מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורי סבתא מישל בוסטין

סיפור חייה של סבתא מישל השזור באירועים היסטורים הקשורים ליהדות ולארץ ישראל.

משפחות הוריה של סבתא

סבתא נולדה בתאריך 10.4.1948 בלונדון, אנגליה. כל הסבים שלה באו מפולין בסוף המאה ה-19. הם נולדו בשנת 1888 ובשנת 1885. הם ברחו מהאנטישמיות הגוברת שם כמו מאות אלפי יהודים. הסבים והסבתות: יטה ויוסף שפר (נפגשו והתחתנו באנגליה בשנת 1911 ונולדו להם חמישה ילדים שאיתם גרו בשני חדרים בלי אמבטיה) ורבקה ואברהם פברשק. הסבים דברו יידיש ולמרות שבאו לאנגליה בשנות העשרה שלהם והם דברו רק מעט אנגלית כל החיים שלהם.

שני הסבים היו חייטים הסבתות לא עבדו והיו עקרות בית,המשפחות היו שומרי מצווה. ההורים שלה נולדו בלונדון. אבא ריצרד (דיק) בשנת 1914 ואמא סופי בשנת 1917. אבא שלה שינה את שם משפחתו מפברשק לפיליפס מכוון שרצה שם אנגלי. אבא עבד במכולת ואמא הייתה כובענית. הם התחתנו בשנת 1940. אז הוא גויס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ושירת באיטליה, אוסטריה וצפון אפריקה למשך חמש שנים. בזמן הזה אימא של סבתא גויסה לעבודה במפעל מטוסים ליד לונדון. בתקופה זו לונדון סבלה מהפצצות של הגרמנים שגרמו להרבה הרס ונפגעים לכן הרבה אנשים חיפשו מקלט בערים אחרות, באופן מיוחד הילדים נשלחו למשפחות בכפר. (לסבתא זיכרונות של משחקים באתרי הריסות שהשאירו הפצצות).

סביבת מגוריה

כשסבתא נולדה המשפחה גרה בשני חדרים קטנים בלי חדר אמבטיה עד שהיא הייתה בת חמש. נוספו למשפחה זוג תאומות, אחרי פחות משנתיים, לין ודיאן. אחד הזיכרונות הראשונים של סבתא הוא ללכת לאמבטיות ציבוריות. אימא של סבתי הייתה מיואשת מהמצב הסביבתי לא היה להם הרבה כסף היא פנתה לעזרה לנסיכה אליזבת,אחרי כמה זמן עברו לדירה מרווחת יותר עם חדר אמבטיה ועם מים חמים,חימום מרכזי,ארבעה חדרים, מעלית בבניין במקום מדרגות,ומכבסה משותפת ( מכונת כביסה ביתית הייתה עדיין לוקסוס גדול בשנת 1953). כל איזור המגורים היה בעיקר מאוכלס ביהודים ובכל פינת רחוב היה בית כנסת למרות שרוב התושבים לא היו דתיים כמו הוריהם אלא מסורתיים שרצו לשמור על זהותם היהודית. סבתא זוכרת שביום כיפור כל הילדים היו עוברים מבית כנסת לבית כנסת (בערך עשרים) כדי להגיד שלום לכל בני משפחה  וחברים שכל אחד התפלל בבית כנסת אחר. סבתא נשלחה על ידי הוריה לשיעורים בעברית. למדה לקרא עברית בניב אשכנז בלי להבין מילה וכדי לדעת להתפלל. באותה תקופה הלכה כל יום שבת לבית הכנסת למרות שמשפחתה לא הייתה דתייה, כדי שנדע לשמור על יהדותנו.

סבתא ואחיותיה התאומות

%d7%9e%d7%99%d7%a9%d7%9c

 

לימודים בבית ספר

סבתא התחילה בית ספר יסודי בגיל ארבע בשנת 1952 ולמדה לקרוא מהר היא הייתה בבית ספר יסודי עד גיל 11מההתחלה אהבה את הבית ספר והיו לה הרבה חברות.

זכור לה במיוחד שולחנות עץ שהמכסה שלהם נפתח, הם כתבו בעט נובע שתבלו בדיו לפני הכתיבה ויבשו אחר כך עם נייר סופג מיוחד, גם בקבוקי חלב שחילקו בהפסקה שהיו חייבים לשתות וגם שמן דגים שהיו חייבים לבלוע למרות הטעם המגעיל. זאת בגלל הדאגה שהילדים לא יסבלו מתת תזונה בגלל חוסר אוכל מזין לאחר מלחמת עולם השנייה.

בגיל 11 כל תלמיד עבר מבחן שקראו לו 11+ שקבע לאיזה סוג תיכון יתאים לה .היא התקבלה לGrammar school  ברמה הכי גבוהה.שם למדה עד גיל 18. זה היה בית ספר לבנות עם חוקים מאוד נוקשים ותלבושת אחידה מאוד מוקפדת שכללה עניבה, כובע ונעלים אחידות. הם למדו מקצועות כמו: לטינית, גרמנית, צרפתית, בישול, תפירה וגם כל המקצועות המקובלים. יום אחד בשבוע נסעו ברכבת למגרשי ספורט והיא למדה הוקי, כדורשת וטניס. לא היו הרבה ילדים יהודים באותו בית ספר והן למדו תנ"ך ויהדות בשיעורים נפרדים. בגיל 16 היא מונתה ל Head Girl  (נציגת בית לענייני חוץ ופנים). בכיתה י היא עברה סדרת מבחנים בשמונה מקצועות ולאחר מכן היא למדה רק שלוש מקצועות, לפי בחירתה: צרפתית, גרמנית וספרות אנגלית.

במהלך שנתה האחרונה בבית ספר זכתה במלגה לשהות של שלושה חודשים בצרפת. היא בילתה אצל שלוש משפחות באזורים שונים בצרפת-דרום מרכז ופריז.

אוניברסיטה וביקור ראשון בארץ

בשנת 1966 התקבלה לאוניברסיטת לידס בצפון אנגליה,ללימודי צרפתית וגרמנית, (בזמנו רק 2% מהאוכלוסייה למדו באוניברסיטה) והיא הייתה הראשונה במשפחתה. במהלך הלימודים היא למדה באוניברסיטת טיבינגן ,גרמניה ארבע חודשים ולימדה בסנט אטיאן, צרפת עשרה חודשים. בסוף שנת הלימודים הראשונה פרצה מלחמת ששת הימים בישראל זה גרם לה לרצות לבוא לראות את ישראל. באוגוסט 1967 הגיעה לארץ בפעם הראשונה לחודש עם חברה וטילו לבד מהצפון עד הדרום (לרוב בטרמפים).זה היה טיול עם חוויה מכוונת ואז היא החליטה שכאשר היא תסיים את הלימודים היא תבוא לארץ לשנה . בינתיים היא פגשה את סבא (יעקב) שעבד ולמד בלונדון והוא בן לניצולי שואה מסלובקיה שהגיעו לישראל בשנת 1949.הם החליטו להתחתן ואז כל התכניות של סבתא השתנו והיא הייתה צריכה להתחיל תהליכי עלייה לארץ. בסוף היא עלתה באוגוסט 1970.

עלייה לארץ

הנסיעה לארץ הייתה ארוכה (היא עלתה לבד כי סבא יעקב נשאר באנגליה לעוד כמה חודשים לגמור את הלימודים), רכבת לעיר חוף, מעבורת לצרפת, רכבת מפריז למארסיי, אוניה לחיפה, בחיפה חיכו לה ההורים של סבא ואחיות שלה שעלו לארץ כמה חודשים לפני כן. כל סיפור העלייה לא היה קל להורים שלה (התקשורת איתם התנהלה דרך מכתבים שקיבלו וכתבו כל שבוע), אבל סבתא שלי עלתה לא רק להתחתן אלא מטעמים ציוניים.היא האמינה ועדיין מאמינה שחשוב שיהודים יחיו בארץ. למרות התמיכה מצד המשפחה של סבא היו קשיים. היא לא ידעה עברית , היו בעיות תקשרת לכן למדה באולפן חמישה חודשים יומיום וקלטה מהר את השפה. קושי נוסף היה השוני במנטליות, תרבות אנגלית כנגד תרבות ישראלית. האנגלים יותר שומרים רגשות ומחשבות בפנים בעוד שישראלים בדרך כלל אומרים ישר מה שחושבים.

עבודה ומשפחה

סבתא הייתה מורה ובהתחלת הדרך היה קשה לשמוע שתלמידים קוראים לה בשם הפרטי, מדברים אליה בחופשיות ומתווכחים איתה.אבל היא לימדה אנגלית וגם הייתה מחנכת ורכזת מקצוע במשך שלושים ושלוש שנים ומאוד אהבה את העבודה.

הגאווה הכי גדולה שלה זו משפחתה, הילדים: מירון,יעל ועדי. ירון התחתן עם חגית בשנת 2003, יעל התחתנה עם משה בשנת 2002 ועדי התחתן עם איזית  בשנת 2008. הנכדים: תמר, מאיה, מיקה, עלמה, איילת, עמית, עומר וגילי.

הזוית האישית

מאיה: היה לי מאוד מעניין, למדתי הרבה דברים גם על סבתא וגם לידע העולם הכללי שלי.

מילון

Head girl
תלמידה שנבחרת על ידי ההנהלה ו/או התלמידים ותפקידה לייצג את בית הספר והתלמידים באירועים פנימיים וחיצונים וגם להיות אחראית על מועצת/ועד תלמידים. בתקופתה של סבתא היה צורך ללבוש גלימה אקדמית כאשר היא בתפקידים רשמיים.

Grammar school
בתקופתה של סבתא היה מיון תלמידים בגיל 11+ לבתי ספר ברמות שונות לפי תוצאות מבחן-11+ה Grammar school היה הרמה הכי גבוהה והחינוך בו היה מאוד אקדמי וקשוח.

ציטוטים

”"אני מאמינה ועדיין מאמינה שחשוב שיהודים יחיו בארץ"“