלות עוגת שמרים וניגשות לקטוף סיגליות שצמחו בפינה. אני זוכרת את התחפושות שתמיד הכנתי לעצמי.
לאט לאט עברו תושבים משם והתפזרו לערים אחרות ורק עם קבלת פיצוים עבור הטלאי הצהוב יכולנו לעבור לדירת 2 חדרים בדמי מפתח ברמת גן. אני התחתנתי ב-1963 ואמי עברה לגור איתי. לצבא לא קיבלו אותי. הייתי בתת מישקל ואימי לא עבדה. לפעמים אני חושבת שחיי יכלו להתנהל אחרת אילו כן שרתתי בצבא.
כל השנים עבדתי עד שהתחתנתי ואימי עברה לגור איתי. נולדו לי שלושה ילדים יוסי (ע"ש אבי) דפנה ונדב. רק לאחר מות אימי ב-1977 חזרתי למסגרת העבודה עד לפרישתי ב-2003. בשנת 1995 פקד אותנו אסון כאשר דפנה שהיתה אז בארה"ב נהרגה בתאונת מטוס יחד עם עוד חמישה שהיו עמה. כולם קבורים בארץ. הבנים התחתנו וזכיתי בשש נכדות מקסימות: דולב, מיתר, לוטם, רוני, גל וענבר לבית זכר ..

מילון

גבעת עלייה
גבעת עלייה היא שכונה בדרומה של יפו, השוכנת בין הים ממערב לרחוב יפת ממזרח, ובין שכונת יפו ג' והעיר בת ים מדרום לרחוב מנדס פראנס ושכונת עג'מי מצפון‏‏[1].

ציטוטים

”כילדה קטנה שאלתי את אמי מדוע לכולם יש אבא ולי אין ולא זוכרת את תשובותיה“