מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורם של תושבי כפר אל גדס שעלו לישראל

שלום טרם מספר על עליית הכפר אל גדס
משפחת טרם
עליית הכפר אל גדס לארץ ישראל

שמי שלום טרם נולדתי בשנת 1948 בתימן בכפר אל גדס. עלינו לארץ בשנת 1950.

סיפורם של תושבי כפר אל גדס שעלו לישראל

סוף שנת 1949 מתעורר הכפר אל גדס, בתימן בעקבות הודעות ושמועות על שליחים שהגיעו מישראל להתכונן לעלייה המונית. חמש – שש שנים קודם לכן הגיעו שליחים והיו דיבורים על העלייה לארץ, אולם ההתעוררות הגדולה באה בעקבות הקמת מדינת ישראל.

אני הייתי אז בן שנה וחצי, לפי הסיפורים שספרו לי, הייתה תחושה של ביאת המשיח ממש!

כך קרה שאחרי החגים התחילו כל בני הכפר להכין את עצמם לעזיבה: זה אומר מכירת אדמות, מכירת הבתים לתושבים המקומיים במחירים אפסיים כמעט. תוך חודש, זה היה לאחר חג הסוכות, יצאו כל בני הכפר במסע רגלי אל עיר המחוז תאעז. משם התארגנו במשאיות שהובילו את כל תושבי הכפר אל העיר עדן שהייתה מושבה בריטית בקצה הדרומי של המדינה על חוף הים.

המסע היה מפרך בתנאים קשים בייחוד עבור משפחות עם תינוקות ועם זקנים. בסוף כל יום חיפשו מקום לחניית לילה כשהצידה כללה מעט מזון ותנאים מאוד לא נוחים. המסע הזה הסתיים תוך שבוע ימים במחנה העולים "חשאד" שמאוחר יותר ניתן לו השם העברי גאולה. במחנה זה שהיינו בערך כחודש ימים כשכל יום יוצאות טיסות לארץ ישראל.

התנאים במחנה היו קשים אבל הייתה אווירה של "פעמי-משיח".

%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f-1

מורי חסן מוסא, רב הכפר

%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f-4
         
%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f-5

יהודי תימן עולים מאל גדס, לבושים בלבוש מסורתי

מימי המחנה מתגלגל סיפור עליי, הבן החמישי להוריי, תמר וניסים טרם.

בתימן הוריי איבדו 4 ילדים זאת אומרת אימא ילדה 9 ילדים כולל אותי אבל 4 מהם נפטרו כשהיו תינוקות.

בשבוע המסע מהכפר אל מחנה העולים חאשד, הייתי בן שנה וחצי. במהלך המסע חליתי וכשהגענו למחנה אושפזתי בחדר חולים. אמי הייתה מגיעה לחדר חולים להניק אותי (כל האחים שלי יינקו עד גיל שנתיים).. כשהגיע תור המשפחה שלנו לעלות אבי ניגש לחדר החולים וביקש את בנו (אותי) כי למחרת אנחנו עולים לארץ. האחיות אמרו לו שאני עדיין לא מרגיש טוב ושהמשפחה תעלה בלעדי וכשהילד ירגיש טוב יעלו אותו עם משפחה אחרת ויעבירו אותו להורים שלי. כפי שאמרתי, ההורים שלי איבדו 4 ילדים ולכן בשום פנים ואופן לא היו מוכנים לעלות ארצה ולהשאיר אותי מאחור.

אבי נאלץ להגיע בלילה "לגנוב" אותי תוך מאבק עם האחיות שהיו במקום ולא הרפה ממני חודשים רבים. תמיד נאמר לי על ידי האחים שלי שאני מאוד קרוב לאבא שלי. השמועות מספרות שילדים נעלמו במחנות העולים חאשד ובארץ.

בתאריך 1.1.1950 המשפחה שלנו נחתה בשדה התעופה לוד ושם העבירו אותנו למחנה מעבר ליד עין שמר, שהיה בסיס צבאי בריטי. שם הקימו מעברה שהייתה מחנה ענק של אוהלים. את ימי המעברה והלאה אני זוכר אישית ולא רק מסיפורים. ראוי לציין שבמחנה העולים חאשד ובמחנה העולים עין שמר ששם היינו 3 חודשים קיבלנו את המזון ומעט הבגדים מהמדינה, זה אומר שלא היינו עצמיים אלא תלויים בעובדי המדינה. אחרי שהות של 3 חודשים במחנה המעבר עין שמר לקחו כ-20 משפחות מהכפר אל-גדס מתוך 70 המשפחות שהיו בכפר להתיישבות במושבה גבעת עדה. שאר 50 המשפחות עברו למושב בפרוזדור ירושלים בשם גבעת יערים.

%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f-3

רבה של גבעת יערים- הבן של חסן מוסא, מורי אברהם חסן מוסא ואישתו

במושבה גבעת עדה שיכנו אותנו באוהלים ושם חיינו כ- 9 חודשים עד סוף 1951. בגבעת עדה כבר החלו ראשי המשפחות והבחורים הצעירים להשתלב בעבודות חקלאות במשקים של איכרי המושבה. התימנים התגלו כחרוצים והתחבבו מאוד על האיכרים. אכזבה לא מעטה ליוותה את קליטתנו במושבה כיוון שהובטח לנו לקבל משקים אולם הבטחה זו לא מומשה.

בתחילת 1952 עברנו מאוהלים לשכונה חדשה על גבעה בצפון המושבה. גודל הבתים נע בין 25 מ"ר למשפחה קטנה ו32 מ"ר למשפחה גדולה. ראוי לציין כי שירותים היו במרחק של כ-15 מטר מהבית והיו שירותי "בור". בבית זה גרנו זוג הורים ו-7 אחים. ראוי לציין את השמחה הגדולה כשנפרדנו מאוהל ועברנו לבית גם אם הוא היה קטן מאוד!

הורים ושבעה אחים בחצר הבית בגבעת עדה, חג שבועות 1953

תשע"ז  2017

הזוית האישית

שלום טרם: סיפור עלייתם של יהודי תימן ותעלומת ילדי תימן האבודים ממשיכה להדהד עד היום.

מילון

ביאת המשיח
ביהדות, ימות המשיח הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד (מזרע דוד המלך), אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא מלך המשיח, על שם המנהג למשוח בשמן (המשחה) מלכים על מנת לציין את המלכתם.

פעמי-משיח
השימוש במילה "פעם" בתנ"ך במשמעות של רגל או צעד אופייני ללשון המליצית, שכן לשון זו נוטה לשמר רבדים קדומים של השפה. גם בימינו שייך שימוש זה ללשון המליצית, בעיקר מצירוף הלשון 'פעמי משיח' המציין את צעדיו הקרבים של מלך המשיח.

ציטוטים

”יש אומרים שילדים נעלמו במחנות העולים חאשד ובארץ. “