מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורם של חלוץ וחלוצה

סבתא יוכי שגב ולילי שגב
משפחת גולדברג
סיפורם של סבא רבא וסבתא רבתא- בנימין ודובה גולדברג (מפי סבתא יוכי)
על סבא – בנימין גולדברג נולד בעיירה קטנה ליד בייאלסטוק- טרסטנה שבפולין, בשנת 1906 להוריו קיילה ויעקב-גרשון גולדברג (הבן הצעיר מבין 10 אחים).
בשנת 1922 תגבר את העברית והפולנית לאחר שחזר מרוסיה- עקב מלחמת העולם הראשונה. הוא התחיל לבקר ב"צעירי ציון" ומהר מאוד הפך להיות ציוני שרוף וחלם לעלות לארץ ישראל, ומיד!
אמו התנגדה במיוחד, אבל הוא היה נחוש בדעתו להגשים חלומו.  לפני עלייתו עבר הכשרה חקלאית של מספר חודשים בחווה חקלאית.  בסוף 1925 עלה עם חבריו לא"י באונייה "רומניה".
על סבתא – דובה גולדברג (לבית אוסוביצקי) בת נשקה ואליהו- צבי, נולדה בסקולקה, פולין, בשנת 1907. בת למשפחה דתית בת שמונה אחים ואחיות. אחיה- זאב אוסוביצקי, עלה ארצה ב-1923 כחלוץ לחדרה. דרש את אחותו, ודובה עלתה בשנת 1927.  גם היא עברה הכשרה חקלאית בחווה סמוך לסוקולקה, בת יחידה במסגרת של גברים, אמיצה ושקדנית, ועל אף הקשיים שבדרך לא ויתרה על החלום ועלתה ארצה.
 גם אמה נשקה עלתה בהמשך ארצה ונידבה את כל תכשיטיה וכספה לכופר היישוב (מגבית לצורכי ביטחון היישוב).
פגישתם בארץ ישראל
כשבנימין הגיע ארצה הועבר לחדרה ואת שנותיו הראשונות בארץ העביר בייבוש הביצות בחדרה.  העבודה מפרכת, האוכל היה בצמצום, אבל מצב הרוח היה מרומם ואיש לא התלונן.  הוא חלה פעמים רבות בקדחת קשה, אך לא ויתר.  בהמשך, עקב פקודת הרופא עזב את חדרה ועבר באופן זמני למקווה ישראל- שם העבודה הייתה קלה יותר.  טרם עזב את חדרה פגש את דובה ואחיה שגם הם עבדו בחדרה (דובה עבדה כמבררת תפוזים בבית אריזה והדריכה פועלים חדשים), ושם נבטו ניצני האהבה. כל אחד המשיך בדרכו.
המעבר למושבה ה"רעננה"
ארגון ההתיישבות  לחלוצים נתן לחלוצים הוראה לעבור בחודש מרץ 1929 למושבה רעננה.  בנימין עבר לרעננה ועבד בנטיעת פרדסים ובטיפול בהם. במקביל, גם דובה עברה יחד עם אחיה, זאב, לגור במושבה רעננה בעקבות ההוראה הנ"ל.  הם התגוררו בצריף קטן שקנו בצוותא עם עוד מספר חברים.  דובה עבדה גם ברעננה כמבררת תפוזים בבית אריזה. בהמשך, לאחר שעברה קורס עזרה ראשונה נהגה לצאת בלילות עם תיק "העזרה" ולהצטרף לשומרים בפרדסים ובשדות.  בנוסף, עבדה בתקופה מאוחרת יותר כעוזרת מודד שעסק במדידת וחלוקת המגרשים ברחובות הראשונים של רעננה שהתפצלו מהרחוב הראשי אחוזה, וביניהם גם רחוב הרצל עליו נספר לכם בהמשך…
ניצני האהבה הניבו משפחה במושבה
בנימין ודובה נפגשו שנית ברעננה במסגרת העבודה, וגם בפעילויות החברתיות שהתקיימו בערבים בין החלוצים והחלוצות שבמשך היום עבדו עבודה קשה ומפרכת. אבל עשו זאת מתוך אהבה ורצון להפריח את השממה וליישב את המושבה!  שמחת היצירה בבניין הארץ התבטאה בלילות בריקודי הורה ובשירה מסביב למדורה, עד חצות הלילה ובחזרה לעבודה עם הנץ החמה.  תוך כדי ריקודים, ברגע של הפסקה ורוגע, קלחה השיחה בין השניים ולפתע גילו שיש להם מכרים משותפים מהבית בפולין.  הרחוק הפך לקרוב. הפגישות הלכו והתגברו, ויום אחד, בנימין הציע לדובה לעזוב את אחיה, שכבר  היה "ילד גדול" היה, ולהינשא לו. דובה שבסתר ליבה התאהבה בבחור כחול העיניים, ביקשה לחשוב ולחזור עם תשובה.  התשובה לא אחרה לבוא והשניים החליטו להתחתן במזל טוב ובשעה טובה!  השניים נישאו בשנת 1932. ברעננה לא היה עדיין רב, אז הם נסעו למושבה כפר סבא כדי להינשא ע"י רבה של כפר סבא.
לפני החתונה, החליטו שהם רוצים לקנות חלקת אדמה כדי להקים את הקן החם שעליו חלמו. הם חסכו כל גרוש ואספו עד שהספיק לקניית חלקת אדמה נאותה.  בד בבד עבדה דובה(כפי שהזכרנו קודם) כעוזרת מודד ובמהלך עבודתה החליטו השניים לקנות את החלקה לביתם ברחוב הרצל,  שאותו דובה אהבה מאוד. את החלקה קנו ב-1930.
 לאחר הנישואים התחילו במלאכת בניית הבית.  בסיס הבית היה חדר בנוי על יסודות נמוכים שנחפרו באדמה.  הגג עשוי רעפים אדומים, הרצפה הייתה דמוית שטיח פרחוני, ואל החדר הבנוי, בגלל העלות הרבה הוסיפו מטבחון ופינת אוכל קטנים עשויים מעץ (צריף).  השירותים היו מחוץ לבית (בחצר) ובנויים מעץ. עם כניסתם לביתם החדש דאגו להכשיר חלקת אדמה, נטעו עצי פרי שונים ומגוונים ובנוסף, גינת ירק.  כל מגוון הירקות לצורכי הבית.  חלקה גדולה מיוחדת הוקדשה לגידול אבטיחים.  בנוסף, גם עז שנבנה עבורה דיר בחצר שהצליחה לספק להם חלב בשפע, ובהמשך הזמן התרוצצו גם גדיים.  החלום של בנימין ודובה התגשם כמעט במלואו- ציונים חקלאים בארץ ישראל.
תרומתם של דובה ובנימין בביסוס המושבה והקהילה הצעירה "רעננה"
סבא בנימין עסק בקליטת עלייה, היה מדריך חקלאי, ליווה את הפועלים החדשים בנטיעות הפרדסים ובטיפולם (דאג ל"עבודה עברית" והקפיד שהחלוצים העולים יעבדו בפרדסים ובשדות), היה המדריך והמלווה הראשון של העלייה התימנית שהגיעה ב"מרבד הקסמים" לרעננה שהתיישבה בשיכון "פרץ" במושבה- הוא טיפל בהם במסירות והם ראו בו כ"אבא גדול".  לא פעם דפקו בדלת ביתו בחצות וביקשו ממנו לתווך בסכסוכי משפחה וכדומה…
בהמשך, היה רכז לשכת העבודה ברעננה- עבודה קשה ואחראית, גם לה העניק את כל ליבו ומרצו.  תרומתו הגדולה הייתה כאחד המנהלים הראשונים של האגודה הצרכנית ברעננה והמייסד של הסופרמרקט הראשון במושבה, ובהמשך, ניהול שאר הסופר מרקטים שנבנו ופרחו במושבה.  תרומתה הגדולה של סבתא דובה הייתה בבירור התפוזים והדרכה של קבוצות פועלים ופועלות חדשים בבתי האריזה, כפי שציינו מקודם.
הקן הזוגי התרחב
בשנת 1934 נולדה בתם הראשונה ורדה וב- 1936 נולדה ביתם השנייה, סבתי- יוכי.  קשה היה לעזוב את הפעוטות בבית לבד ולכן סבתא דובה החליטה לעזוב את עבודתה וכמובן הקדישה את מלוא זמנה בטיפול ובחינוך הבנות, וגם בטיפול בגינת הירק ובלול התרנגולות שהתווסף.  אבל כמה פעמים בשבוע יצאה עם תיק עזרה ראשונה בלילות והצטרפה לשומרים.  בנוסף, דובה הייתה חברה בארגון "אימהות עובדות".
משוב 
סבתא יוכי-
החל מהמפגש הראשון ולאורך כל הדרך נהינתי מאוד לשבת לצידה של נכדתי לילי.  התרגשתי במהלך הפרויקט שעברנו ביחד.  עברנו בלי סוף על התמונות שהן היסטוריה חיה ומרגשת גם היא, וטוב שנשמרו תמונות שהן סיפור חי ממש וזיכרונות שלא נשכחו ולא יישכחו לעד- זיכרונות חמים, שעדיין מתגעגעים אליהם.  הרגשתי שכל הסיפור עובר לנכדתי לילי כחוט שני שלא יסתיים לעולם, ועל כך אני מלאת תודה.
לילי-

ללא ספק זהו פרויקט מיוחד במינו ומרגש גם כן.  נהניתי לשמוע את הסיפורים השמחים והמרגשים על משפחתי.  על האומץ והנחישות של סבא וסבתא רבא דובה ובנימין, שעליהם אני שומעת בלי סוף ומתמלאת בגאווה.  אני גאה שביכולתי לומר שסביי היו חלק נכבד מבניין הארץ ובעיקר בפיתוח העיר בה אני גרה כיום- רעננה.  נהניתי לבוא למפגשים הללו, שהציפו אותי בידע, מחשבות וסיפוק.  הכתיבה עם סבתי הייתה מהנה ומרגשת ואני שמחה שגם היא נהנתה.

מילון

כופר הישוב
מגבית לצורכי ביטחון היישוב.

צעירי ציון
תנועה עממית של יהודים ציונים צעירים שהדגישה ציונות מעשית של עלייה, חלוציות ועבריות.

עבודה עברית
עבודה והתכשרות לעבודה של יהודים בכל ענף ומקצוע, והעדפתם בהעסקה אצל יהודים, על פני פועלים זרים.

תעודת עליה
מסמך המוענק לכל עולה חדש המגיע למדינת ישראל.

ציטוטים

”עבודה היא חיינו, מכל צרה תצילנו“

”אין דבר העומד בפני הרצון“