מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

לגדול במושבות העתיקות גדרה ורחובות

אני ,סבא וסבתא בבילוי
סבא וסבתא היקרים
להיוולד לפני קום המדינה במושבה רחובות

סיפורם של סבתא ונכד הגדלים במושבות העתיקות גדרה ורחובות

סיפורה של משפחת מסעוד הלוי חיים ושרה, שגרה ברחוב רמב"ם רחובות (שעריים).

בשנת 1908-9 בעיר הנמל עדן אשר בתימן התקבצו מספר משפחות יהודיות שיצאו ממחוז א-שרף הנמצא צפונית מזרחית לעיר הבירה צנעא, הן יצאו מכפרים שהיו בראשי ההרים ונקראו מחאבשה, אלמחג'אר ומיסחיל – בכפרים אלו התגוררו ערבים מוסלמים וביניהם יהודים שהיו בני חסותם (המידע נלקח מספרו של סעדיה כובשי, חבר הכנסת הראשונה שחתום על מגילת העצמאות, קרוב משפחה).

היהודים התקבצו שם בתקופות שונות, רובם נדדו בעקבות הפרנסה וההכרח לחיות בתוך קהילת בני עמם והיו שהגיעו לשם בעקבות אירועים שאילצו אותם לשנות מקום מגוריהם, חרף אירועי רדיפה על רקע היותם בני הדת היהודית. הקבוצה שהגיעה לעדן הייתה מורכבת מחמש משפחות ותכניתם הייתה לעזוב את תימן ולמצוא דרך לעלות לפלשתינה היא ארץ ישראל.

בשנת 1909 או שנת 1908, הגיעה סבתה של אבי מצד אמו, ע'נה נג'אר (מופיעה בתמונה הראשונה באלבום המשפחתי) יחד עם כל הקבוצה לירושלים. עמה היו הבן סליימן (שלמה) נג'אר ושני בניו יוסף ואברהם שירדו לארצות הברית בשנות ה -20, וכן הבת מינה קירט (חשוכת ילדים) שהתגוררה ברחוב מנדלבאום בירושלים, בית בן שלוש קומות שעבר בירושה לאחייניה. רק כעבור כעשרים שנה, אבא של נעמי, חיים בן סעדיה מסעוד הלוי נפגש עם סבתו ומשפחתו בהגיעו לישראל.

הוריי, חיים ושרה מסעוד הלוי:

בשנת 1927 ההורים של סבתא נעמי – חיים ושרה עלו לארץ ישראל ובנו את ביתם בשכונת שעריים ברחוב רמב"ם, במושבה רחובות. באותו רחוב, מגרש נושק למגרש נבנו גם בתיהם של סבתא ודודים משני הצדדים וקרובי משפחה נוספים. זהו הבית בו נולדתי ושם עברו מרבית חיי. הוריי הגיעו כזוג צעיר נשוי מתימן. המשפחה כולה יצאה מהכפר מחבשה ממחוז א שרף הנמצא צפונית לעיר הבירה צנעא.

מצבם הכלכלי היה טוב מאחר והצליחו למכור חלק מרכוש המשפחה. את המגרשים והבית בארץ בנו ללא כל עזרה. המדינה עדיין לא הוקמה. בארץ היה רוב של אוכלוסייה ערבית והתימנים התחרו בהם בעבודה ובפרדסים בעיקר. להורים, חיים ושרה מסעוד הלוי נולדו שבעה ילדים , שלושה בנים וארבע בנות. נעמי היא הבת השישית, ילידת  25.5.1943. והם: יהודה לוי, תחיה שושנה, לאה, נעמי ושמעון.

בית ההורים:

ביתנו היה בן שתי קומות ברחוב רמב"ם 101, שתי הדירות בקומה העליונה בנה אבי לשני בניו יהודה ולוי ואכן נכדיו נולדו בבית הזה. בחצר הבית ובמקלט התגוררו ארבע משפחות של ניצולי שואה ששילמו שכר דירה מועט במכוון. רובם זכו ליהנות גם מתבשיליה של אמי ובעיקר מהפיתות שיצאו מהטבון החם.

כל הרחוב כולו היה כאילו שייך למשפחה, עשרות בני דודים וקרובים היו לנו חברים למשחקים, ילדות נפלאה מלאה שפע, הורים מכובדים שומרי מצוות, שהקפידו על שמירת השבת והחגים ואנו הילדים שגדלנו לאור החינוך של "דרך ארץ קדמה לתורה". נכדים ואורחים מילאו את הבית בכל ימות השנה ובעיקר בחגי ישראל, כאשר התכנסה המשפחה כולה. אבא שלי עבד בבית החרושת, יפאורה, כ 38 שנים. במקצועו היה חבתן – בונה חביות עץ הכרוכות בחישוקי מתכת. הוא הצטיין במלאכתו, זכה לפרסים והגיעו אליו ללמוד את העבודה ממפעלים אחרים בארץ.

רחובות, מאז הקמתה הייתה "עיר ההדרים" . סביב סביב נטעו מאות דונמים של עצי פרי הדר. תפוזים, אשכוליות, לימונים ועוד. חביות העץ שאבי בנה יצאו לכל העולם באמצעות אניות ובהם תרכיזי המיצים. אימא שלי אהבה את עבודת האדמה ומסביב לבית היו נטועים עצי פרי מכל הסוגים. בנוסף גידלה גם חלקות של תירס, בוטנים ועצי הגת שתימנים נוהגים ללעוס עד היום. פרנסת ההורים הייתה בשפע ולא ידענו מחסור.

מכל תקופה בחיי נותרו בי זיכרונות – את מרביתם רשמתי בספר המתאר את תולדות חיי, שיישאר לנכדי אחרי.

נעורים וצבא:

עם סיום בית הספר היסודי, עממי ממלכתי ע"ס סמילנסקי, יצאתי ל"הגשמה". נקלטתי בקיבוץ דורות בחברת "נוער רשפים". היו אלו שנים בהן הועשרתי מכל בחינה – לימודים וטיולים ברחבי הנגב והארץ. בקיבוץ יצאתי ללימודי נוי וגננות בכפר ויתקין נעורים למספר חודשים. לאחר מכן יצאתי ללימודים בבית ברל לשנת לימודים והדרכת נוער. ריכזתי את הקן של "הנוער העובד והלומד" בחדרה, בשכונת מלים בגבעת אולגה.

בשנת 1962 התגייסתי לצה"ל לשישה חודשי שירות בקיבוץ יראון בגליל העליון ומשם עברתי לחטיבה 7 בגדוד השריון. בשריון שירתי בתפקיד סמלת סעד בגדוד 82. הייתה זו תקופה בלתי נשכחת.

בשנת 1965 התחלתי לימודי עבודה סוציאלית בה עסקתי 35 שנה. שנים של צמיחה ושגשוג בחיי האישיים. בהתחלה עבדתי בבית חולים "שמואל הרופא" שקלט בעיקר עולים חדשים. לאחר מכן פניתי לעבוד עם נוער מתבגר ברחובות רמלה ובסוכנות היהודית. בגיל 35 עברתי לעבוד במחלקה לשירותים חברתיים ברחובות, התמחיתי בעבודה עם נוער במצוקה ולבסוף ניהלתי את תחום הגיל הרך ופיקוח הנוגע למשפחות הרווחה במעונות היום.

נישואין ומשפחה:

בתאריך 1.7.1969  נישאתי לחבר נעורי מרדכי גמליאל, גם הוא יליד המושבה רחובות. מיד לאחר החתונה הפלגנו לאירופה וירח הדבש שלנו הסתיים רק לאחר שלושה חודשים. טיילנו ברחבי היבשת ובעיקר בארצות סקנדינביה ועד לקוטב הצפוני עם חזרתנו לארץ ישראל ביססנו את חיינו בעיר ברחובות .ברבות השנים נולדו לנו 3 ילדים. יובל, בשמת ותאיר. סבא עבד כהנדסאי מכונות בתעשייה האווירית ומיד כאשר פרשו לגמלאות העבירו את מרבית זמנם הפנוי בארגון טיולים עם חברים ברחבי העולם.

הזוית האישית

נעמי גמליאל: תכנית "הקשר הרב דורי" הוסיפה לחיינו מימד מיוחד, קשר שבועי בין כולנו. בילינו יחדיו וסיפרנו את הקורות המשפחתיים. יונתן ביקש לדעת פרטים על העבר המשפחתי הרחוק ושעות השיחה והכתיבה היו שעות של קרבה ועונג רב. למדתי להכיר את חבריו לכיתה ואת המורה המלווה שהייתה מאוד קרובה לכולם, עודדה והדריכה ועשתה עבודה נפלאה. דעתי האישית שתכנית זו היא פנינה ונקודת חן בהוויה הישראלית. חברה שנקבצה ובאה מרחבי העולם ונקלטה כאן בארצנו. היה מעניין להכיר אנשים ולשמוע את סיפורם האישי, עלייתם לארץ, חבלי הקליטה והקמת המשפחות הנהדרות. תודה והוכרה לבוני התכנית היפה והמיוחדת הזאת, שמעבר למידע החשוב המתקבל, בעיקר נוצרת קרבה וקשר בין הדורות במשפחה. יש בי אהבה והערכה לנכדי יונתן שבזכות סקרנותו ותבונתו בנינו את הסיפור.

הייתה לי זאת זכות נדירה.

יונתן פילוסוף: אני הנכד הבכור למשפחת גמליאל. אמי בשמת התחתנה עם אבא זיו פילוסוף. סבתא אומרת שאני נעים הליכות ונבון. אני מאוד אוהב את סבא וסבתא. בעיקר נהנה לשחק שח מט עם סבא מור ולשמוע סיפורים ולטייל עם סבתא נעמי.

סיפורה של משפחת מסעוד הלוי חיים ושרה, שגרה ברחוב רמב"ם רחובות (שעריים). את הסיפור כתבה סבתא של יונתן, נעמי גמליאל, לבית מסעוד הלוי בדצמבר 2016 .

מילון

"דרך ארץ קדמה לתורה"
יש להתנהג בכבוד לכל אדם לפני הכל

ציטוטים

”"אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב שולחנך" תהילים“