מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפורים ששמעתי בבית

ניר מילוא וסבא חיים מילר וסבתא
חיים מילר בצעירותו
סיביר

סיפורים ששמעתי בבית סיביר

במלחמת העולם השנייה, הורי ברחו מפולין לרוסיה ומשם נשלחו לסיביר.

קהילת יהודי סיביר

"בימי מלחמת העולם השנייה גדלה הקהילה באופן משמעותי, בעיקר בעקבות שליחת אסירים רבים מרחבי ברית המועצות לסיביר, ובריחת יהודים רבים מאירופה מפני גרמניה הנאצית. לאחר מלחמת העולם השנייה עזבו יהודים רבים את סיביר, חלקם למדינת ישראל. בשנות ה-70 ומאוחר יותר בשנות ה-90 היגרו יהודים רבים מסיביר למדינת ישראל ולארצות הברית". (ויקיפדיה)

על-פי ההערכות, מתגוררים כיום בסיביר כמה עשרות אלפי יהודים, אך המספרים משתנים כל העת וכן הגדרת היהודים באזור זה היא בעייתית ביותר.

הקור בסיביר מגיע ל- 55 מעלות. אחי נולד בסיביר והוריי היו מספרים שכל יום היו חייבים לצאת לעבודה והיו משאירים את אחי לבד ועל מנת שלא ילך לאיבוד היו קושרים אותו ומשאירים לו אוכל בסביבתו. תמיד היה נכנס כלב ואוכל את האוכל שלו וכך הוא היה נשאר רעב. כשהם ניסו להסתיר את האוכל, כדי שהכלב לא יאכל אותו, היו מסתירים מתחת לבגד כלשהו והוא היה שוכח איפה זה וכך שוב היה נשאר רעב.

 ילדות בלוד

אני נולדתי בארץ. לפי הסיפורים גרנו במעברה במחנה ישראל ומשם עברנו לגור בלוד. בלוד הייתה לנו ילדות מאושרת עם המון אהבה וללא שפע. רוב זמננו בילינו בשכונה במשחקי רחוב כגון: מחבואים, תופסת, חמש אבנים, סכינים קלאס מוכנים וכו'. הוריי את רוב זמנם הקדישו בעבודה ולמשפחה בכדי שלא יחסר כלום בבית.

סבא בצעירותו

4-21

סיפור אישי

אני עצמאי בעסקי הבשר משנת 1971 בחנות משפחתית שנוסדה בשנת 1959.

בשנת 1988, בזמן עבודתי במכונת טחינה. בשנייה של חוסר תשומת לב ואצבעות יד ימין שלי נקטעו. באותו רגע חשבתי שהעולם חרב עליי אך לאחר התאוששות ומחשבה הבנתי שאפשר לצמוח ולגדול מנקודה זו וכך היה. למרות הקשיים הרבים, אבל עם הרבה תמיכה מהמשפחה וחברים, הצלחתי להעמיד עסק לדוגמא.

הזוית האישית

חיים מילר: משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי ניר.

מילון

הייתה לנו ילדות מאושרת עם המון אהבה וללא שפע.
אפשר להיות מאושרים גם בבית ללא שפע כלכלי.

ציטוטים

”"לאחר התאוששות ומחשבה הבנתי שאפשר לצמוח ולגדול מנקודת שפל"“