מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורי אהבה של וילי וקטי הירש

אני, סבא וסבתא שלי במהלך כתיבת הסיפור
סבתא שלי בילדותה
סיפורי האהבה של וילי וקטי הירש, סבא וסבתא שלי

סיפור אהבה לכדורגל

מאת: וילי הירש

בגיל שלוש אבא שלי לקח אותי למשחק כדורגל ברומניה. חזרתי הביתה מאוד מתלהב וביקשתי שייקחו אותי עוד ועוד. כשהגעתי לגיל חמש התחלתי לשחק בקבוצה מאורגנת של ילדים אשר הייתה שייכת לאחד המועדונים הגדולים ברומניה שהיה רחוק מהבית מרחק של ארבעים וחמש דקות. כשהתחלתי לשחק חשבו שאני טוב בהגנה, בגלל שהייתי ילד גבוה יחסית לגילי. המשכתי באימונים פעמים בשבוע יותר משעה כל פעם. בתקופת החורף היו מלמדים אותנו להחליק על הקרח ולעשות סקי. כשהגעתי לגיל שבע התחלתי לנסוע לבד לאימונים ברכבת הקלה. התחלנו לשחק מסודר בליגה לילדים והתחילו להגיע גם הצלחות וגם אכזבות. עם הזמן התקדמתי באותה הקבוצה עד גמר הנוער, ואז עברתי לקבוצת הבוגרים של המועדון.

בגלל שההורים שלי שרו מאוד יפה אז הם חשבו שאולי גם לי יש כישרון בזה… לאבא שלי היה חבר מלחין מאוד ידוע ברומניה והוא לקח אותי לטסט (אודיציה). אחרי חמש דקות יצא החוצה ואמר לאבי: "יותר טוב שישחק כדורגל". וכמובן שהכדורגל עד עצם היום הזה נשאר אהבת חיי. בשנת 1965 עליתי ארצה ואז החתימו אותי מיד בקבוצת הפועל ראשון לציון. עקב המצב של עולה חדש לא ידעתי מזה ליגה א'. ברומניה ליגה א' הייתה הליגה הראשונה. שיחקתי במשך כמעט עונה ואז נפצעתי בפעם השנייה באותו מקום (עקב אכילס) ואז בהמלצת שני רופאים נאלצתי לפרוש מכדורגל מקצועי. המשכתי באהבתי לכדורגל עם קבוצת חברים, היינו נפגשים למשחקים פעמים בשבוע. עם השנים עברתי הרבה פציעות (הייתי נכנס הביתה והילדים שלי היו שואלים: "להביא לך קרח?", עוד לפני שאמרתי להם אם נפצעתי). כדורגל היה מעורב בחיים שלי, למשל בצבא ובחיים שלי בארצות הברית. אחרי שירות של שנתיים בארצות הברית החברה שעבדתי בה נסגרה ונשארתי ללא עבודה, ושוב הכדורגל בא לעזרתי. התחלתי לשחק כדורגל בארצות הברית וכמה מהחברים שהיו איתי בקבוצה (ישראלים) עזרו לי לקבל עבודה בחברת הייטק מאוד גדולה. המשכתי לשחק בקבוצה בליגה וגם בקבוצה של החברה. המשכתי לשחק עד גיל 63, אז פרשתי עקב ניתוח.

סיפור אהבה לבובה המיוחדת שלי

מאת: קטי הירש

נולדתי ברומניה אחרי מלחמת העולם השניה להורים ניצולי שואה. סיפורי השואה שלא סופרו היו ברקע ילדותי. אני הייתי בת יחידה וגם לא היו לי סבא וסבתה משני הצדדים. מאוד רציתי אח או אחות אבל זה לא התאפשר עכב גילם והטראומות שעברו עליהם. כל פעם שאבי הביא לי משהו הוא היה מאושר שהגיע למצב הזה עם בית ומשפחה והיה שר בשמחה.

יום אחד, כשהייתי בערך בת חמש, מאוד אהבתי להסתכל על השלג מהחלון וראיתי את אבא שלי חוזר עם קופסה גדולה. ברגע שעבר את השער והתחיל לשיר – הבנתי שזאת מתנה בשבילי. הייתי מלאת התרגשות לראות מה יש בתוך הקופסה ורצתי לקראתו, כשפתח את הקופסה וראיתי מה יש בתוכה, הלב שלי התחיל לפעום חזק מרוב התרגשות. בקופסה הייתה בובה גדולה הרבה יותר משאר הבובות שלי, שידעה לדבר, לסגור עיניים ולבכות. קראתי לבובה פוסי (נשיקה בהונגרית) ומאותו הרגע לא יכולתי להיפרד מפוסי. אימא שלי הכינה בשבילה הרבה שמלות וקצת אחרי זה קנו לי עגלת תינוקות בשבילה. כמה חודשים לאחר מכן קיבלתי חום גבוה ופריחה אדומה בכל הגוף וגילו שזאת מחלת הסקרלטינה. באותן השנים המחלה הזאת הצריכה אשפוז ובידוד בבית חולים מיוחד למחלות מדבקות. החליטו לאשפז אותי ולכן הייתי חייבת להיפרד מהורי ומפוסי (בגלל שמה שהכנסת לשם לא יכולת להחזיר בחזרה החוצה). היו לי כמה ימים מאוד קשים בבידוד, ההורים שלי שאלו אותי מה להביא לי כשהם באים לאסוף אותי מבית החולים, ואני ביקשתי את פוסי עם העגלה. עדיין אני זוכרת שעמדתי בחלון וראיתי אותם באים עם העגלה לקראתי, והתמלאתי הערכה להורים שלי.

הזוית האישית

הנכדה נעמה: אני מאוד נהניתי מתכנית הקשר הרב דורי. למדתי על ילדותם של סבא וסבתא שלי והכרתי אותם לעומק. אני מאחלת לסבא וסבתא שלי שימשיכו להיות מאושרים ומצליחים.

מילון

puszit
נשיקה בהונגרית.

עקב אכילס
עקב אכילס הוא ביטוי המתאר נקודת חולשה, לרוב אצל מי שחזק וחסין למראית עין. ברפואה, ישנו אזור בעקב הנחשב פגיע, במקום בו קיים גיד המקשר בין שרירי השוק האחורית לקרסול, ועל כן נקרא "גיד אכילס". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”לאבא שלי היה חבר מלחין מאוד ידוע ברומניה שאמר לאבי: "יותר טוב שישחק כדורגל"“

”כשאבי פתח את הקופסה וראיתי מה יש בתוכה, הלב שלי התחיל לפעום חזק מרוב התרגשות. זו הייתה בובה גדולה הרבה יותר משאר הבובות שלי“